זאת רק אני שיש לה את התחושה שלעולם לא אקלט?

persenak

New member
זאת רק אני שיש לה את התחושה שלעולם לא אקלט?

חודש שלישי שאנחנו מנסים ואני בדיוק יומיים אחרי ביוץ (פגענו בו בודאות הפעם) ומשום מה דווקא החודש יש לי תחושה שאין מצב שאני אקלט...כאילו לי זה לא הולך לקרות בזמן הקרוב אם בכלל... אני קוראת ושומעת יותר מדי סיפורים של הזרעות וטיפולי פוריות וכל הזמן מסתובבת לי המחשבה בראש שאני אצטרך את כל זה ואין מצב שאקלט בצורה טבעית וחבל על המאמצים,
תחושת בזבוז זמן ותקוות שווא רובצץ מעלי...
ואם לפני כמה חודשים חשבתי שאני אהיה הכי שנתית ולא לחוצה אז טעיתי ובגדול.
סליחה על התבכיינות, פוסט פריקה של תסכול קטן שיושב לי על הלב.
הריון קל,בריאה וארוך לכולן אהובות 3>
 

shirael

New member
כל המלים שאמרת, באותו סדר,

עברו לי בראש מליון פעמים - באוקטובר זה יהיה שנה מאז שהתחלנו לנסות.
אז את ממש לא לבד, נדמה לי שזאת תחושה נפוצה מאוד.
אני רק יכולה לומר שאצלי בסוף זה הוביל לתהליך נפשי שלם... מסתבר שמתחת למחשבות האלה שחזרו על עצמן באובססיה היה פשוט פחד נורא גדול: מה אם זה באמת לא יקרה לי אף פעם? או מה אם זה יקרה רק אחרי שנים של סבל בהפריות מבחנה? כל הבטן שלי היתה קשרים מהמחשבות האלה, ויאוש נורא גדול.
&nbsp
בסוף קיבלתי זבנג לפנים ממישהו חכם שהראה לי שזו שרשרת הרבה יותר נרחבת של "מה אם X לא יהיה כמו שאני חושבת שנכון שיהיה\כמו שאני רוצה" - מה אם ההריון יהיה בסיכון? מה אם הלידה תהיה קשה? מה אם היא תגיע לקיסרי? יש לי הרבה מאוד דיעות ומחשבות על איך נכון וראוי שדברים יהיו, בסגנון "אצלי תהיה לידה טבעית בבית עם מוסיקה וקטורת, והכל יילך על מי מנוחות ולא יהיו לי קרעים כי אני מן הסתם אנשום נכון, ולא יהיו מלא התערבויות של בית חולים, ואם אני רק אעשה הכל כמו שצריך אז אני אקבל את הלידה שאני רוצה" - וזה הרי בולשיט. כי אין לנו שום שליטה על כלום, זה הכל אשליה. אנחנו יכולים נורא נורא לרצות ולעשות כל מה שביכולתנו, אבל בחיים האלה אף אחד לא חייב לנו כלום, ויכול להיות שבסוף זה לא ייצא כמו שתכננו ורצינו.
&nbsp
אז הבנתי שהדרך להילחם בפחד הזה היא פשוט להגיד - בסדר, אני מסכימה.
&nbsp
לא יהיו לי ילדים? וואלה, יהיה ממש מבאס, אני בטח אהיה באבל עמוק לאיזו תקופה. אבל זה לא יגמור אותי, חיי עדיין יהיו שווים משהו גם בלי ילד. להתמודד מבחינה רגשית עם האפשרות הכי נוראית שאפשר לדמיין, ולראות שאפילו כך אני עדיין אהיה בסדר בסוף - זה מוציא לפחד את כל הרוח מהמפרשים.
&nbsp
וואו כרגיל ממש חפרתי, אבל נראה לי חשוב לשתף את זה כי בשבילי זו היתה ממש הארה. אני עדיין מתעסקת בהריון, מתכננת ומחשבת ועושה כל מה שצריך, אבל אני כבר לא בחרדות סביב זה, לא במחשבות כפייתיות, לא מרגישה צורך לחפור על זה לחברות (טוב, חוץ מפה בפורום
) אין לי בעיה לחכות לאיחור בלי לעשות בדיקה ביתית, אין יותר פרפרים בבטן כל פעם שאני רק חושבת שאולי זה לא יסתדר כמו שאני רוצה. זאת הקלה גדולה, ובהפוך על הפוך, זה הלך רוח שכנראה הרבה יותר תומך בכניסה להריון..
&nbsp
ואם סתם התפלספתי פה וכל מה שאת רצית זה חיבוק - אז קבלי חיבוק ענק, ממש מבינה איך את מרגישה.
 

persenak

New member
את מקסימה ולא חפרת בכלל, לחלוק זה עוזר.

ולא לחשוב על זה ולרוץ לעשות בדיקות ולפרשת כל תחושה תחת מיקרוסקופ עבר לי החודש...
זורמתתת (כמו בול עץ במחסום אומנם) אבל משתדלת.
חיבוק ענק לך!
 

dogli3

New member
מוכר בהחלט, את לא לבד.

לא מעט פעמים בתקופות שונות בחיי "השלמתי" עם הרעיון שאולי לא יהיו לי ילדים אבל אף פעם לא באמת.
יש היום כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה דרכים ללדת ילדים...
יש לי חברות שילדו אחרי שנים של טיפולים, יש לי חברה שלא יכולה להרות אז פנתה להליך פונדקאות (עכשיו בתהליך לילד שני), יש טיפולים הורמונליים לבעיות שונות שעלולות לצוץ, יש את האפשרות לאמץ.
&nbsp
מי שרוצה ילד - יהיה לה.
זה מה שאני מזכירה לעצמי כשנדמה לי שלא יהיו לי עוד ילדים.
את עושה את כל מה שצריך ונכון כדי להרות, ומכאן המושכות אצל אמא טבע. האמיני בה, היא יודעת.
&nbsp
חיבוק
 

noa199210

New member
את ממש לא לבד

אחרי ניסיון 10, הבוקר תשובה שלילית של הבדיקה..
אומנם עדיין לא קיבלתי מחזור ורק היום כביכול זה היום שאני אמורה לקבל..אז עדיין יש טיפהה תקווה
אבל אני כל כך מבואסת..אני בספק גדול...
מרגיש כאילו לנו זה לא יקרה..איך לעזעזל זה קורה לכולם ולנו לא?
האימהות שלי ושל בעלי נכנסו להיריון ראשון אחרי שנתיים (לפני זה הפלות טבעיות...) ואני ממש לא רוצה להגיע לזה.
אני כבר בת 26 ובעלי 30 ואנחנו לא רוצים להיות הורים מבוגרים.אוף.
לא הוגן שהחיים נותנים למי שלא רוצה, למי שכן.. זין בעין , סליחה על המילה חח
 

persenak

New member
חחחח לגמרי זין בעין, גם זין במקום הנכון לא עוזר כרגע חחח.

אני ובעלי בדיוק באותם הגילאים! אני 26 והוא 30. הכנתי והכנתי והכנתי את עצמי לזה שזה יכול לקחת זמן, ומה בסוף? בחודש הראשון עשיתי אולי 6 בדיקות חחחחח..
מאז נרגעתי...לא עושה יותר (יותר מאחת-2 :p)
 

מורי1122

New member
שני הסנט שלי...

אני חושבת שהמחשבות האלה הן כל כך נפוצות וטבעיות, והסיבה לכך היא שהסיפורים על נשים שלא מצליחות ושיותר קשה להן - נצרבים לנו חזק בתודעה, לעומת הסיפורים על ההצלחות - שהם הרבה יותר נפוצים - שאנחנו שומעות כל יום, ושוכחות מיד... או אומרות לעצמנו "נו, זה מזל" (ברור שזה לא מזל).
נוסיף לזה את העובדה שבישראל הנושא של ילדים הוא סיר לחץ אחד גדול, ואם עברה שנה מהיום שהתחתנת ואת לא בהריון אנשים מתחילים להרים גבה, לשאול שאלות ולגרום לך להרגיש שאת לא בסדר... (כנ"ל אם כבר יש ילד ועברו שנתיים-שלוש)
כל הסיפור הזה מייצר המון חרדה...
יכולה לספר על עצמי שבניסיון הראשון הייתי בלחצים וחרדות שייקח לנו זמן, ובטח תהיה בעיה, ובלה בלה... כל המחשבות הכי מבאסות בעולם (תודה לאל הצלחנו בניסיון השני). בעלי ממש כעס עליי שאני עסוקה במחשבות שווא הטורדניות האלה, כאשר במציאות, כשחושבים על זה רציונלית, אין ולא הייתה סיבה אמיתית לחשוש בשלבים כל כך מוקדמים!
ידוע היטב שהסיכוי בחודש נתון להיכנס להריון הוא 15%-25%, נמוך לכל הדעות... אז איך אחרי חודשיים ושלושה אנחנו מסיקות שיש בעיה? משהו לקוי בתפיסה של כולנו...
אגב, למען הסר ספק, אני כועסת על עצמי בלבד שנקלעתי ללחצים והפחדים האלה, אני ממש לא חושבת שאת לא בסדר. את הכי בסדר בעולם.
אני מקווה שזה יקרה לך, ולכולן, במהרה!
 

persenak

New member
תודה! מכירה את הסטטיסטיקה בע"פ וחיה את המשפט

"מחשבה יוצרת מציאות", כייף לראות שאני לא היחידה שחוששת כל כך מדברים שאין להם בסיס עדיין.
 

LEELEE7

New member
סכמת יפה את התחושה שלי

❤ אמן שהייה קצרה לכולנו
 
למעלה