זבל חגיגי.

זבל חגיגי.

הבן מת על החממה הבוטנית שליד גן החיות בפרק לינקולן בשיקגו. הוא תמיד אהב להיכנס לשם ולהביט בעלים ופרחים וכו'. אף פעם לא הצלחנו לדלג על הביטן הזה בביקור בגן החיות. והינה, השבוע שפר גורלינו ומזג האוויר איפשר שוב ביקור בגן לינקולן. נכנסנו לחממה הבוטנית וחשכו עיני: היא הייתה מקושטת לעייפה קיץ' לחג המולד שגנב את ההצגה לצמחים הנפלאים שלה. היו בה מנורות על הדקלים הטרופים, רכבות חשמליות בין הצמחים, דיגמי בתים קיצ'ריינים ספק ארופאים וספק מדיסנילנד ובעיקר צמחי פלסטיק מזוייפים וחברי צורה שמקשרים בין דיגמי הבתים לרכבות החשמליות. אין לי כלום נגד דגמי רכבות חשמליות איכותיים. במוזאון המדע והתעשיה יש אולם ענק ואיכותי עם גדם כזה שבו נושעות רכבות בין דגם של מרכז העיר שיקגו למרכז העיר סיאטל. באותו מוזאון הרכבות עוצרות, מעלות נוסעים וסחורות ונראות כבעלות מטרה. משם יש מה ללמוד. בחממה הבוטנית הרכבות נעו הלוך ושוב כמטוטלות והדגמים היו מגוכחים וכללו אפילו גשרים חסרי היגיון הנדסי. הילד נשאר ליד הדגמים בחממה שעה וחצי. אחרי לקחתי אותו בכוח לראות ביתנים אחרים שהוא אוהב, הוא חזר מרצונו לחממה לחצי שעה נוספת. היום הייתי חכם יותר. ביקרנו שוב בגן החיות ונכנסנו אליו מהכיוון הכי רחוק מהחממה. עד שהגענו לחממה היא הייתה סגורה והילד לא ראה את הקיץ' הנורא שיפונה ממנה רק בתשיעי לחודש. אלא שכשהילד גילה שהחממה כבר סגורה הוא בכה שנשללה ממנו הצפיה ברכבות. הוא לא ביטא צער על החמצת הפרחים והעלים שכל כך האב פעם.
 
למה לא לנצל את זה ללמידה?

אני מבינה את החלחלה שהרגשתה למראה הקיטש אבל מותר לילד להיות בעל טעם משלו,גם אם הוא שונה משלך.לא? אם הוא כל כך נמשך לשם שוב ושוב כנראה שמבחינתו יש שם משהו משמעותי. כאבא שלו מותר לך, ובעיניי אפילו חשוב שתביע את דעתך, תגיד מה אתה לא אוהב שם ולמה. אבל עוד יותר חשוב בעיניי זה לאפשר לילד לעשות בדיוק אותו דבר(בדרכי הביטוי להן הוא מסוגל וברור שיש לו רצון ברור וחד משמעי משלו) . אני חושבת שאחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר בחינוך האלטרנטיבי הוא לאפשר לכבד את עמדותיהם וטעמם של ילדים גם כשהן שונות מאלה של המבוגרים.
 
דוגמא נהדרת ושעור מקסים

הצרכים שלנו, הדברים שמרשימים אותנו, כל כך שונים מאלו של ילדינו. וכשיש כמה דברים שאפשר להעריכם, רבים מאיתנו רוצים שלילד יהיו אותם אמות מידה כמו שלנו, או כאלו שהיו לו אתמול כשמאוד אהב משהו שמקובל עלינו. זה יכול להתבטא בבגדים שהילד בוחר ללבוש, במשחקים שהוא מעדיף, במזון שטעים בעיניו, בחברים שהוא נהנה בחברתם, ובקישוטי קריסטמס הקיצים ובתנועת הרכבות חסרת המטרה
זה היה שיעור של כבוד לבחירות שלו. היה לך קשה! לרובנו יש חוויות כאלו
יש לילד צורך כלשהו שנענה ע"י אותו דבר שאנחנו שוללים. חשוב לעצור רגע ולברר עם עצמנו: 1. עד כמה הילד נפגע אם ניתן לו את מה שמושך אותו? 2. למה אנחנו מתנגדים? מה זה אומר עלינו? ולהזכיר לעצמנו שהם ילדים ומותר להם לאהוב דברים טפשיים שמספקים איזהו משיכה לצבע, לתנועה לרעש שצורם לנו. יש לך זמן ללכת איתו שוב לביתן הזה, לתת לו ליהנות גם אם אתה לא מבין ממה... סה"כ, אחרי ה- 9 בחודש - זה ממילא כבר לא יהיה. אל תתאכזב אם הוא פתאום יפסיק לאהוב את הביתן. מן הסתם, הוא יבחר לו אחר... ואולי לא. אולי הוא ימשיך לאהוב את מה שאהב קודם ולא יגיב להיעלמות ה"רעש"
 

Ella Bella

New member
עדו יקירי ../images/Emo140.gif

אולי מה שאתה מתאר זה מקרה קלאסי בו ילדנו לא רואים או מפרשים דברים כמו שאנחנו?. אתה מזדעזע מהקיטש ולא רוצה לחשוף את הפשוש לדגמים שבעיניך "מגוחכים וחסרי הגיון הנדסי". הוא רואה בהם, אולי, דברים אחרים. יש הרבה דוגמאות לענין הזה בספר הנפלא "מה שלמדתי מילדיי". ועל הדרך רציתי לומר שזה נפלא שבכלל יש לכם חממה בוטנית וגם חיות וכל זה ... אצלנו יש בעיקר חול וחול
והנה הדרדסית מוצאת בעצמה גם את הענין הרב בזה. יש בימים האחרונים שמיים תכולים מלאי ענני "כבשה". אנחנו שוכבות בחצר על הגב ומוצאות צורות בעננים.
 
אתמול לקחתי אותו לשם שוב.

אם זה מה שהוא אוהב.... הוא הביט שעות ברכבות וגם קצת הריח פרחים מסביב. אני מניח שהוא הביט בצימחיה היפה יותר ממה שהוא טרח להראות שהוא מביט. הוא בכל זאת לקויי תקשורת ולא לגמרי מספר דברים. גם לא בהבעות פנים ושפת גוף. מקווה שכשנחזור לשם וכבר לא יהיו רכבות, הוא לא יהיה מאוכזב מדי. זה מה יש.
 
חוויית למידה חשובה

צריך להודות לאנשים שהציבו שם רכבות קיטשיות ולימדו אותך שעור חשוב...
 
למעלה