זהו, הגיע היום...
בעוד פחות משש שעות, אני אמורה להתייצב בבית החולים על מנת להתחיל את התהליך המסוייט של לידת התינוקת שלי. זו לא הלידה הראשונה בחיי, אבל לראשונה אני יודעת שאלד עובר מת. והיא עדיין חיה, והיא זזה בתוכי, והיא כאן, והיא איננה. אני שלמה לחלוטין עם ההחלטה, אין דרך אחרת, אין אפשרות אחרת, וזו בדיוק הזוועה בהתגלמותה. ואני כל כך פוחדת, כל כך חסרת אונים, כל כך חוששת מהכאב הפיסי, כל כך. על הכאב הנפשי כרגע אני עדיין לא חושבת, איכשהו מנסה לשכנע את עצמי שיש לי את הכלים להתמודדות, למדתי משהו במהלך שמונת החודשים שחלפו מהפסקת ההריון הקודמת... אני עטופה בתמיכה מכל הכיוונים, אך ברור לי שהיחידים שמבינים באמת את שבנפשי הם אתם. איך ייתכן שהגעתי למצב הזה? למה? למה פעמיים? האם באמת היה מוגזם כל כך לרצות ילד שלישי? מה עשיתי שמגיע לי העונש הזה???
בעוד פחות משש שעות, אני אמורה להתייצב בבית החולים על מנת להתחיל את התהליך המסוייט של לידת התינוקת שלי. זו לא הלידה הראשונה בחיי, אבל לראשונה אני יודעת שאלד עובר מת. והיא עדיין חיה, והיא זזה בתוכי, והיא כאן, והיא איננה. אני שלמה לחלוטין עם ההחלטה, אין דרך אחרת, אין אפשרות אחרת, וזו בדיוק הזוועה בהתגלמותה. ואני כל כך פוחדת, כל כך חסרת אונים, כל כך חוששת מהכאב הפיסי, כל כך. על הכאב הנפשי כרגע אני עדיין לא חושבת, איכשהו מנסה לשכנע את עצמי שיש לי את הכלים להתמודדות, למדתי משהו במהלך שמונת החודשים שחלפו מהפסקת ההריון הקודמת... אני עטופה בתמיכה מכל הכיוונים, אך ברור לי שהיחידים שמבינים באמת את שבנפשי הם אתם. איך ייתכן שהגעתי למצב הזה? למה? למה פעמיים? האם באמת היה מוגזם כל כך לרצות ילד שלישי? מה עשיתי שמגיע לי העונש הזה???
