אלומת האור
New member
זהו, איילה נסעה
לא נסעתי להיפרד ממנה היום, אבל כן נסעתי להכיר את הפסיכולוגית החדשה שבמקום זו שעזבה אותי במפתיע (אין לי כוח להסביר עכשיו למה היא עזבה, זה היה משהו שהיא עשתה לטובתי ויצא דפוק). היא בסדר, אבל קצת מוזרה. היא תראה אותי פעם בשבועיים. בשבוע הבא אני אסע לאורלי (המחליפה של איילה מבחינתי) שהיא ממש נחמדה, וגם הפסיכולוגית וגם איילה אתמול הזיזו אנשים אחרים כדי לתת לי את התורים שאני זקוקה להם... זה ריגש אותי מאוד שהם דואגים לי ככה ורואים את המצוקה שלי ונענים לי. כל כך לא מובן מאליו. אני קצת מרגישה כאילו אימא השאירה אותי עם מיטב הבייביסיטרים בזמן שיצאה לחופשה... בסה"כ אני די מוגנת ויש לי למי לפנות שם. יש קצת בעיות עם התורים, אבל אני מאמינה שהם יעזרו לי להתמודד עם זה ולבוא לקראתי.
חוץ מזה חברה יקרה ותיקה שמזמן לא היינו בקשר שלחה לי מתנה מדהימה ליום ההולדת. היא אישה מבוגרת וטובה שפעם היינו מיודדות מאוד ואפילו נסעתי רחוק כדי לנחם אותה כשבעלה נפטר. היא שמעה שקשה לי מאוד ושלחה לי סכום כסף שמאוד יעזור לי עכשיו. איזו אישה מדהימה. יש לה לב רחב מפה ועד הודעה חדשה. חבל שהיא גרה כל כך רחוק.
כל הזמן אני מקבלת מחמאות על התספורת, על הבגדים ועל האקססוריז שלי, ההופעה שלי באמת מיוחדת ואני מקפידה עליה למרות משקלי העצום.
יש לי הספק לא רע בעבודה והספק לא רע בלימודים, אבל אני מתברברת כאן קצת יותר מדיי (לא דווקא כאן בפורום, בכלל באינטרנט), אז אני מתחייבת להיכנס חזק בלימודים לפחות עד חצות ולא להיכנס לכאן עד אז. יש לי עוד טונה חומר להספיק. ישבתי היום עם רכזת התעסוקה הנתמכת שלי וגיבשנו לו"ז עד למבחן.
מחר נוסעת להיפגש עם העו"סית שלי בבית קפה בת"א - זקוקה לה מאוד, ואחר כך יש לי רופאת עיניים אחה"צ.
קשה לי מאוד עם החומר של הלימודים (הורים וילדים בגיל הרך... גוזלים...
) לא יודעת איך אצליח במבחן הזה כשכל כך קשה לי נפשית עם החומר. כל כך הרבה זיכרונות שאני לא יכולה לעשות איתם כלום.
ופגשתי במרפאה היום מישהי שהייתה מאושפזת אתי. היא לא במצב כל כך טוב, אבל שמחתי לראות אותה ואמרנו שנהיה בקשר. ופגשתי שם עוד מישהי שהייתה מאושפזת אתי ובאה למעקב. היא דווקא נראית די סבבה (היא עזבה באותו יום שאני).
חוץ מהבולמוס הקשה (בעצם שניים) שעשיתי היום אני יחסית בסדר, אבל לחוצה מאוד וגם מתגעגעת מאוד לאיילה (ועבר רק יום אחד! רק יום!).
זהו, לא תראו אותי כאן עד חצות
.
תישארו אתי, טוב?
לא נסעתי להיפרד ממנה היום, אבל כן נסעתי להכיר את הפסיכולוגית החדשה שבמקום זו שעזבה אותי במפתיע (אין לי כוח להסביר עכשיו למה היא עזבה, זה היה משהו שהיא עשתה לטובתי ויצא דפוק). היא בסדר, אבל קצת מוזרה. היא תראה אותי פעם בשבועיים. בשבוע הבא אני אסע לאורלי (המחליפה של איילה מבחינתי) שהיא ממש נחמדה, וגם הפסיכולוגית וגם איילה אתמול הזיזו אנשים אחרים כדי לתת לי את התורים שאני זקוקה להם... זה ריגש אותי מאוד שהם דואגים לי ככה ורואים את המצוקה שלי ונענים לי. כל כך לא מובן מאליו. אני קצת מרגישה כאילו אימא השאירה אותי עם מיטב הבייביסיטרים בזמן שיצאה לחופשה... בסה"כ אני די מוגנת ויש לי למי לפנות שם. יש קצת בעיות עם התורים, אבל אני מאמינה שהם יעזרו לי להתמודד עם זה ולבוא לקראתי.
חוץ מזה חברה יקרה ותיקה שמזמן לא היינו בקשר שלחה לי מתנה מדהימה ליום ההולדת. היא אישה מבוגרת וטובה שפעם היינו מיודדות מאוד ואפילו נסעתי רחוק כדי לנחם אותה כשבעלה נפטר. היא שמעה שקשה לי מאוד ושלחה לי סכום כסף שמאוד יעזור לי עכשיו. איזו אישה מדהימה. יש לה לב רחב מפה ועד הודעה חדשה. חבל שהיא גרה כל כך רחוק.
כל הזמן אני מקבלת מחמאות על התספורת, על הבגדים ועל האקססוריז שלי, ההופעה שלי באמת מיוחדת ואני מקפידה עליה למרות משקלי העצום.
יש לי הספק לא רע בעבודה והספק לא רע בלימודים, אבל אני מתברברת כאן קצת יותר מדיי (לא דווקא כאן בפורום, בכלל באינטרנט), אז אני מתחייבת להיכנס חזק בלימודים לפחות עד חצות ולא להיכנס לכאן עד אז. יש לי עוד טונה חומר להספיק. ישבתי היום עם רכזת התעסוקה הנתמכת שלי וגיבשנו לו"ז עד למבחן.
מחר נוסעת להיפגש עם העו"סית שלי בבית קפה בת"א - זקוקה לה מאוד, ואחר כך יש לי רופאת עיניים אחה"צ.
קשה לי מאוד עם החומר של הלימודים (הורים וילדים בגיל הרך... גוזלים...
ופגשתי במרפאה היום מישהי שהייתה מאושפזת אתי. היא לא במצב כל כך טוב, אבל שמחתי לראות אותה ואמרנו שנהיה בקשר. ופגשתי שם עוד מישהי שהייתה מאושפזת אתי ובאה למעקב. היא דווקא נראית די סבבה (היא עזבה באותו יום שאני).
חוץ מהבולמוס הקשה (בעצם שניים) שעשיתי היום אני יחסית בסדר, אבל לחוצה מאוד וגם מתגעגעת מאוד לאיילה (ועבר רק יום אחד! רק יום!).
זהו, לא תראו אותי כאן עד חצות
תישארו אתי, טוב?
