זהו, אנחנו אחרי ואנחנו בבית ../images/Emo13.gif
ירין בסדר גמור, כאילו כלום לא עבר עליו וגם אני בסדר. קצת על היום, קמנו בשש בבוקר, יצאנו מהבית ברבע לשבע והגענו לבית חולים בשבע ורבע, בשבע וחצי ירין התחיל לגלות סימני שיעמום, אז הוצאתי לו את אחת המכוניות החדשות שקנינו לו - והוא כמובן היה בעננים, כבר לא היה לו איכפת מכלום רק מהמכונית. מדדנו חום, בבית השחי (שיטה מטופשת - אבל מילא), החלפנו לכותונת של הבית חולים, ואני התבדחתי שבטח עוד מעט גם אני אלבש כזו ללידה. היינו שניים בתור, לפנינו היתה תינוקת בת 14 חודשים. בשעה 8 בדיוק הורידו אותנו לחדר ניתוח, בהתחלה לא רציתי להכנס להרדמה שלו, אבל ברגע שזה הגיע, נכנסתי - הייתי חייבת. השכבנו את ירין על המיטה, אבא שלו עמד ליד הפנים ואני ליד הרגליים, בכל זאת לא יכולתי להיות ממש קרוב לפנים. ירין קצת בכה, וזהו נרדם. ופה אני מודה לממציא המוצצים - שאני לא יודעת מה היינו עושים בלי זה). זהו, נשיקה ויצאנו. כמובן שפה התחלתי לבכות, אבל זה נגמר די מהר, הלכנו לקנות שתיה, כי בכל זאת לא שתינו מהבוקר. אחרי 5 דקות חזרנו, ואחרי 10 דקות נוספות שמעתי את הבכי של הפשושון במסדרון, זהו אנחנו אחרי, והילדון מתחיל להתעורר. כמובן שנורא כאב לו, וכל הפנים היו עם דם קרוש, באף ובאזניים, מראה די מזעזע, והילד בוכה ובוכה ובוכה בהיסטריה, וכלום לא מרגיע אותו, העיינים שלו עדיין עצומות. הגענו למחלקה, מיד שני נרות אקמול ותוך כמה דקות, הבכי נרגע, הוא פתח קצת עיניים, נתתי לו את האוטו השני שקנינו לו, הוא חייך ונרדם. אחרי שעה הוא התעורר, צמא ורעב, נתנו לו מים, אחרי עוד רבע שעה בערך בקבוק מטרנה, וזהו, הילד חזר לעצמו, התחיל לדבר, לחייך, לצחוק ואחרי כמה דקות כבר ביקש לרדת מהמיטה. יצאנו לשחק במסדרון עם המכוניות החדשות והוא היה מאושר. בין לבין קניתי לו גם בלון הליום עם כלב דלמתי עליו, ואחרי שהוא התעורר ושתה קצת הוא לא הפסיק להתלהב מהבלון ומהכלב ולנבוח. זהו, אחרי שלוש שעות בערך, שיחררו אותנו הביתה. הגענו הביתה וירין היה מורעב, אכל כמעט חצי מקרר. הבקבוק האחרון שלו אתמול היה בשעה 8 וחצי ואח"כ רק בתשע וחצי בבוקר, וכנראה זה לא הספיק לו. אבל הכי חשוב שאנחנו אחרי והוא בסדר עם מצב רוח טוב. תודה לכם על האצבעות, הן עזרו, וגם על כל העיצות, במיוחד של המתנות, זה היה רעיון נפלא.
וקצת עלי: עדיין יש צירים, אמנם פחתו לכל רבע שעה אבל הרבה יותר כואבים. נראה אולי הלילה זה הלילה. תודה יערה
ירין בסדר גמור, כאילו כלום לא עבר עליו וגם אני בסדר. קצת על היום, קמנו בשש בבוקר, יצאנו מהבית ברבע לשבע והגענו לבית חולים בשבע ורבע, בשבע וחצי ירין התחיל לגלות סימני שיעמום, אז הוצאתי לו את אחת המכוניות החדשות שקנינו לו - והוא כמובן היה בעננים, כבר לא היה לו איכפת מכלום רק מהמכונית. מדדנו חום, בבית השחי (שיטה מטופשת - אבל מילא), החלפנו לכותונת של הבית חולים, ואני התבדחתי שבטח עוד מעט גם אני אלבש כזו ללידה. היינו שניים בתור, לפנינו היתה תינוקת בת 14 חודשים. בשעה 8 בדיוק הורידו אותנו לחדר ניתוח, בהתחלה לא רציתי להכנס להרדמה שלו, אבל ברגע שזה הגיע, נכנסתי - הייתי חייבת. השכבנו את ירין על המיטה, אבא שלו עמד ליד הפנים ואני ליד הרגליים, בכל זאת לא יכולתי להיות ממש קרוב לפנים. ירין קצת בכה, וזהו נרדם. ופה אני מודה לממציא המוצצים - שאני לא יודעת מה היינו עושים בלי זה). זהו, נשיקה ויצאנו. כמובן שפה התחלתי לבכות, אבל זה נגמר די מהר, הלכנו לקנות שתיה, כי בכל זאת לא שתינו מהבוקר. אחרי 5 דקות חזרנו, ואחרי 10 דקות נוספות שמעתי את הבכי של הפשושון במסדרון, זהו אנחנו אחרי, והילדון מתחיל להתעורר. כמובן שנורא כאב לו, וכל הפנים היו עם דם קרוש, באף ובאזניים, מראה די מזעזע, והילד בוכה ובוכה ובוכה בהיסטריה, וכלום לא מרגיע אותו, העיינים שלו עדיין עצומות. הגענו למחלקה, מיד שני נרות אקמול ותוך כמה דקות, הבכי נרגע, הוא פתח קצת עיניים, נתתי לו את האוטו השני שקנינו לו, הוא חייך ונרדם. אחרי שעה הוא התעורר, צמא ורעב, נתנו לו מים, אחרי עוד רבע שעה בערך בקבוק מטרנה, וזהו, הילד חזר לעצמו, התחיל לדבר, לחייך, לצחוק ואחרי כמה דקות כבר ביקש לרדת מהמיטה. יצאנו לשחק במסדרון עם המכוניות החדשות והוא היה מאושר. בין לבין קניתי לו גם בלון הליום עם כלב דלמתי עליו, ואחרי שהוא התעורר ושתה קצת הוא לא הפסיק להתלהב מהבלון ומהכלב ולנבוח. זהו, אחרי שלוש שעות בערך, שיחררו אותנו הביתה. הגענו הביתה וירין היה מורעב, אכל כמעט חצי מקרר. הבקבוק האחרון שלו אתמול היה בשעה 8 וחצי ואח"כ רק בתשע וחצי בבוקר, וכנראה זה לא הספיק לו. אבל הכי חשוב שאנחנו אחרי והוא בסדר עם מצב רוח טוב. תודה לכם על האצבעות, הן עזרו, וגם על כל העיצות, במיוחד של המתנות, זה היה רעיון נפלא.
