זהו, למדתי לזהות אותו

[נטע....]

זהו, למדתי לזהות אותו

את הכאב האיום הזה שכתבתי עליו בימים האחרונים ואני מרגישה שהוא שוב דופק בדלת. מה דופק, עומד לפרוץ אותה. אבל עכשיו אני יודעת לפחות מה הוא הכאב הזה. למדתי לזהות אותו. הוא תוצר של הדברים האלה: פחד

חוסר אונים

בדידות

תסכול

ייאוש.

 

[Neomi Dyllen]

אל תוותרי

דבר אחד למדתי אם למדתי משהו בחיי וזה אף פעם לא לוותר,אל תוותרי לעצמך,צאי החוצה כשהפחד מחניק אותך,לכי לים,תפגשי חברים,אפילו סתם ללכת ברחוב יכול לעשות לך טוב.

 

[נטע....]

אבל זה בדיוק מה שאני עושה

ואם נראה לך או למישהו מכם שאני רק יושבת בבית עם האינטרנט כל היום אתם טועים בגדול!!! אני כן יוצאת מהבית ורואה אנשים, הולכת לקאנטרי וכו´, אבל גם אז נשארת לבד. ולא פוגשת חברים כי פשוט אין. פוגשת רק אנשים נחמדים שאם במקרה אני מכירה אותם, אנחנו מחליפים מילים מנומסות של "היי, מה נשמע" ותו לא. אבל הלבד עדיין קיים.

 

[קיפודת ים]

יש לך אפשרות לצאט כרגע?

הלבד קיים? אולי מה שקיים זה הפחד? הרי יש לך אפשרויות. ואולי תמיד היו? את יוצאת. את מרגישה את חייך, ויותר, מרגישה שלא מספיק לך. אבל הפחד עוצר. וזה קשה וכואב. שואלת את עצמי יותר ממליון פעמים ביום. למה לתת לפחד לנצח? למה אני לא מקשיבה ובאמת עושה את מה שאני רוצה. למה אני לא מדברת יותר, מתחברת יותר, מתקשרת יותר. למה הפחד כאן? נטוש. שואלת הפעם אותך. למה הפחד עוצר אותך, במקום לגרום לך להתנגד?

 

[נטע....]

לא יודעת, שני ../images/Emo10.gif

ועוד הרבה אנשים אומרים לי שאני אמיצה. אז על פחדים אחרים אני כן מתגברת. וכן עושה דברים למרות הפחד. רק הפחד הזה מבני אדם משתלט עליי ואני לא מצליחה להביס אותו. מין נכות כזאת, וכפי שכבר כתבתי כאן פעם (לפני שהצטרפת לפורום), זאת מחלה חשוכת מרפא. ואחרי שכתבתי כאן אז את המילים האלו, הרבה אנשים נבהלו וניסו לשכנע אותי שזה לא ככה. אבל זה ככה. יכול להיות שאז, כשכתבתי את זה הייתי במצב נפשי קשה יותר ממה שעכשיו והדברים שכתבתי נבעו מתוך מצוקה גדולה. אבל אני עדיין קוראת לפחד הזה מחלה חשוכת מרפא. אה, ובקשר לצ´ט, ראיתי את ההודעה שלך קצת באיחור, אבל אם את כאן עכשיו, אני אשמח להכנס לצ´ט ולדבר איתך.

 

[Neomi Dyllen]

מצטערת

אני מכירה את הלבד הזה שאת מדברת עליו,תחושת המחנק הזאת,העצב והפחד,הייתי שם,הייתי בטיפול ארוך כדי להתגבר על התחושה הזאת שאין עתיד,היא עדיין תוקפת אותי כשאני במצבי חולשה כמו עכשיו למשל עם הקשר המחורבן שלי,המחשבה שלנצח אשאר לבדי, שאני לבד גם כשאני בחברת אנשים. לא התכוונתי לרמוז שאת יושבת בבית עם האינטרנט כל היום,אני פשוט יודעת שכשאני נמצאת בנקודת שפל בחיי טוב לי להיות עם אנשים או בחוץ כי זה מסיח קצת את דעתי.

 

[stonefroze]

נכון מאוד נטע.

עמדת כרגע על המשוואה הנכונה הנמצאת מעבר להגדרות. אם תבטלי מרכיב מסויים אחד במשוואה בזמן נתון אזי את בדרך לשבור אותה לחלוטין ליצור משוואה חדשה. זרימה=התמודדות=חברה=סיפוק=אושר יש דרך.את תדעי לבד מהי הדרך. למעשה את כבר נמצאת בדרך הזאת. כמו כולנו.וזו הדרך הנכונה.

 

[קיפודת ים]

נטוש..

עכשיו שהכאב עומד לפרוץ שוב ואת גילית מה מביא לכאב זה, יש לך אפשרות נדירה ומדהימה להתנגד ולא לתת לו להיכנס. יש לך את היכולת לטפל בפחד. את כבר משקיעה בו על ידי ניסיון לברר איך את יכולה להוציא אותו. את כבר יודעת על מה עוצר אותך. עכשיו צריכים לבדוק איך גורמים לך להמשיך הלאה ולעבור את כל המכשולים. שלך, שני

 

[נטע....]

שני היקרה, באותו עניין

תוכלי לתת לי את הטלפון של המטפלת שסיפרת לי עליה? שאלתי אותך על זה גם באימייל אבל כנראה שלא קיבלת אותו, או שלא הצלחת שוב, לענות לי בחזרה. לכן, בלית ברירה אני מנסה לתקשר איתך דרך הפורום.

 

[קיפודת ים]

קיבלתי, ולא היה לי זמן להחזיר לך

מייל. הולכת עכשיו לתוכנה, בין משפט למשפט בודקת אם תעני לי בקשר לצאט..

 

[lance-knight]

כן, נטע

גם אצלי קורים לפעמים דברים כאלה. חשבתי שאני בדרך לצאת מהדכאון- והנה שוב נפלתי עמוק בתוכו. אבל בכל זאת יש תקווה- כי פשוט הראו לי איך לשמור על הפרופורציות הנכונות. אז כאשר למדת לזהות את התהליך- זה כבר חצי נחמה, זאת דרך ליציאה ממנו. אל ייאוש, נטע. הכל יעבור. ייקח זמן- אבל בסוף יהיה טוב.

 

[נטע....]

תודה לנס נייט!

ולמען האמת אני לא יודעת למה הפחד חוזר בי לגעת ולא רק לגעת הוא ממש מכרסם אוכל מבפנים וממשיך לאיים והוא ממש כואב ומתסכל קשה לפעמים עליו להסתכל אז אני מתעלמת ומכחישה עד ששוב אותו מרגישה ואז כבר נורא מאוחר ושוב לראות כבר אפשר איך הכאב שוב חוזר אליי אלוהים, עד מתי עד מתי תמיד מנסה ממנו לברוח ונלחמת בו בעוז ובכח אבל תמיד אותי הוא מפיל ולאושר הוא מוחק כל שביל אבל זה לא יכול להיות שאני ככה נותנת לזה לקרות אך מתי סוף סוף אצא מזה ואשים סוף סוף סוף לזה

 

[lance-knight]

נטע

מדהים. ולי למשל יש פחד מלבטא ככה את רגשותיי וחוץ מזה בצורה של שיר. אז מה הבעיה- על הפחד שלך בטח תתגבר. ואם את עדין פה- תעברי לצ´ט.