$^%^%^ זהו יום הלידה המשוער שלי ובא לי לצרוח לעולם!!

[שושילידה]

$^%^%^ זהו יום הלידה המשוער שלי ובא לי לצרוח לעולם!!

אז רק אתן תבינו אותי.
רציתי לכתוב על הרגשות שלי ולהשתפך פה אבל כל מה שבא לי בעצם לעשות זה להגיד את זה בקול רם ולשחרר!

היום זה התאריך המשוער שלי!!! פאק איט! ​

הייתי כ"כ לחוצה שהיום הזה יגיע והיום קמתי בבוקר בלי שום רגש או מחשבה..
בתוך תוכי וכבר די מזמן, החלטתי שאחרי שיעבור התאריך הזה שהיה אמור להביא לי אושר ושמחה, אני אתמלא באנרגיה חדשה.
יש בי מן אמונה כזו שאני נאחזת בה שאולי עכשיו ( אחרי ה"לידה") אני סוף סוף אזכה להריון חדש ובריא.
מדהים שעברו כבר 5 חודשים אחרי הגרידה, כבר יותר זמן שאני לא בהריון מאשר שהייתי.
לילד הזה יש שלוש נק' ציון : יום הסקירה, יום הגרידה והתאריך המשוער, סימן פיגמנטציה שהוא הותיר לי כמזכרת ועוד לא עבר ולב אחד שבור מאוד מאוד
( כי כל השאר שנשברו כבר המשיכו הלאה פחות או יותר).
הכאב כמעט כולו כבר מאחורי וזה נפלא אבל המטרה להיכנס שוב להריון ולחוות את זה היא שמנהלת את חיי וגורמת לי לכאב, אכזבה, תחושות שלא תמיד בא לי עליהן כרגע אבל הן פשוט קיימות...
התחושה הזו שלך קרה משהו שזעזע את עולמך אבל כל העולם המשיך הלאה משגעת אותי, ומה הם אשמים בעצם? זה שלי ורק שלי.

אז מעניין אותי לדעת איך אתן התמודדתן עם נק' הציון שהזכירו לכן את ההריון האבוד? מה עושים ביום הזה? יש לכן רעיונות מעניינים?

תודה על ההקשבה והשיתוף.

 

[מרעישה בשקט]

תאריכים משוערים ונקודות ציון אחרות

חייבת לציין שבגלל שעברתי כל כך הרבה הפלות, יש הריונות שאני כבר לא לגמרי זוכרת את תאריך הוסת האחרונה ו/או את התל"מ שלהם.
לגבי חלק ניכר מההפלות אני זוכרת את היום בשבוע שבו הן התרחשו.

חלק מהתאריכים מתערבבים אצלי:
שאיבת הביציות הראשונה היתה שנה ויום אחרי הלידה השקטה של הריון 3 (ובמרחק של 10 מטר מהחדר שבו היתה הלידה השקטה).
הגרידה של הריון 8 היתה בדיוק שנתיים (ממש על התאריך) אחרי הגרידה של הריון 5.
הגרידה של הריון 7 היתה בדיוק חצי שנה אחרי הגרידה של הריון 6.
תאריך הוסת האחרונה של הריון 4 היה שלוש שנים פחות יומיים אחרי הציטוטק של הריון 1.
ויש לי עוד כל מיני תאריכים שנושקים זה לזה. חודש יוני עמוס בתאריכים לכל אורכו.

בהתחלה הייתי עושה לעצמי מעין יום זכרון של הנפש בתל"מים, תאריכי וסת אחרונה ובתאריכי ההפלות.
אבל עם ריבוי ההפלות זה כבר לא סביר, אז אני בעיקר חוזרת לאחור במחשבות.
לפעמים אני זוכרת ממש בתאריך עצמו, אבל לפעמים כמה ימים לפני או כמה ימים אחרי.
זה מרגיש קצת כמו להעביר את האצבע על צלקת ישנה - היא תמיד שם, והמגע בה מאפשר לי לחזור אל עצמי של לפני כמה שנים, ולהגיד לעצמי שלמרות שנורא קשה, אני עדיין שורדת.

בחודש הבא מציינת 7 שנים להפלה של ההריון הראשון שלי.
7 שנים, 8 הריונות, ילדה אחת.

יצאה לי הודעה קצת מבאסת, אבל אם מישהו היה אומר לי לפני 7 שנים שאני אעבור את כל זה ועדיין אעמוד על הרגליים, לא הייתי מאמינה שאני מסוגלת להיות כזו חזקה.
אז הנקודה החיובית שלי היא שגיליתי שאני מאוד מאוד (מאוד!) חזקה.

מאחלת לך שעכשיו, אחרי שעברת את נקודת הציון שלך, אכן תזכי להריון ולידיים מלאות.

 

[שושילידה]

תודה לך על השיתוף

וואו לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל להגיב...
קודם כל מחבקת אותך על הכל! את אישה חזקה ומעוררת השראה!
אני מאחלת לך נק' ציון משמחות הרבה יותר ב- 7 השנים הבאות.

פתאום הכנסת בי קצת פרופורציה, זה היה ההריון הראשון שלי.
אהבתי את מה שאמרת :
"זה מרגיש קצת כמו להעביר את האצבע על צלקת ישנה - היא תמיד שם, והמגע בה מאפשר לי לחזור אל עצמי של לפני כמה שנים, ולהגיד לעצמי שלמרות שנורא קשה, אני עדיין שורדת".

בנתיים אתנחם בזה שיש לי צלקת אחת, אתייחס לזה כנק' ציון ואמשיך הלאה.
יותר עצובה על איבוד התמימות של ההריון הראשון אבל עצוב ככל שיהיה זה היה רק פעם אחת ואני אנסה לחשוב חיובי ולהאמין שזו פעם אחת יותר מידי ויהיה לכך תיקון מתוק בקרוב.

שוב תודה לך על השיתוף!

 

[אובדתעצות1]

אוי מרעישה, כשאת פורטת את זה ככה

כמה כאב לב. את באמת מדהימה בכוחות שלך. ברצון העז שלך. בהסכמה שלך לתת את הלב שלך כל פעם מחדש לחלום.
מגיע לך כל כך להגשים את החלום ואני מקווה מאוד מאוד עבורך שסגרת את 7 השנים האלו ופתחת דלת לשנים מלאות שמחה.

 

[כבשה0פועה]

שחור

מרשה לעצמי לכתוב לך, מרעישה, שאני מדמיינת את הג'יני מאלדין מונה באצבעות ומנסה לחשב את התאריכים מהפסקה השניה.
את מדהימה באומץ, בכוח וגם בכוחות שאת מעניקה כאן לאחרות.

 

[אובדתעצות1]

זה באמת תאריך קשוח

ואני בכלל לא זוכרת תאריכים, אף פעם. של כלום. אפילו אני זכרתי אותו.

אבל אצלי היה ממש שחרור אחרי שהוא עבר. כאילו ילדתי וזהו ההריון חלף עבר. הוקל לי מאז מאוד.
אז מאחלת לך שגם אצלך זה יביא ריפוי ובתקווה התמלאות מחדש וידיים מלאות.

לגבי זה שהמטרה להיכנס להריון חדש מנהלת את החיים, אני לגמרי מבינה אותך. מאוד! אבל אחרי הרבה חודשים שככה הייתי וראיתי שזה גורם לי סבל, הפסקתי. זה לא תלוי באנו. זה גורם לאכזבה כרונית. ובעיקר זה לא עוזר וממילא אין לנו שליטה על זה.
החלטתי להשקיע ולהתמקד בדברים שיש לי עליהם שליטה והכניס שמחה ונעימות לחיים שלי. אני יודעת שזה קשה קשה קשה. במיוחד שזה היה הריון ראשון שלך.

באמת קרה לך משהו שזעזע את עולמך. אין מה לעשות זה קרה וזאת נקודת המוצא. עכשיו את בוחרת איך את הולכת מכאן.

 

[secondtime82]

גם אני הרגשתי כמוך

לפני התאריך ממש הרגשתי שזה הולך להיות יום משמעותי. וזכרתי את זה כל יום. אבל האמת, שבסופו של דבר הוא לא היה כואב יותר מהרבה ימים אחרים. וזה באמת לא היה אישיו עבור אף אחד אחר (אם כי גם אני שיתפתי כאן, כמוך. וכאן הבינו אותי). וכן, כמו שאובדת עצות כתבה גם אני עשיתי עם עצמי החלטה שמפה אני משחררת, שזה ייקל עליי. בדיעבד, לא באמת השתנה משהו מהותי. אבל אני מבינה את הכאב שלך היום. לגמרי.