זהו, כבר אחרי
לפני הכל, כמה מילים בשבילכן, במהלך ההריון האחרון, כשהזמן התארך לי כמו שנים והחרדות והציפייה לעבור את השבוע הקריטי, גיליתי במקרה את הפורום. קראתי את המילים של בנות אחרות והרגשתי שאלה המילים שלי, המילים שלא ידעתי להגיד ולהסביר, בעיקר לאלה הנמצאים מסביבי. מצחיק שאת הנחמה הגדולה ביותר, ואת ההבנה שהיא עד הסוף, אני מקבלת מקבוצת בנות שהן בעצם זרות לי לחלוטין כלפי חוץ, אך יחד עם זאת בעצם הכי מכירות את מה שאני עוברת מבפנים. כבר כתבתי פה בעבר, ועדיין אני מרגישה כך, המקרים שלי מתגמדים וקטנים לעומת מה שאני קוראת פה, אבל הנפש שלכן עדיין מספיק גדולה בשביל להכיל ולקבל ולהעניק כל כך הרבה חום ותמיכה, כך שאני מרגישה שייכת. תודה תודה תודה ועכשיו לעידכונים "היבשים". אין לנו ילדים עדיין, ואלה היו שני ההרינות הראשונים שלי. הכל קרה כל כך בקלות, בהריון הראשון, נסיון ראשון, ישר הצליח. בשבוע 7 נראה דופק, אך בבדיקה שיגרתית בשבוע 11 נצפה עובר ללא דופק שמתאים לגודל שבוע 8. הריון שני , נסיון שני (אחרי חודשים), עד יום שבת האחרון, הכל היה שיגרתי ואפילו נצפה דופק כבר. ביום שבת התחילו דימומים ואני כבר ידעתי שזהו זה נגמר. היום, כמה שעות אחרי הגרידה כבר, אני יודעת שכל מה שאנחנו עוברים, הם בסה"כ עיכובים בדרך למטרה, ובשעות האחרונות זאת כבר המנטרה שלי. החלטנו לברר באופן פרטי כמו שכתבה הפילה את הסיבות, וקודם כל את הקרישות של הדם. אני מקווה שבהריון הבא לפחות נהיה חכמים יותר, ועם פחות חרדות. שיהיה לכולכן יום נפלא, אני מחבקת ומודה לכל הבנות שכתבו שירה
לפני הכל, כמה מילים בשבילכן, במהלך ההריון האחרון, כשהזמן התארך לי כמו שנים והחרדות והציפייה לעבור את השבוע הקריטי, גיליתי במקרה את הפורום. קראתי את המילים של בנות אחרות והרגשתי שאלה המילים שלי, המילים שלא ידעתי להגיד ולהסביר, בעיקר לאלה הנמצאים מסביבי. מצחיק שאת הנחמה הגדולה ביותר, ואת ההבנה שהיא עד הסוף, אני מקבלת מקבוצת בנות שהן בעצם זרות לי לחלוטין כלפי חוץ, אך יחד עם זאת בעצם הכי מכירות את מה שאני עוברת מבפנים. כבר כתבתי פה בעבר, ועדיין אני מרגישה כך, המקרים שלי מתגמדים וקטנים לעומת מה שאני קוראת פה, אבל הנפש שלכן עדיין מספיק גדולה בשביל להכיל ולקבל ולהעניק כל כך הרבה חום ותמיכה, כך שאני מרגישה שייכת. תודה תודה תודה ועכשיו לעידכונים "היבשים". אין לנו ילדים עדיין, ואלה היו שני ההרינות הראשונים שלי. הכל קרה כל כך בקלות, בהריון הראשון, נסיון ראשון, ישר הצליח. בשבוע 7 נראה דופק, אך בבדיקה שיגרתית בשבוע 11 נצפה עובר ללא דופק שמתאים לגודל שבוע 8. הריון שני , נסיון שני (אחרי חודשים), עד יום שבת האחרון, הכל היה שיגרתי ואפילו נצפה דופק כבר. ביום שבת התחילו דימומים ואני כבר ידעתי שזהו זה נגמר. היום, כמה שעות אחרי הגרידה כבר, אני יודעת שכל מה שאנחנו עוברים, הם בסה"כ עיכובים בדרך למטרה, ובשעות האחרונות זאת כבר המנטרה שלי. החלטנו לברר באופן פרטי כמו שכתבה הפילה את הסיבות, וקודם כל את הקרישות של הדם. אני מקווה שבהריון הבא לפחות נהיה חכמים יותר, ועם פחות חרדות. שיהיה לכולכן יום נפלא, אני מחבקת ומודה לכל הבנות שכתבו שירה
