זהו - נגמר...

עצמי

New member
זהו - נגמר...

אני חסרת מנוחה, בפנים יש לי אש שבוערת. הרבה כעס, אולי צעקה אדירה שלא יכולה להשמע. אולי צורך לפרוץ סורגים, לפצח אזיקים שיושבים על נשמתי... אני סובלת כל כך עכשיו... מיואשת. לא נשאר ממני דבר, מלבד פרורים, פרורים. כל נשימה כואבת, כל מחשבה, כל ניסיון להבין. תנו לי ללכת... רק תנו לי ללכת... אל מחוזות אחרים. בוכה ללא קול, בוכה ללא דמעות.. מור.
 

אנני

New member
עצמי יקרה

כעס אף אינו הולך לאיבוד, הוא נדחס פנימה עד שהכל מתפוצץ ללא שליטה אבל עד אז הוא עושה הרבה נזקים. שחררי, תני לכעס לצאת, תכתבי את הכל כאן, כי המסך יכול לסבול כמעט הכל ואת לא יפגע פיזית באף אחד. שחררי, עצמי, שחררי. אנני
 

עצמי

New member
אולי את צודקת... אולי.

אבל אי אפשר... אי אפשר. קודם כל יש שם הרבה יותר מידי. ושנית, אחרי שנות אור בהם אסור היה להשמע, ובטח שלא לכעוס... ואחרי ילדות ארוכה, בה להעיז לכעוס, היה רק מביא עוד הרבה כאב ופגיעה, אני כבר לא יכולה, לא מעיזה. האזיקים על נפשי חזקים מידי. אין לי כוח, אפילו לכאוב. אין בי יכולת אפילו לכעוס... בכל אופן תודה, אנני. תודה
 

אנני

New member
עשו עבודה טובה !

ואת נשארת עם הכעס הדחוס, הכעס שרוצה להגיד מה שלא טוב לך, הכעס שמחפש שינוי. אני מבינה שאת מפחדת לפגוע בכך שתגידי להם מה מכעיס אותך, אבל ההפך הוא הנכון, ביטוי לרצון לשינוי הוא בסופו של דבר המקל. האם את חושבת שלראות אותך במצב נפשי ירוד הוא דבר קל לסובבים אותך? מה את חושבת יותר קל: חוסר האונים מול מצבך או לשמוע ממך מה יכול להביא לשינוי לטוב יותר, להקלה? ודרך אגב, לא חייבים להגיד הכל ביחד, פרה-פרה, קודם לציין את הדבר החשוב ביותר עבורך. את רוצה שביחד נברר מה הוא הדבר העקרי הגורם לך לכעס כזה גדול? אנני
 

עצמי

New member
כן, עשו עבודה מצוינת....

ואין לי אל מי להוציא את הכעס. ולא מתוך דאגה אלא מתוך פחד. וכל שאר הכעס הוא שולי, ובכאילו, ואסור להוציא אותו על האנשים הלא נכונים... בכל אופן תודה, אני יודעת שאת מנסה לעזור... אני מרגישה.
 

אנני

New member
עצמי יקרה מאוד

מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרוא אם תוציאי את הכעס שלך על האנשים הנכונים? והמסכימה איתך שאסור להוציא אותו על האנשים הלא נכונים, מה שהרבה אנשים עושים כי כבר אין להם שליטה על הכעס הדחוס הזה. אנני
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
עצמי

ההבדל בין לזכות לשיפור לבין לא - הוא בדיוק המעשה הזה, שאין ממנו חזרה. שאין ממנו חרטה. אזרי כוח, החזיקי מעמד, חפשי עזרה בכל מיני דרכים - התקופה הזו תעבור. לוותר תמיד אפשר הרי...
 

עצמי

New member
אני אבודה בתוך הזמן...

לכן קשה לי כל כך. מנסה להבין שזו רק תקופה שחולפת, אבל קצב הרגעים הוא אחר, ודקה נמשכת מעבר לשישים השניות הרגילות. זה כמו במסע במנהרת הזמן, הקטע הזה שבין העכשיו לאתמול. הזמן ההוא שבו רואים את הדמויות מסתובבת במעבולת השנים. רק שאצלי סביב הדפנות בהם אני נתקלת בהינף הסיבוב, יש כל כך הרבה דברים חדים, שפוגעים, ואני כל הזמן מתנפצת על זמנים אחרים.... וכבר אי אפשר לעצור, ואני כבר לא יודעת איך מפסיקים, מאבדת שליטה על חיי, מאבדת כיון, אובדת בזמן. וכואבת. עצמי.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ללכת לאיבוד...

עצמי, התחושה מוכרת -- ללכת לאיבוד, לאבד את המושכות, והסוס מושך את העגלה כרצונו... את נסחפת, מטלטלת, נזרקת, חסרת-שליטה... זה מפחיד, זה כואב, זה מבהיל... ומי ערב לנו שזו רק תקופה שחולפת? שהסוס יעצור מעצמו? שנתפוס שוב את המושכות לניהוג חיינו? שאלות ברורות, חדות, מדאיגות. אין תשובות פשוטות. אבל מה שברור מאד הוא שאם רוצים לאחוז מחדש ברסן החיים, להוביל את הסוס ולא להיגרר, אסור להיתפס לאותה בהלה... יש להירגע, לחשוב, לתכנן, להתחיל בצעדי שיקום הכוח והשליטה, צעד-צעד, כל צעד בשעתו, עד להשגת המטרה. אין דרך קלה, עצמי, אך זו הדרך. היי חזקה!
 
למעלה