זהו - התינוק שלי מת

[מיליתו]

זהו - התינוק שלי מת

ועכשיו גם אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להמשיך להיות כאן. כל כך נאבקנו על ההריון הזה, למרות הטיפולים הכימוטרפיים . כל כך לא רציתי שהוא יפגע. אני מרגישה אשמה שהסכמתי לקבל כימוטרפיה בהריון כי עכשיו הוא מת. הוא נולד מת בשבוע 28 להריון. הוא היה כל כך מושלם וכל כך שילד הראשון שלי. הייתי אמא שלו לכמה דקות בשביל לחתום על תעודת פטירה. אני בוכה כל הזמן ולא רוצה להמשיך עם הכימוטרפיה ולא איכפת לי מה יקרה. אנירק רוצה הריון חדש. אני רוצה את הילד שלי בחזרה.

 

[אילת החן]

מיליתו../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

אין לי מילים להביע כמה שאני נסערת ומשתתפת בצערך... שולחת לך חיבוקים חמים, יקירה! ממליצה לך לכתוב, לצייר, להביע את הצער והכאב בכל דרך. ואל תשכחי שאנחנו פה בשבילך! אילת.

 

[טiפיפית]

מילתו../images/Emo24.gif../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif

אוף זה עצוב באמת אבל אל תרימי ידיים תמשיכי להחלם אני מאחלת לך מכל הלב שתעברי הכל הכל הכל ויהיה לך עוד הריון וילד בע"ה רק אל תאבדי את התקווה בטוחה שמה שאת עוברת זה נוראי וקשה אבל מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך בהלצחה

חחבוק|

 

[NiR AbR]

כואב לשמוע...

היי מיליתו, אמנם אני כביכול לא מאותו עולם שלכן הבנות, אבל בהחלט מאוד קשה לשמוע את זה, וממש אפשר להבין את הכאב ביחד איתך. אני מניח שכדאי לקחת קצת זמן ולהמשיך לכאוב עליו, זה טבעי והכרחי, ואחרי זה להחזיר קצת את העשתונות, לקבל החלטה שמסיימים עם הכימו' וכל מה שמסביב בצורה הטובה ביותר, כדי שלהבא לא תצטרכי בכלל לחשוב על מקרים כאלו, וגם כדי שתוכלי לחזור כבר לשגרת חיים נורמלית ובריאה. אני מאחל לך הרבה בריאות, נחת ושלא תדעי עוד כאב... ניר.

 

[נאן]

למילתו../images/Emo24.gif

אני מצטערת על תינוקך. זה אובדן גדול. מקוה שתתעשתי ותגמרי את הכימוטרפיה ולא תשברי אחרי כל מה שעברת... ואז תוכלי להכנס להריון... הריון חדש ילד אחר..... הילד הזה כבר לא יחזור לצערי... והלואי שתנצחי את הסרטן ויהיו לך הרבה הריונות.... שולחת לך הרבה קרנים של אור וים של כח.... המסע שלך עדין לא נגמר..... הוא רק בעיצמו... ואלף מילים שאני אגיד לא יכבו את הכעס והבלבול והצער והכאב על האובדן הזה.... חיבוק אחד גדול נאן

 

[מיכליתשלהצאט]

../images/Emo16.gifמיליתו יקרה!!!

עצוב לי מאוד לקרוא על מה שעבר עליך ועל תינוקך. אני משתתפת בצערך העמוק ומאחלת לך לסיים במהרה את הטיפולים הכימותרפיים ובעצת רופאיך לבחור תאריך יעד קרוב שיתאפשר לך מבחינה בריאות כדי להביא ילד חדש לעולם. ואני מאחלת לך שזה יהיה כמה שיותר מהר!! זו המלחמה שלך. אל תרימי ידיים. בבקשה. ילדים נותנים המון כח והם יתנו לך, עוד כמה שנים תראי ב"ה כמה ילדים מתרוצצים סביבך. אם תרצי, אין זו אגדה!! באהבה, מיכל

 

[מזי א]

חמודה

הצטערתי לשמוע. מקווה שמהר מאוד תקבלי אישור מהרופאים להריון חדש ושיהיה רק בהצלחה.

 

[תמר 26]

מיליתו יקרה ../images/Emo14.gif../images/Emo7.gif

מצטערת כ"כ לשמוע. מאוד קיוויתי שהעובר יחזיק מעמד שם בפנים. הכאב שלך הוא הדבר הכי טבעי בעולם עכשיו, לאבד ילד זה אחד הדברים הכי כואבים בעולם ובשבילך זה ממש ילד, כי הוא חי בתוכך והרגשת אותו 28 שבועות גדל בועט ומתפתח. מותר לך להרגיש כל רגש שעולה עכשיו: צער, ריקנות, אשמה, ואפילו גם תחושות אובדניות. מותר וזה טבעי נורמלי ואנושי. (את ודאי יודעת שאין לך אשמה במה שקרה, את ודאי יודעת שעשית את הדבר הנכון ואולי גם היחיד שיכולת לעשות, הרגשת האשמה היא טבעית לחלוטין, אבל

זה לא הופך אותך לאשמה בפועל שלא יהיו לך ספקות.) קחי את הזמן שאת צריכה לעבד את האבל, תני לתחושות ולרגשות האלה לעלות ולהציף, תיעזרי במי שאת יכולה בעל (גם הוא עובר תהליך של אבל) הורים, פסיכולוג, חברה, או להפך אם צריך קחי מרחק מהכל ומכולם אם זה מה שיעזור. אבל שימי לב לנקודת הכח שלך

ותתחברי אליה: הרצון הברור - ניסחת בצורה מאוד ברורה מה את הכי רוצה בעולם : הריון תקין ותינוק חי ובריא, תשאלי את עצמך מה יכול לקדם אותך הכי טוב לקראת מטרה זו, ותפעלי למענה. אל תוותרי.גם אם יקח זמן ומאמץ

כמי שהיתה במקום כמעט דומה אבל לא זהה אני יודעת שזה מאוד כואב, ואת באמת ניסית הכל כדי לשמור על ההריון, אלה הם מצבים כ"כ לא הוגנים וכ"כ לא אפשריים, הכוחות להתגבר להחלים ולהמשיך הלאה נמצאים אצלך, אולי כרגע את לא מרגישה בהם אבל הם שם, ואת תאספי את הכוחות לעבור דקה ועוד דקה שעה שעה יום ועוד יום, להבריא, לאהוב, לסלוח, לשמוח, להרות וללדת.

מחבקת

מאחלת לך הרבה בריאות

ומאמינה שיבואו ימים של אושר.

 

[muzaic]

../images/Emo16.gifאין מילים....

מיליתו...שום דבר שנגיד לא יעזור לשפר את ההרגשה...אבל זכרי שהזמן מרפא הכל...המשיכי את הטיפולים ואחר כך תוכלי בגוף בריא ליצור חיים חדשים...ליבי איתך...אחזיקי מעמד.

 

[ציפורלילה]

עצוב כל כך לשמוע...../images/Emo4.gif

אני מבינה כמה רצית לגונן עליו וללדת איתו ולהיות אמא. אני לא מנסה לשים עצמי במקומך אבל אני חושבת שעשית את ההחלטה הנכונה והאמיצה כל כך. נתת לעצמך את האפשרות להבריא ומתוך הבריאות להביא ילד בריא לעולם. אני מקווה שכן תמשיכי להיות כאן, ולמצוא בינינו את מקומך ואת הכוח להמשיך הלאה, ולסיים את הטיפולים ולהבריא. גלי

 

[ronenfox]

רק טוב שיהיה לך

תנחומים והשתתפות בצערך מכל הלב

 

[lili the one]

מילית יקרה משתתפת בצערך ../images/Emo24.gif

וכואבת את כאבך. חזק ואמץ, ל.

 

[novemberain]

../images/Emo16.gif ../images/Emo10.gif

מיליתו יקרה, את אמרת בעצמך שאת רוצה הריון חדש, בשביל הריון חדש את צריכה להיות בחיים, את צריכה להיות חזקה, את חייבת להמשיך בכימו'. בטוחה שההריון המיוחל יגיע בקרוב. תהיי חזקה, מחזיקה לך אצבעות.

 

[מיליתו]

תודה על התגובות

אבל אני עדין חלשה ומיואשת. הייתי אמורה ללכת לטיפול אתמול, ולא הלכתי. אין לי כוח, ולפעמים גם לא איכפת לי אם אני חיה או מתה. מקסימום אני אפגש שוב עם התינוק שלי. הלכנו להתייעץ עם מומחים לגבי שימור הפוריות לקראת השתלת מוח עצם (שזה תחות או יותר הסיכוי היחיד שההמטולוגים נותנים לי בשביל להבריא איכשהו). כל מומחי הפוריות התחילו לדבר איתי על תרומת ביצית!!! אין להם דרך יעילה לשימור, הם מדברים על תרומת ביצית מתוך הנחה שאחר כל יגרם נזק בלתי הפיך. איך אני יכולה להסכים לתהליך שעלול לגרום לי נזק בלתי הפיך שכזה. אומרים לי שאני צריכה להציל את החיים שלי, ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה. לפעמים נדמה לי שכן - אני רוצה כבר לגמור עם הטיפולים ולחזור לחיים רגילים, ואחרי כמה דקות אני שוב בוכה ולא איכפת לי משופ דבר. מדברים על הריון במקרה הטוב בעוד שנתיים - אין לי סבלנות. אני רוצה את הילד שלי עכשיו, הוא היה אמור להיוולד עוד חודשיים - לא בעוד שנתיים. הם גם בודקים מה גרם לו למות, ולי בכלל לא איכפת למה הוא מת - אני רק רוצה שיחזירו לי אותו - לתת לו שם, לחיות איתו. אין לי כוח להיאבק על כל דבר - נמאס לי - פשוט נמאס. הרופאה שלי שלחה עובדות סוציאליות לדבר איתי, אבל אין לי ממש סבלנות. כל יום אני מחכה שיגיע הלילה כדי שאוכל ללכת לישון, וכל הלילה אני מחכה שהוא יגמר כבר כי אני לא ממש מצליחה לישון. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. רע לי כל הזמן.

 

[lital_helmer]

../images/Emo24.gif

קשה לי לכתוב כיצד אני מרגישה...

כל כך מבינה למה את מתכוונת ברגשות שתיארת (למרות שלא עברתי הריון בעצמי)

 

[מזי א]

אין מה לומר

בכתב, זאת אומרת אם אפשר, הייתי רוצה לדבר איתך בטלפון, יש אפשרות? אם כן תיצרי קשר דרך המסר האישי, ואם לא , גם יהיה מובן

 

[מיכליתשלהצאט]

מיליתו../images/Emo14.gif

עצוב לי לראות מה שאת עוברת. אנו בפורום משתדלים מאוד לנחתם אותך ולנסות לעזור לך ולו במעט, אולם את חייבת לפנות לעזרה מקצועית. כרגע את מתמודדת עם שני דברים הגדולים עליך, האחד - חייך והשני - חיי בנך. אסור לך להפסיק את המאבק עם כל הקושי הכרוך בכך ועם כל הכאב והצער. המאבק הוא מאבק לחיים. אל תוותרי על הטיפולים ועל כל הדברים שאת צריכה לעשות כי להציל את חייך. חישבי על כל הדברים שתפסידי אם תסיימי את המאבק. כרגע את עדין לא רואה את האור אבל תסתכלי על החיים במנות קטנות. קשה לי לייעץ לך או לעודד אותך אבל אני חושבת עליך ובלבי מברכת אותך כל הזמן שתצאי מהמשבר העמוק בו את נמצאת ועם כל הקושי אני בטוחה שתצליחי. אני עדין "רואה" אותך במחשבותי עם מספר ילדים בזמן הלא רחוק כשהכל יהיה כבר מאחוריך, כמו חלום רע, לא לכך את מייחלת? מי שרוצה להמשיך את שרשרת החיים לא יכולה להרים ידיים. נסי לקבל את עזרת בני משפחתך וחברים קרובים. אם תרצי לכתוב לי משהו את יכולה בתיבת המסרים האישית שם גם אוכל להשאיר לך את כתובת הדואר אלקטרוני שלי. אעשה כמיטב יכולתי לעזור לך, כולל גם פגישה איתך (אם את גרה באזור המרכז). שיהיה לך הרבה טוב ותתאוששי מהר. בהצלחה, מיכל.

 

[אביתר27]

../images/Emo16.gifאל תוותרי

לדעתי- במותו ציווה לך את החיים

אבל זו רק דעתי...

 

[נאן]

../images/Emo24.gifמילתו

בא לי לצרוחחחחחחחחחח לך תלחמי על תכנעי. לא שופטים אדם בצערו על אובדן. ובטח לא כשההורמונים של ההריון עדין לא נסגו.... היתי מפגישה אותך עם אחותי לא שזה היה מנחם אותך. 10 הריונות היא עברה 6 לידות הסתימו ב4 ילדים חיים השאר הפלות וולדים מתים בחודש שישי.. ונלחמה כמו בריונית על כל הריון..... 2 ילדים מתוך אלו שנולדו חיים כמעט הלכו בלידה והשלישי בגיל 2 ננכש עי נחש וכמעט מת לה בידים.... החיים בלי סרטן זה דבר קשה מאוד ועל כל צעד ושעל אנחנו נלחמים..... כדי לשרוד. וכשיש סרטן זה בטוח יותר קשה אבל אין ברירה נלחמיםםםםםםםםםםם. קל לדבר כי יש לי 2 בנות אולי? אבל תאמיני לי כשכל בת עד שנולדה זה היה נס הן יצאו כחולות לחלוטין. והריון בסיכון וקשה. מה פתאום להרים ידים? וכן זה קשההההההההה גם כשיש ילדים ואת יודעת שאין ברירה וכורתים לך אברי הרביה. ואת מתאבלת על משהו שלא יהיה לך.הכאב הוא עצום וחזק. אבל פליז! אל תרמי ידיםםםםםםםםם!!!! תלחמי בתאים המרושעים שנכנסו לגופך בכל האמצעים שדרושים... עובדה שאם כל הרצון להיות איפה שתינוק נמצא עכשו את עדין בודקת אופציות..לעתיד. אז אולי לא היה לך כח לטיפול הנוכחי אבל זה מצב זמני. אני זוכרת שאחותי רגע אחד היתה בוכה ורגע אחד היתה צוחקת. מותר לך את חווה אובדן כואב. אל תחליטי החלטות גורליות. קחי פסק זמן ותני לזה להתעמם מעט ואל תפגעי בעצמך. הרבה חיבוקים ונשיקות ואם היה לי שקים של כח היתי שולחת לך בדואר אקספרס. נאנוש

 

[OHAVA]

החיים חזקים מהכל

מילותו היקרה משתתף בצערך וכאבך ומאחל לך הרבה בריאות ואושר בעתיד . אל אף שמילים אלו כרגע נשמעות רחוקות ולא הגיוניות אסור לך להרים ידים אלא להלחם ולהוכיח שהחיים חזקים מהכל. עלייך להחליט לקום לנצח להרות ולבסוף להיות אמא. תלחמי במחלה הארורה הזו תנצחי ותמשיכי. בריאות ואושר. ohava