זהו...אני על סף התמוטטות...

[noosh1]

זהו...אני על סף התמוטטות...

שלום לכולם... לפני כתשעה חודשים שאלתי פה בפורום - עוד לפני שאמא אובחנה, וכשכולם מסביב חשבו שאני לא נורמלית עם התחושות שלי... מאז אמא אובחנה, ואני קוראת סמויה פה בפורום, ומתקשה לכתוב - בעיקר כי זה קשה לי, וקצת מתוך הכחשה... אז מה עבר עלינו בתקופה הזאת? כשהבנתי שאמא מתחילה לא להיות במצב של לגור לבד(כל היום היתה משוטטת ברחובות, מבקשת מזרים אוכל, כסף וכו...), חיפשנו בית שנוכל לעבור אליו יחד עם אמא, ומצאנו בית שנראה לנו מושלם - בית עם יחידה נוספת, שיש בה 2 חדרי שינה (כשהמחשבה היתה שאם בעתיד נצטרך פיליפינית - יהיה לה איפה לגור), חצר גדולה,ושני הבתים נמצאים במתחם אחד גדול וסגור - כדי שבבוא היום אמא תוכל להסתובב בו, ולא תוכל לצאת וללכת לאיבוד... מה שלא חשבנו היה שהיום הזה יגיע כל כך מהר... תוך חודש מאז שעברנו לבית - כבר לא היה מוצא - והבאנו פיליפינית, והשער היחידי שיש למתחמם נסגר עם מנעול פלדה. המצב של אמא התדרדר ב"בום"! הכדורים שהתחילה לקבל חודשיים לפני - הממוריט, לא הועילו, ובמבחן המינימנטל היתה ירידה של 9 נקןדות - ולכן משלב זה ע"פ הרופאה כבר לא היה טעם בכדור, וגם משרד הבריאות לא אישר... הראש הפסיק לעבוד לגמרי...לפעמים מזהה אותי, ולפעמים קוראת לכלבה בשמי...לא עונה לטלפונים,כשבאים לבקר אותה הולכת פתאום באמצע לישון, זורקת את כל הבגדים לפח,עושה מהפכה בכל הבית,גוררת רהיטים בכל הבית ועוד..ועוד..ועוד.. היא נהיתה חסרת מנוחה, ואלימה מאוד, והתחלנו לנסות למצוא כדור שירגיע אותה... כדור אחד - לא השפיע,הסוג השני - הפך אותה ל"זומבי".השלישי - נראה שהתחיל להשפיע - אבל אחרי כחודשיים של שימוש - חזרו ההתפרצויות האלימות, והרביעי - התחלנו אותו לפני כ 4 ימים - וגם - לא נראה שהוא משפיע... האלימות - עד היום הייתה בעיקר כלפיי, כלפי בעלי(שאני מורידה בפניו את הכובע על הסבלנות והעזרה בטיפול...),ולפעמים כלפיי המטפלות במועדונית, הפיליפינית(המקסימה), ואורחים... רק שהיום משהו השתנה! היום היא סטרה (חזק בטירוף)לבן שלי... ילד בן שנתיים וחצי, שמימיו לא חטף סטירה...סטרה לו ברמה שעד עכשיו יש לו סימן כחול על הפנים...

עם הכל אני יכולה להתמודד, אבל לא עם זה! לא עם משהו שיכול לסכן את הבן שלי (ילד מתוק שיודע ש"סבתא שלי חולה...היא לא מתכוונת למה שהיא אומרת.."ילד מלא רגישות למצב שלה, יודע שצריך לוותר לסבתא אם היא רוצה משהו, כי היא לא יודעת לחכות בסבלנות...). אני ממש מודאגת. הפעם זו "רק" סטירה, אבל...היא יכולה גם לחבוט בו עם מטאטא(כמו שניסתה בעבר כלפי הכלבות), או עם הכסא, או כל דבר אחר... זהו ! פרקתי! אך תובנות...אין! מה עושים במצב הזה? איך מתמודדים? עם כל האהבה, והכבוד שיש לי לאמא, וכל הרצון לעזור ולטפל, ולכל מה שאנחנו מנסים ומקריבים - באהבה - אני לא יכולה לקחת ולו סיכון הכי קטן שזה יחזור.........

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifnoosh1 שבוע טוב וחג שמח

באמת קשה עם התיפקוד של אמא, את צריכה ללכת לרופא המשפחתי או נוירולוג או פסיכייטר ולספר לו את השגעונות של אמא , ואני מאמינה שיש תרופא נגד כל השגענות שלה שימתן את ההתנהגות האלימה שלא באשמתה,המחלה גורמת לה להתקפים האלה. אולי לקחת אותה לבית אבות? גם עם הפיליפינית יהיה קשה לה.

 

[noosh1]

אנחנו בקשר מתמיד עם הרופאה

הפסיכוגריאטרית - שמנסה ומחליפה תרופות... אנחנו יודעים שהמחלה גורמת את זה וזה לא באשמתה, וזה אחד התיסכולים... אין על מי לכעוס. שום כעס בעולם לא יעזור - כי היא שניה אחרי לא זוכרת מה עשתה, ולא תזכור את הכעס על האלימות לפעם הבאה...

 

[אלונה מ1]

לקראת חג אחרון ברכת חג שמח לכולם

שקט בבית עוד מעט נדליק נרות חג. מ. יושב בסלון שקוע בנימנום שזה הדבר היחידי שיש באשפרותו לעשות. עוד מעט תחזור המטפלת משלושה ימי חופשה. נהניתי להיות לבד לא קל שאדם זר נוכח בכל שעות היממה. היא נעימה ואסטטית אבל המנטליות והפערים בכל מובן לא מאפשרים תקשורת ואת זה אני מסכמת אחר חצי שנה שהיא אתנו. יוצא שיש כאן שלושה שין בינהם בעצם תקשורת והיא רק באנגלית . גם לה לא קל לפעמים מ. חושד שהיא רוצה להרע לו ואז הוא מושך לה בשערות וגם צובט בידיים. אלה תופעות לא צפויות וזה מה שקשה.מאחר והלילות בתקופה האחרונה שקטים, לא היה קשה לטפל בו לבד. בפסח מרכז הקשיש היה סגור, אז הקפדתי שנצא או אני או העובדת לטיול קצר. רק שהיום הוא נפל אבל לא קרה לו כלום מישהו עזר לי להרים אותו והמשכנו. הוא לא התרגש. יהיה טוב חג שמח לכל חברי הפורום ביי.

 

[zs1957]

היי noosh1

אכן חלה התדרדרות חמורה במצבה של אמך. פני לנוירולוג או לפסיכוגריאטר לקבלת תרופות הרגעה חזקות יותר. יש טיפול לאלימות. חשוב שאמא תהיה רגועה כי היא עלולה להכות גם את הפליפינית והיא תברח. הכל יפול על כתפייך. יש להרחיק את בנך הפעוט מהמפגשים עם הסבתא. זה רק עלול להזיק לו. כל האלימות שלה עלולה לגרום לו לחרדות וכן לפגיעה פיזית.אני מאמינה שתרופות ההרגעה ישפיעו לטובה והאלימות תרד בהדרגה תחזיקי מעמד , שולחת לך חיבוק גדול

זהבה שחם

 

[noosh1]

שלום זהבה...

מאחר ואמא גרה איתנו אין ממש אפשרות להרחיק את בני ממנה.. מה גם שלפעמים נראה כאילו זה עושה לה גם טוב - הוא מנסה לשתפה במשחקיו(אתמול - ממש לפני הסטירה, הוא שתפה במשחקיו בארגז החול, והיא שיחקה איתו כמו ילדה קטנה... לגבי התרופות - אנחנו מנסים...בנתיים ללא הועיל...גם כשהיא כביכול בסדר, יש פתאום התפרצות אלימה. אם באותה שניה היא לא "מקבלת" את מה שהיא רוצה...לדוגמא - שיחקה איתו אתמול, וכשהוא לקח את הכף שלו אתמול - פתאום סטרה לו... זה לא שתמיד היא אלךימה - אלה פתאום מתפרצת...

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif נוש יקרה

נראה לי שאת עשית כל מה שאפשר וגם מעל ומעבר בשביל אמך. אפילו שינית את סדרי המגורים שלכם כדי לקחת אותה אליך ולטפל בה. אבל, אם כל התרופות לא מצליחות לאזן אותה מבחינת התפרצויות אלימות, נראה לי שאין מנוס מלדאוג לסדר אותה במוסד מתאים. אני מבינה שההתדרדרות המהירה שלה הפתיעה אותכם ושאת רוצה לעשות למענה כל מה שאפשר ולהחזיק אותה בבית איתך עד כמה שאפשר אבל הקו האדום כאן הוא התפרצויות אלימות כלפי בנך הקטן. במקרה כזה אסור לך להסתכן, עליך להרחיק את בנך הקטן מאמך ואם אין אפשרות פיזית בבית להרחקה כזו, אז אולי עדיף היה שהיא תגור עם מטפלת פיליפינית בדירה נפרדת. אבל היא עלולה להיות אלימה גם כלפי הפיליפינית ולכן, עדיף לקצר את כל התהליכים ולהתייעץ עם הנוירולוגית שלה ואם אין אפשרות לטפל בנושא האלימות באמצעות תרופות, את חייבת לאשפז אותה במקום מתאים. יש מקומות מאוד טובים ונעימים והחולים חשים שם בטוב ומטופלים ונמצאים בהשגחה 24 שעות ביממה והם מרוצים והמשפחות מרוצות. תוכלי למצוא מקום בקרבת מגוריך ותוכלו לבוא לבקר אותה לעיתים קרובות, אפילו להביא את בנך הקטן. אני מבינה שזו החלטה קשה מאוד אבל צריך להקדים את התרופה למכה ולא לחכות שיקרה עוד אירוע שעלול אפילו להיות חמור יותר, ואז תיאלצו לאשפז אותה באופן דחוף. קבלי עכשיו את ההחלטה, ערכי סקר של מקומות מתאימים בסביבה שלכם, טפלי בזה לא בלחץ ותמצאי לה מקום מתאים. תראי שזה יהיה עדיף בשבילה. אולי היא לא מסוגלת להתמודד עם ילד קטן שאינו מבין ולוקח לה את הכף בדיוק כשהיא רוצה אותה??? במוסד מתאים היא תקבל גרויים מתאימים, תהיה לה חברה מתאימה ולא יתנו לה להגיע להתקפי אלימות. וכשאתם תגיעו לבקר אותה היא תהיה רגועה ונינוחה ובנך הקטן יוכל לזכור את סבתו כאישה נוחה ורגועה ולא יפחד ממנה... לבי לבי איתך נוש יקרה, זו דילמה מאוד מאוד קשה. אני יודעת מניסיון עד כמה קשה לי המחשבה שאצטרך לאשפז את בעלי יום אחד. אבל למזלי הוא אדם נוח ורגוע ואינו אלים אז אני מתמודדת עם כל הקשיים האחרים ודוחה את המחשבה אפילו על אישפוז. אבל אני יודעת שיום אחד זה יגיע ולא אוכל להתמודד יותר עם הטיפול בבית. אני מקווה שעד אז אצליח להשלים עם הרעיון עצמו... את חייבת להיות חזקה עכשיו למען בנך הקטן ולמען אמך היקרה ולמען עצמך, ועוד לא הזכרנו את בעלך שגם הוא בוודאי סובל מהמצב, אז חשבי על הפתרון הזה שיקל על כולם ויביא לך גם שקט נפשי. את לא יכולה להתמוטט עכשיו, את חייבת להיות חזקה ולקבל את ההחלטות. אני מאחלת לך ימים רגועים ושקטים ושתמצאי מקום מתאים לאמא. שולחת לך חיבוק אמיץ וחם

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gif נילי אין היום בוקר טוב יום

א' מה קורה?

 

[נילי41]

הכל בסדר

התחלתי בבוקר לענות בפורום לנוש ולאסתר וכו' ואז הפסקתי כי נכנס משהו אחר וככה נהיה צהרים וכבר לא היה לעניין להתחיל עם "בוקר טוב פורום" ובכלל חשבתי שזה כבר לא כל כך מעניין את כולם. בכל אופן, היה לילה סביר. היתה שעה קשה בין שתיים לשלוש בלילה שגם אחרי הכדור הוא עוד המשיך להסתובב ורק אחרי שלוש בלילה נרדם שוב ואז ישנו טוב עד הבוקר. אז פחות או יותר, לא כל כך נורא... אני שומעת שהיה לכם יום מעניין, רקדתם דיסקו??? כל הכבוד לחתן שלכם. שיבוא ויעשה לכם שמח כל פעם. חג שמח יקירתי.

 

[אפס שתיים]

אויש... איזו מכה

האמת? קודם כל נרגעים, כי אין לך הרבה ברירה. היא לא היכתה אותו (או אף אחד) מתוך רוע, אלה מתוך זה שהיא חולה ולא אחראית למעשיה. יתכן, והרעיון של לגור יחד לא ממ שמתאים לכם. הדבר הראשון שנראה לי זה דווקא להרגיע את הבן שלך. להסביר לו שסבתא חולה והיא לא יודעת שהיא עושה משהו רע בזה שהיא מכה. המנעו ממנו להיות לבד קרוב אליה. ואם הדברים יחמירו, שווה לשקול סידור אחר. ליבי עלייך....

 

[קורנית]

הסוג השני (של כדור ההרגעה)

אולי עכשיו, אחרי זמן, לא יהפוך אותה לזומבי אלא יטפל בה כמו שצריך? שווה לשאול את הרופא. וכולם כאן בפורום יודעים מה דעתי לגבי "זומביות", וכמה שהיא עדיפה על אומללות או אלימות.

 

[ronnyw]

אני רואה שתי אפשרויות

האחת, הפשוטה - לחזור לתרופת הזומבי. אין ספק שמצב זומבי עדיף (אגב - גם לאימך !! במצבה הנוכחי היא אומללה.) לכולם. כבר היו בפורום התיחסויות לעניין הזומביות בעבר. כמה שזה נשמע רע ברגע הראשון - זה בהחלט מומלץ במצבים מסוימים, והמצב שלך הוא ממש אחד כזה.... השניה - הוצאתה מחוץ לבית למוסד סגור. ברור שתתנגד, תשתולל, לא תדע מה קורה איתה ואיפה נמצאת - אבל זה עדיף על המצב הנוכחי. (אגב, רוב הסיכויים שגם במוסד כזה יהפכו אותה לזומבי, אז אולי בכל זאת כדאי לנסות זאת קודם בבית...). גם אני, כקורנית, רואה בזומביות מצב טוב יותר (או גרוע פחות) ממצבי אלימות, חוסר שקט, התעמרות בלתי מודעת בכל הסובבים ובסך הכל אומללות נוראה, הן לחולה והן למטפליו.

 

[אסתרס]

נוש היקרה../images/Emo68.gif

אכן המצב חמור!! עליך לפנות מיד לרופא םסיכוגריאטר ולקבל תרופות להתנהגות הקשה, יש לשער שהתרופה תשפיע מיד. ואם לא להחליפה. כמו כן תגידי לפיליפינית שלא תשאיר אותה אפילו לרגע לבד, כדי שלא יקרה מצב שאמא תכה שוב פעם. על התקפי זעם אפשר לישלוט עם תרופות. עיצה נוספת יש לי אליך כמי שעברה את כל השלבים : אל תיקחי את התנהגות אמך כאילו היא באמת מתכוונת למה שהיא עושה. זו המחלה הארורה. מחלה שגורמת לאנשים להתבזות. קחי נשימה עמוקה, כי המצב יעבור. ויופיע שלב נוסף וגם הוא לא יהיה נתמד. מרגישה אותך ומחזקת את ידיך. שלום יקירתי.

 

[noosh1]

תודה לכולכם על התגובות...

קודם כל - ברור לי שההתנהגות היא לא רצונית - אלה תוצאה של המחלה... לפני שאמא חלתה איליי היה אהבת חייה, ולרגע אני לא חושבת שהיא "רוצה"לפגוע בו, או בי או במי שמסביב... לגבי התרופה - ברור שאני בקשר אינטנסיבי עם הרופאה הפסיכוגריאטרית - ומאוד מקווה שהתרופה החדשה תביא עימה שיפור, ולא נצטרך לחזור לתרופה שהפכה אותה לזומבי(אם כי ברור לי שזה עדיף על מצב שהיא לא תוכל להיות בבית)... מדהים אותי שכל מה שחשבתי על המחלה לפני שהכרתי אותה, ומה שהסביבה חושבת עליה, זה שפשוט שוכחים... והאמת? היא פשוט משנה את האדם, והופכת אותו למישהו אחר...