ותשובה 28
28. צעדים לקידום הדמוקרטיה • כל החוקים והתקנות שהגבילו את זכויות הפרט בוטלו. • במקביל גם אסירים פוליטיים שוחררו, כמו קומוניסטים. • הענקת זכות בחירה והיבחרות לנשים (1946). בבחירות ב-1946 נבחרו לראשונה 39 נשים לפרלמנט האמריקני (אמנם מתוך 464 צירים). • מפלגות השמאל מתחילות להתארגן מחדש, כולל המפלגה הקומוניסטית. יש לזכור שמדובר אחרי המלחמה בתקופה של רעב ומחסור. רעב ומחסור הם חומרים מהם עשויה מהפכה, בעיקר קומוניסטית. האמריקנים מעוניינים ליצור מערכת בלמים ביפן נגד מיליטריזם. מקארתור תמך בשמאל המתון כבלם לאומנות (הוא לא תמך בקומוניזם). עם זאת, הוא יודע שאם לא יפעל, הרעב והמחסור עלולים לגרום לתסיסה. לכן, הוא מזמין סיוע דחוף של מזון מארה"ב, וזאת כדי למנוע עוני ורעב מהיפנים, או, במילים אחרות, לצמצם את הסיכוי לפריצת מהפכה קומוניסטית ביפן. • כינון חוקה חדשה. האמריקנים רצו שהתיקון יבוא מהיפנים עצמם, והיפנים דווקא רצו לדבוק בחוקת מייג'י, לה יש מעמד של קדושה. לכן, האמריקנים הורו לפנים להכין חוקה חדשה, אולם ההצעות היפניות היו רק תיקונים קלים לחוקה הקיימת. לפיכך, האמריקנים לקחו את היוזמה לידיהם וחיברו את החוקה בעצמם. חוקה זו חוברה בזמן קצר ונועדה להחליף את חוקת מייג'י. כמובן כדי להכניס חוקה חדשה יש ליזום תיקון בחוקה הישנה. האמריקנים דרשו מהקיסר היפני ליזום את התיקון שיחליף בין החוקות, שאותו גם הפרלמנט היה צריך לאשר ברוב של שני שלישים בכל אחד מהבתים. לאחר שהחוקה תורגמה ופורשה, דרשו היפנים לבצע עוד תיקון קטן, לפיו הפרלמנט ימשיך להיות מורכב משני בתים ולא אחד כפי שהציעו האמריקנים. האמריקנים נענו לבקשה, ולפיכך אישרו שני הבתים בפרלמנט את החוקה החדשה. יש לזכור שהאישור התבצע בידיעה של יפן שהיא תעמוד בפני איום של כיבוש ישיר אם לא תעשה כן. החוקה נכנסה לתוקף ב-3/5/1947 שהפך לחג לאומי ביפן ["יום החוקה"]. חוקה זו היא בעלת אופי דמוקרטי, לעומת חוקת מייג'י שהייתה בעלת אופי "סמי-דמוקרטי" בלבד. חוקה זו נשארה בתוקף עד עצם היום הזה ללא שינויים משמעותיים. האמריקנים אם כך חיברו עבור היפנים חוקה דמוקרטית ופציפיסטית. כדאי לשים לב להבדל הקיים בניסוח הפסקה הפותחת בכל חוקה. חוקת מייג'י נפתחת ב"אני" של הקיסר בעוד החוקה החדשה נפתחת ב"אנו" של העם. השינוי הזה מסמל את השאלה מיהו הריבון ביפן. החוקה מעניקה שוויון מלא לנשים ומעגנת את זכויות האדם השונות תוך הכרה גם בזכויות חברתיות, בעיקר בתחום העבודה. החוקה מבססת הפרדת דת ממדינה, והשופטים בין יתר תפקידיהם צריכים לבקר את החוקים על פי החוקה. כמו כן, האמריקנים חייבו את קיומה של פסקה פציפיסטית בחוקה היפנית. ע"פ החוקה, העם בוחר את שני בתי הפרלמנט, "בית היועצים" ו"בית הנבחרים", כשראש הממשלה נבחר ע"י הפרלמנט. לסיכום, למרות העובדה שהחוקה נכפתה על יפן, היא בסה"כ התקבלה באהדה. יש לזכור שחוקה זו פונה למגזרים שהתעלמו מהם בעבר (נשים, פועלים ואזרחים פשוטים שרצו מדינה אזרחית ולא צבאית). מי שסייעו לביסוס הדמוקרטיה ביפן היו שנות ה-20 ["הדמוקרטיה של טאישו"], שנתנו לגיטימציה לדמוקרטיה ביפן. הרפורמות בחינוך • הרפורמה בחינוך באה בראש ובראשונה להשלים את תהליך חיסול הלאומנות והמיליטריזם בחברה היפנית. כזכור, החינוך הלאומני ("קדימה חייל קדימה") היווה גורם משמעותי בהפיכת יפן למדינה עם משטר מיליטריסטי וצייתני, ולכן היה ברור שתחום זה דורש שינוי מיידי. בראשית תקופת הכיבוש בוטלו שיעורים במקצועות הבאים: היסטוריה, אזרחות וגאוגרפיה, עד שיחוברו תוכניות לימוד חדשות וספרי לימוד חדשים. עד אז, בכל שאר המקצועות, בכל פעם שהופיעו בספרי הלימוד הקיימים ביטויים של לאומנות, פטריוטיות, צבא וכו' נדרשו התלמידים והמורים למחוק אותם מהספרים. • נאסר על עיסוק בענפי ספורט צבאיים. • נאסר להניף את הדגל, להשמיע את ההמנון ולתלות תמונות של הקיסר בבתי הספר. • הכנסת תכנים חדשים למערכת החינוך כמו הכרת הדמוקרטיה והכרת תרבות המערב. • מדובר לא רק בשינויים תוכניים, אלא גם בשינויים פרסונאליים. מנהלים ומורים שהיו מזוהים עם דעות לאומניות נאלצו לחפש עבודה חדשה, ובמקומם מונו מורים עם דעות פציפיסטיות ודמוקרטיות. • ארגון המורים שהיה לאומני, פורק, ובמקומו הוקם ארגון חדש שהיה בעל אופי אנטי-לאומני ואף מרקסיסטי. • שינויים מבניים במטרה ליצור מערכת חינוך אחידה ללא מסלולים אליטיסטיים. המערכת החדשה התבססה על חינוך חובה של 9 שנים (6 יסודי ו-3 חטיבת ביניים), 3 שנים תיכון ולימודים גבוהים באוניברסיטה של 4 שנים. שני המינים שולבו בכל רמות החינוך. היה גם ניסיון להעביר את החינוך מרמה לאומית לרמה מקומית, אבל הניסיון לא צלח בעיקר בשל היעדר אמצעים וחוסר ניסיון של הרשויות המקומיות. הרפורמה של ההשכלה הגבוהה הצליחה רק באופן חלקי. אמנם נפתחו אוניברסיטות רבות בכל רחבי יפן, אבל איכותן לא הייתה גבוהה במיוחד. בגלל עובדה זו האוניברסיטאות הוותיקות הפכו מושכות עוד יותר, והתנהלה תחרות מאוד קשה על כניסת סטודנטים לאותן אוניברסיטאות. • רפורמה בכתב. כדי לנטרל את שליטת האליטות הוחלט על דמוקרטיזציה בכתב: צמצום סימני הכתב ואף החלפת צורות של סימנים מורכבים ופישוט הכתב הפונטי. • נעשה גם ניסיון להביא לשינוי בדת ביפן. האמריקנים ראו בשינטו ובבודהיזם דתות שאין בהן צווי מוסר מוחלטים, ולכן כדי להעלות את רמת המוסר של היפנים יש להפוך אותם ל"נוצרים טובים". עניין זה אירוני, משום שהרצון להציג את הנצרות כדת שוחרת שלום נראה מגוחך לאחר שתי מלחמות העולם. מעשה ניסיון להגביר את ההתנצרות ביפן, אך הניסיון כשל. היכולת לעשות רפורמה נוצרית נבלמה עבור האמריקנים דווקא ע"י החוקה שהם בעצמם חיברו, שקבעה את הפרדת מושג הדת ממושג המדינה. הרפורמות בכלכלה • רפורמה אגרארית. אחת הבעיות הקשות ביפן הייתה בעיית החקלאים האריסים שהיו מחוסרי אדמות והיוו פוטנציאל מהפכני מסוכן . לכן, האמריקנים גיבשו תוכנית לרפורמה, ובמסגרת זאת נחקק חוק שאפשר לכל האיכרים להיות בעלי קרקע. למשל, החוק אסר על אנשים שלא עוסקים בחקלאות להיות בעלי אדמה חקלאית ואסר על בעלי האדמות ברוב המקומות להחזיק שטח של יותר מ-30 דונם, כך שאת הקרקע העודפת הפקיעה הממשלה במחיר נמוך, והיא מכרה אותה לאיכרים העניים בתשלומים מאוד נוחים. המטרה היא בעצם להפוך את האיכרים לבעלי מוטיבציה יותר גבוהה ולתת להם תמריץ לייצר מזון. גם לאחר הרפורמה הממשלה המשיכה לסבסד את החקלאות היפנית. מה שיפתור באופן סופי את בעיית החקלאים יהיה תיעושה מחדש של יפן. • התיעוש המחודש של יפן. לאחר התלבטות החליטו האמריקנים לאפשר ליפן לחדש את התעשייה שלה מתוך הבנה שאין ברירה, שכן בלי תיעוש מחדש השיקום היפני ייכשל, כי החקלאות היפנית בלבד לא תספיק לפרנס את אוכלוסיית יפן. ארה"ב אף ויתרה על הפיצויים שדרשה מיפן כדי שליפן יהיו האמצעים לפתח מחדש את התעשייה . • פירוק הזאיבצו. האמריקנים שאפו גם לשנות את מבנה התעשייה, גם כי הם ראו בזאיבצו אחד הגורמים שדחפו את יפן למלחמה, וגם בגלל האופי המונופוליסטי של הזאיבצו. ב-1947 אישר הפרלמנט חוק למניעת ריכוזיות יתר במשק, וכך פורקו כמה מהתאגידים הגדולים כמו למשל מיצובישי. יש לזכור שמדובר בפירוק בעירבון מאוד מוגבל משום שחברות הבת של כל תאגיד לשעבר המשיכו לקיים יחסים הדוקים ביניהן, ורכשו מניות זו של זו.