michelle2113
New member
זהו הפורום שמצאתי לנכון לכתוב בו
מקווה שתקבלו אותי יפה
אחי, בן 23, נמצא כרגע באוסטרליה. באחת השיחות שלו עם אמא שלי, הוא גילה לה שלפני הצבא הוא התחיל לעשן גראס ומריחואנה. במשך 5 שנים זה היה במינונים יחסית רגועים (אני לא יודעת בוודאות, ועד כמה שאפשר לקרוא לעישון סמים בתדירות "רגועה" משהו רגוע...), ובשנה האחרונה זה הפך לחלק בלתי נפרד מהיום שלו. אנחנו גרים בקיבוץ, ויש לבני 18 ומעלה חדרים משלהם, ולכן לא היתה לנו יכולת לראות יותר מדי. לא בתקופת הצבא, ולא בתקופה שלאחריו שהוא עבד המון ו"נשפך" בחדר א"כ. בימים מסויימים הוא הגיע עם עיניים אדומות ו"רגוע" במיוחד, ואני ידעתי. ושאלתי אותו מה הוא לקח (במן צחוק כזה..מבוכה) והוא התעצבן והכחיש. בדיעבד הסתבר שגם ההורים שאלו אותו אם הוא מעשן והוא הכחיש. הוא באוסי כבר חודשיים. טוען שברח לשם כי רצה לברוח מהסמים. לאחרונה הוא מרגיש שאנשים שמחפשים את קרבתו, מחפשים לרחם עליו ולגונן עליו. בשיחות טלפון הוא חוזר על זה ללא הרף. הוא נשמע קצת פרנואיד. אמא שלי החליטה שזה הסמים, אבל אני לא מבינה בזה. רציתי לשאול אתכם- עד כמה זה פוגע? איך מטפלים בזה? האם זה הפיך? האם ישנה דרך כימית לטפל בהשלכות האיומות האלה? וגם, איך לדבר איתו? מה להגיד לו כשהוא בטוח שהוא לא בסדר ושכולם מרחמים עליו? (איך אני אמורה להתמודד איתו? כל כך עצוב לי עליו! אני מלאת כעס על דברים כאלה ועל מי שעזר לו להכנס לשם!! הוא היה ילד כלכך מתוק, ועכשיו פשוט מתחשק לי לבכות עליו...
...)
מקווה שתקבלו אותי יפה
אחי, בן 23, נמצא כרגע באוסטרליה. באחת השיחות שלו עם אמא שלי, הוא גילה לה שלפני הצבא הוא התחיל לעשן גראס ומריחואנה. במשך 5 שנים זה היה במינונים יחסית רגועים (אני לא יודעת בוודאות, ועד כמה שאפשר לקרוא לעישון סמים בתדירות "רגועה" משהו רגוע...), ובשנה האחרונה זה הפך לחלק בלתי נפרד מהיום שלו. אנחנו גרים בקיבוץ, ויש לבני 18 ומעלה חדרים משלהם, ולכן לא היתה לנו יכולת לראות יותר מדי. לא בתקופת הצבא, ולא בתקופה שלאחריו שהוא עבד המון ו"נשפך" בחדר א"כ. בימים מסויימים הוא הגיע עם עיניים אדומות ו"רגוע" במיוחד, ואני ידעתי. ושאלתי אותו מה הוא לקח (במן צחוק כזה..מבוכה) והוא התעצבן והכחיש. בדיעבד הסתבר שגם ההורים שאלו אותו אם הוא מעשן והוא הכחיש. הוא באוסי כבר חודשיים. טוען שברח לשם כי רצה לברוח מהסמים. לאחרונה הוא מרגיש שאנשים שמחפשים את קרבתו, מחפשים לרחם עליו ולגונן עליו. בשיחות טלפון הוא חוזר על זה ללא הרף. הוא נשמע קצת פרנואיד. אמא שלי החליטה שזה הסמים, אבל אני לא מבינה בזה. רציתי לשאול אתכם- עד כמה זה פוגע? איך מטפלים בזה? האם זה הפיך? האם ישנה דרך כימית לטפל בהשלכות האיומות האלה? וגם, איך לדבר איתו? מה להגיד לו כשהוא בטוח שהוא לא בסדר ושכולם מרחמים עליו? (איך אני אמורה להתמודד איתו? כל כך עצוב לי עליו! אני מלאת כעס על דברים כאלה ועל מי שעזר לו להכנס לשם!! הוא היה ילד כלכך מתוק, ועכשיו פשוט מתחשק לי לבכות עליו...
