זהו...הכל נגמר.... ../images/Emo7.gif
זה עוד אחד מאותם מכתבים שיש בהם סיפור על אהבה גדולה שנגמרה... זהו...אתמול אמרת לי שהכל נגמר... ואני רק מנסה להבין, מבעד לדמעות ששוטפות אותי בלי סוף. אני כ"כ מנסה לעצור אותן וזה לא מצליח לי. אני לא מנסה להבין אותך וגם לא רוצה להבין. אני רק מנסה לחשוב איך לקחת את עצמי בידיים ולהמשיך הלאה. חברה שלי אמרה לי דבר כ"כ נכון : מה זה להתנתק ממישהוא שאוהבים לעומת לאבד מישהוא, חס וחלילה, לכל החיים. הרי יש כ"כ הרבה צרות במדינה שלנו וכ"כ הרבה אנשים מאבדים ברגע משפחה, עבודה, חיים. אז מה זה בשבילי להתנתק ממנו, מאהובי. אני כבר רוצה שהשבוע הזה יעבור, כי אני יודעת שהוא הולך להיות נורא. הרי אני לא יכולה להפסיק את החיים. יש לי עבודה, לימודים, משפחה. ואני כ"כ מכירה את עצמי במצבים האלה. אחרי לילות בלי שינה של בכי אל הכרית בשקט בשקט ועיניים אדומות אני אתגבר - הרי אין לי ברירה... אני צריכה להיות אופטימית, לחשוב שאולי הכל מכוון שם מלמעלה. אולי מישהוא שם חושב שמגיע לי מישהוא יותר טוב. כמה פעמים כבר העברתי לי בראש את הסופ"ש האחרון והנפלא שהיה לנו. כמה צחקנו ונהננו... אני חושבת שזה לטובה. זה חייב להיות לטובה. אני חייבת לחשוב כך. אם לא יתחילו לבוא המחשבות של "אם הוא לא רוצה אותי אף אחד אחר לא ירצה" ו"אני רוצה לשבת כל היום בבית ולבכות" ו"אולי אני הייתי לא בסדר". אבל אסור לי לחשוב כך.... אני צריכה לשנן לי בראש "הכל נגמר" רק בשביל לעכל, רק בשביל להבין שאני כבר לא איתך. זהו... הכל נגמר... הכל נגמר.... ותודה לכם אנשים טובים שהקדשתם מזמנכם וקראתם (או שלא).... זה נחמד לדעת שיש מקום שבו אני יכולה לשפוך את הלב.... למרות שזה קצת קשה לי...
זה עוד אחד מאותם מכתבים שיש בהם סיפור על אהבה גדולה שנגמרה... זהו...אתמול אמרת לי שהכל נגמר... ואני רק מנסה להבין, מבעד לדמעות ששוטפות אותי בלי סוף. אני כ"כ מנסה לעצור אותן וזה לא מצליח לי. אני לא מנסה להבין אותך וגם לא רוצה להבין. אני רק מנסה לחשוב איך לקחת את עצמי בידיים ולהמשיך הלאה. חברה שלי אמרה לי דבר כ"כ נכון : מה זה להתנתק ממישהוא שאוהבים לעומת לאבד מישהוא, חס וחלילה, לכל החיים. הרי יש כ"כ הרבה צרות במדינה שלנו וכ"כ הרבה אנשים מאבדים ברגע משפחה, עבודה, חיים. אז מה זה בשבילי להתנתק ממנו, מאהובי. אני כבר רוצה שהשבוע הזה יעבור, כי אני יודעת שהוא הולך להיות נורא. הרי אני לא יכולה להפסיק את החיים. יש לי עבודה, לימודים, משפחה. ואני כ"כ מכירה את עצמי במצבים האלה. אחרי לילות בלי שינה של בכי אל הכרית בשקט בשקט ועיניים אדומות אני אתגבר - הרי אין לי ברירה... אני צריכה להיות אופטימית, לחשוב שאולי הכל מכוון שם מלמעלה. אולי מישהוא שם חושב שמגיע לי מישהוא יותר טוב. כמה פעמים כבר העברתי לי בראש את הסופ"ש האחרון והנפלא שהיה לנו. כמה צחקנו ונהננו... אני חושבת שזה לטובה. זה חייב להיות לטובה. אני חייבת לחשוב כך. אם לא יתחילו לבוא המחשבות של "אם הוא לא רוצה אותי אף אחד אחר לא ירצה" ו"אני רוצה לשבת כל היום בבית ולבכות" ו"אולי אני הייתי לא בסדר". אבל אסור לי לחשוב כך.... אני צריכה לשנן לי בראש "הכל נגמר" רק בשביל לעכל, רק בשביל להבין שאני כבר לא איתך. זהו... הכל נגמר... הכל נגמר.... ותודה לכם אנשים טובים שהקדשתם מזמנכם וקראתם (או שלא).... זה נחמד לדעת שיש מקום שבו אני יכולה לשפוך את הלב.... למרות שזה קצת קשה לי...
