זהות תקשורתית
במין האנושי יש 2 זהויות גופניות שונות: זכר ונקבה.
במין האנושי יש גם 2 זהויות מנטליות שונות: היררכית ורישתית.
חברה בריאה מבוססת על תרבות שכוללת את כל הזהויות השונות אבל אנחנו עדיין רחוקים מאד מהמצב הזה.
לכל אדם יש זהות עצמית שמבוססת על גנטיקה וסביבה וזהות חברתית שנוצרת באינטראקציה חברתית. ההבדל בין הספקטרום הנורמלי לאוטיסטי הוא היחס בין שתי הזהויות.
במודל המנטלי ההיררכי הזהות החברתית הופכת למודע והזהות העצמית לתת-מודע. כל הפסיכולגיה המוכרת כיום, וכל השיטות שנגזרות ממנה, מבוססות על המודל הזה ולכן הן לא מתאימות לאסי"ם. פעם כל המודל הרפואי היה מבוסס על מבנה הגוף הגברי ורק מאוחר יותר התפתחה רפואת נשים, שמכירה בקיומן של בעיות מורכבות יותר וייחודיות למין הנשי. יום אחד גם המודל הפסיכולוגי שלנו יקרוס ואנשי המקצוע יבינו את השגיאה שלהם ויפתחו מודל טיפולי רחב יותר, שמתאים ל"חריגים".
למה אנחנו חריגים? הזהויות שלנו מתמזגות זו עם זו, כמו המידע מהחושים, ויוצרות מודל שלישי ולא מוכר עדיין שאני קוראת לו "זהות תקשורתית". הזהות הזו פחות יציבה כי היא תלויה באינטארקציה החברתית ולכן היא משתנה עם כל שינוי באוירה התקשורתית. חוסר היציבות גורם ל"חשיפה" שמלווה בדרך כלל בחרם גלוי או סמוי ולכן הפחד מהחשיפה הוא הגורם העיקרי להצפה.
השתתפתי לאחרונה במשחק תפקידים "חי" וגיליתי שהדמות שלי קמה לתחיה ופיתחה רגשות ומערכות יחסים אחרי כשעתיים. זה בד"כ הזמן שלוקח לי להיחשף בכל מפגש חברתי "נורמלי" ולחטוף את החרם בפנים..
ההבדל בין המשחק הזה למפגש חברתי רגיל הוא טווח הגמישות - במשחק הכל אפשרי והסיפור משתנה כל הזמן בהתאם לדמיונם הפרוע של המשתתפים. בחיים טווח הגמישות תלוי במשתתפים ויוצר מערכת של חוקים מגבילים שמוכרים ומובנים רק ל"נורמלים". אני מניחה שהכללים האלו נועדו להגן על העצמיות של המשתתפים ולהכריח את כולם להשתמש רק בזהות החברתית שלהם (לנהל שיחות חולין חסרות משמעות, לדוגמה) ומי שחוצה את הקווים (כי הוא משתמש בזהות תקשורתית שכוללת גם את הזהות העצמית שלו) נענש בחומרה.
מה דעתכם? מכירים את המצבים האלו? מבינים את המושגים שבחרתי להשתמש בהם? מכירים שיטות שונות של התמודדות עם מצבים חברתיים "אלימים"?
במין האנושי יש 2 זהויות גופניות שונות: זכר ונקבה.
במין האנושי יש גם 2 זהויות מנטליות שונות: היררכית ורישתית.
חברה בריאה מבוססת על תרבות שכוללת את כל הזהויות השונות אבל אנחנו עדיין רחוקים מאד מהמצב הזה.
לכל אדם יש זהות עצמית שמבוססת על גנטיקה וסביבה וזהות חברתית שנוצרת באינטראקציה חברתית. ההבדל בין הספקטרום הנורמלי לאוטיסטי הוא היחס בין שתי הזהויות.
במודל המנטלי ההיררכי הזהות החברתית הופכת למודע והזהות העצמית לתת-מודע. כל הפסיכולגיה המוכרת כיום, וכל השיטות שנגזרות ממנה, מבוססות על המודל הזה ולכן הן לא מתאימות לאסי"ם. פעם כל המודל הרפואי היה מבוסס על מבנה הגוף הגברי ורק מאוחר יותר התפתחה רפואת נשים, שמכירה בקיומן של בעיות מורכבות יותר וייחודיות למין הנשי. יום אחד גם המודל הפסיכולוגי שלנו יקרוס ואנשי המקצוע יבינו את השגיאה שלהם ויפתחו מודל טיפולי רחב יותר, שמתאים ל"חריגים".
למה אנחנו חריגים? הזהויות שלנו מתמזגות זו עם זו, כמו המידע מהחושים, ויוצרות מודל שלישי ולא מוכר עדיין שאני קוראת לו "זהות תקשורתית". הזהות הזו פחות יציבה כי היא תלויה באינטארקציה החברתית ולכן היא משתנה עם כל שינוי באוירה התקשורתית. חוסר היציבות גורם ל"חשיפה" שמלווה בדרך כלל בחרם גלוי או סמוי ולכן הפחד מהחשיפה הוא הגורם העיקרי להצפה.
השתתפתי לאחרונה במשחק תפקידים "חי" וגיליתי שהדמות שלי קמה לתחיה ופיתחה רגשות ומערכות יחסים אחרי כשעתיים. זה בד"כ הזמן שלוקח לי להיחשף בכל מפגש חברתי "נורמלי" ולחטוף את החרם בפנים..
ההבדל בין המשחק הזה למפגש חברתי רגיל הוא טווח הגמישות - במשחק הכל אפשרי והסיפור משתנה כל הזמן בהתאם לדמיונם הפרוע של המשתתפים. בחיים טווח הגמישות תלוי במשתתפים ויוצר מערכת של חוקים מגבילים שמוכרים ומובנים רק ל"נורמלים". אני מניחה שהכללים האלו נועדו להגן על העצמיות של המשתתפים ולהכריח את כולם להשתמש רק בזהות החברתית שלהם (לנהל שיחות חולין חסרות משמעות, לדוגמה) ומי שחוצה את הקווים (כי הוא משתמש בזהות תקשורתית שכוללת גם את הזהות העצמית שלו) נענש בחומרה.
מה דעתכם? מכירים את המצבים האלו? מבינים את המושגים שבחרתי להשתמש בהם? מכירים שיטות שונות של התמודדות עם מצבים חברתיים "אלימים"?