מיכאל ברגמן
New member
זבנג 14-15
בביקורי האחרון בארץ החלטתי לקנות את שני ספרי הזבנג האחרונים כדי לראות מה קורה בימים אלו בסדרה שהייתי קורא נלהב שלה לפני הרבה שנים. כמו הרבה קוראי זבנג "התפכחתי" והבנתי שזו לא סידרה כזאת מקורית אחרי הכל וגם לא כל כך מתוחכמת. אבל אחרי הפסקה גדולה כשאני קורא עכשיו את החומר (חדש או ישן) אני מגלה שזה דווקא לא כל כך רע. בספרים 14-15 יש כמה סיפורים די מוצלחים, למרות שרב הסיפורים האחרים הם די תפלים. לא ממש נוראים, אבל גם לא כאלה נהדרים ומשאירים מעין תחושה כזאת ריקה בבטן. קצת כמו ארצ'י קומיקס, רק עם הומור שחור ואלימות. יש גם הרבה מיחזור של רעיונות ישנים. אם פעם אשר לא הצליח להבדיל בין הסופגניות של יוספה לכרית סיכות, אז עכשיו גולן לא מצליח להבדיל בין קוביות נסורת לעוגיות של יוספה. אותן בדיחות שחוזרת בצורות שונות. הצביעה גם לא ממש עושה לי את זה. ברב המקרים זו דוגמא מצויינת למה פוטושופ היא תוכנה מעצבנת. היא מאוד נגישה וכל אחד יכול לצבוע איתה קומיקסים, אבל רק מעטים יודעים לעשות את זה ממש טוב. אני די מתגעגע לצביעה הישנה בטושים בשנים הראשונות של הסדרה. עד כאן הקטילות, עכשיו לדברים הטובים. נחמד היה לעקוב אחרי אורי פינק מימיה הראשונים של הסדרה ועד היום. מי שמעלעל בספר זבנג הראשון (לא לבלבל עם זבנג 1) יראה אבולוציה די מרשימה של צייר שממש משתפר מספר לספר. בספרים האחרונים של זבנג אורי פינק כבר באמת הגיע לרמה מרשימה של טכניקה מכל הבחינות: עיצוב הדף, סיפור בתמונות, ציורים (כאמור חוץ מהצביעה שרק הלכה אחורה). מדובר בספר שדי כייף לקרוא בשירותים או כמה עמודים לפני שהולכים לישון. הספרים טיפה יקרים ויש חומר שהרבה יותר מומלץ לקרוא קודם, אבל זה בהחלט לא בזבוז כסף. במיוחד קרע אותי מצחוק "אל תבכי בשבילי ארגנטינה" בזבנג 14. חבל שאין יותר סיפורים ברמה הזאת. אבל עכשיו אני מגיע לנקודה שבאמת הפריעה לי בספר והיא הדמות של זיו. זיו היה נער רגיל חסר כל יחוד עד שאורי פינק הוציא אותו מהארון בזבנג 1 (שלפי דעתי זה הספר הכי טוב בסידרה ושאחריו הסידרה רק התחילה לרדת לאט לאט ברמה). נכון שזבנג זו סידרה שמסתמכת על סטריאוטיפים, אבל עם גבולות. למשל, הערבי שעבד בחומוס סבבה לפני הסכמי אוסלו היה נורא נחמד וממש לא שיחק לסטריאוטיפים המעליבים של הערבי העילג. אאישה, הדמות האתיופית, היא מיסטיקנית מטורללת. אולי יש לא עור שחור, אבל אותה דמות בדיוק היתה יכולה להיות גם לבנה או סינית והיא עדיין תעבוד. גם כל הדמויות בעצם הן יהודיות אבל אין עליהם סטריאוטיפים מעליבים של יהודים. אבל זיו? הוא אחד הדמויות הכי צורמות שזכיתי לקרוא בקומיקס. בימים אלו לזיו יש שיער ורוד והוא נורא נשי. הוא מדבר עם הידיים, הוא אוהב לשמוע עברי לידר ובעצם כל קלישאה הומואית. הוא עדיין חסר כל יחוד כעת חוץ מזה שהוא הומו. דווקא בזבנג 1 בו זיו יוצא מהארון הוא עדיין "נורמלי". בשלב מסוים הוא מתנהג כמו סטריאוטיפ של הומו נשי כדי להבריח חבורת בריונים שרצו להרביץ לג'ינג'י ואז שהוא "חוזר לעצמו" ג'ינג'י מופתע. זיו אומר לו "מה, באמת חשבת שהומואים מתנהגים ככה?" ואני רוצה לשאול את אורי, "מה, אתה באמת חושב שהומואים מתנהגים ככה?"
בביקורי האחרון בארץ החלטתי לקנות את שני ספרי הזבנג האחרונים כדי לראות מה קורה בימים אלו בסדרה שהייתי קורא נלהב שלה לפני הרבה שנים. כמו הרבה קוראי זבנג "התפכחתי" והבנתי שזו לא סידרה כזאת מקורית אחרי הכל וגם לא כל כך מתוחכמת. אבל אחרי הפסקה גדולה כשאני קורא עכשיו את החומר (חדש או ישן) אני מגלה שזה דווקא לא כל כך רע. בספרים 14-15 יש כמה סיפורים די מוצלחים, למרות שרב הסיפורים האחרים הם די תפלים. לא ממש נוראים, אבל גם לא כאלה נהדרים ומשאירים מעין תחושה כזאת ריקה בבטן. קצת כמו ארצ'י קומיקס, רק עם הומור שחור ואלימות. יש גם הרבה מיחזור של רעיונות ישנים. אם פעם אשר לא הצליח להבדיל בין הסופגניות של יוספה לכרית סיכות, אז עכשיו גולן לא מצליח להבדיל בין קוביות נסורת לעוגיות של יוספה. אותן בדיחות שחוזרת בצורות שונות. הצביעה גם לא ממש עושה לי את זה. ברב המקרים זו דוגמא מצויינת למה פוטושופ היא תוכנה מעצבנת. היא מאוד נגישה וכל אחד יכול לצבוע איתה קומיקסים, אבל רק מעטים יודעים לעשות את זה ממש טוב. אני די מתגעגע לצביעה הישנה בטושים בשנים הראשונות של הסדרה. עד כאן הקטילות, עכשיו לדברים הטובים. נחמד היה לעקוב אחרי אורי פינק מימיה הראשונים של הסדרה ועד היום. מי שמעלעל בספר זבנג הראשון (לא לבלבל עם זבנג 1) יראה אבולוציה די מרשימה של צייר שממש משתפר מספר לספר. בספרים האחרונים של זבנג אורי פינק כבר באמת הגיע לרמה מרשימה של טכניקה מכל הבחינות: עיצוב הדף, סיפור בתמונות, ציורים (כאמור חוץ מהצביעה שרק הלכה אחורה). מדובר בספר שדי כייף לקרוא בשירותים או כמה עמודים לפני שהולכים לישון. הספרים טיפה יקרים ויש חומר שהרבה יותר מומלץ לקרוא קודם, אבל זה בהחלט לא בזבוז כסף. במיוחד קרע אותי מצחוק "אל תבכי בשבילי ארגנטינה" בזבנג 14. חבל שאין יותר סיפורים ברמה הזאת. אבל עכשיו אני מגיע לנקודה שבאמת הפריעה לי בספר והיא הדמות של זיו. זיו היה נער רגיל חסר כל יחוד עד שאורי פינק הוציא אותו מהארון בזבנג 1 (שלפי דעתי זה הספר הכי טוב בסידרה ושאחריו הסידרה רק התחילה לרדת לאט לאט ברמה). נכון שזבנג זו סידרה שמסתמכת על סטריאוטיפים, אבל עם גבולות. למשל, הערבי שעבד בחומוס סבבה לפני הסכמי אוסלו היה נורא נחמד וממש לא שיחק לסטריאוטיפים המעליבים של הערבי העילג. אאישה, הדמות האתיופית, היא מיסטיקנית מטורללת. אולי יש לא עור שחור, אבל אותה דמות בדיוק היתה יכולה להיות גם לבנה או סינית והיא עדיין תעבוד. גם כל הדמויות בעצם הן יהודיות אבל אין עליהם סטריאוטיפים מעליבים של יהודים. אבל זיו? הוא אחד הדמויות הכי צורמות שזכיתי לקרוא בקומיקס. בימים אלו לזיו יש שיער ורוד והוא נורא נשי. הוא מדבר עם הידיים, הוא אוהב לשמוע עברי לידר ובעצם כל קלישאה הומואית. הוא עדיין חסר כל יחוד כעת חוץ מזה שהוא הומו. דווקא בזבנג 1 בו זיו יוצא מהארון הוא עדיין "נורמלי". בשלב מסוים הוא מתנהג כמו סטריאוטיפ של הומו נשי כדי להבריח חבורת בריונים שרצו להרביץ לג'ינג'י ואז שהוא "חוזר לעצמו" ג'ינג'י מופתע. זיו אומר לו "מה, באמת חשבת שהומואים מתנהגים ככה?" ואני רוצה לשאול את אורי, "מה, אתה באמת חושב שהומואים מתנהגים ככה?"
