כמה נקודות ../images/Emo41.gif
ואולי זה בא ממקום אחר לגמרי, אבל בהחלט שווה מחשבה. אני לא יודע איך אנשים אחרים מחליטים לגבי הזהות המינית שלהם, ומה מביא אותם לגבש את דעתם בכיוון זה או אחר. אני מניח שחוויות שהם עוברים, התנסויות שלהם, חומר קריאה, גירויים שהם זוכים להם בסביבה בה הם חיים וגדלים. גם אני, כמוך, נפגעתי בילדותי. וכשאני חושב על זה, העולם המיני שלי, אם בכלל, שייך לדפוסים של הפגיעה, וכל מיניות שהיא, נבחנת אצלי דרך משקפיים של ילד שנפגע ממין. ישבתי בהרצאה, ושמעתי איש יקר, מדבר על ההשפעה של פורנוגרפיה על יחסי מין בכלל, על דפוסי צריכה של אנשים, על איך צריכת פורנוגרפיה משפיעה אח"כ על חדר המיטות הפרטי של האנשים. וכאן אנחנו מדברים על חשיפה לפורנוגרפיה, ועל זה שמשם "למדנו" על מיניות.
המאמר הזה עסק קודם כל, בהפרדה בין התקיפה / ההתעללות, והמין שנכפה על הנפגע, ובין המיניות של אותו נפגע. אז אני חושב שלפני שרצים להתנסויות עם אנשים אחרים, אולי חשוב לשבת ולברר עם עצמנו. מה נחשב מיני בעינינו? מה זה מין? מיניות? ולנסות ולנקות את זה מהדפוסים שרכשנו בילדות לגבי מין ומיניות. ואולי להכיר את עצמנו? מה גורם לנו הנאה? מתי אנחנו "מתנתקים משם" ועוד. ואז, כשפחות או יותר יש קצה חוט לדברים שכרגע, בהווה, נחשבים עבורנו טובים, ומענגים, וראויים, אפשר להוסיף בן/בת זוג לסיטואציה, ולבחון אותה. אני חושב, שתמיד השאלה הזו תנקר אצלנו, האם מה שקורה כרגע, ההתנהגות המסוימת הזו שלי, היא השלכה של ההתעללות, או שהיא שם כי היא שם, והיתה שם גם לולא ההתעללות. אני לא חושב שאפשר להפריד בוודאות מה שייך לשם, ומה לא. אנחנו חיים. וממשיכים לחיות. ואיך שנדאג לעצמנו, ומה שנעשה עבור עצמנו - זה מה שיהיה.