זהו! נכשלתי!!!

[מיכל של יואב]

זהו! נכשלתי!!!

ד"ר וסרמן היקר שלום, זהו! החליטו לנדות אותי מהקהילה הפולנית... אני לא מצליחה לדחוף לבן שלי אוכל לפה. פשוט נכשלתי! ניסיתי לבשל דברים שילדים אוהבים לאכול (מי לא אוהב שניצל???), ניסיתי לבשל דברים שמבוגרים אוהבים לאכול. ניסיתי לאיים ("אני קוראת לשוטר") ניסיתי בשיטה ההודית ("אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בהודו?"). ניסיתי לשחק על המצפון ("תראה כמה אמא השקיעה") והוספתי עוד קצת מניפולציות ("תראה איך אמא בוכה") ואפילו ניסיתי ל"עשות ברוגז", אבל הילד מסרב לאכול! (אגב, גם כשניסיתי לא לעשות עניין מהאוכל זה לא עבד...). אבל זה היה סתם עדכון והפתיח לשאלה הבאה: עד כמה מצות מזיקות לילדים (מבחינת עצירויות). האם יש טעם לתת ליואבי לאכול מהן? חג שמח!!!!!

 

[דר דרור וסרמן]

פולניות

את חושבת שאם הוא לא אוכלח את כל המאכלים הטובים שלך ועוד אחרי כל כך איומים..... פתאום הוא יתחיל לאכול מצות????? ברצינות אין כל מניעה שיאכל מצות (פשוטות ולא משופרות- עם סוכרים ותוספים) אני מניח שלגבי הפולניות את צריכה לעשות מה ששושי בלקוביץ אמרה- לגבי הגבולות ושליטה הקשורים באוכל יואבי עושה לך בית ספר ואת צריכה לתת הנחיות ברורות של גבולות ומה מותר ומה אסור כולל מדיניות ברורה של מה קורה אם- ולא לאיים איומי סרק בשוטר או אפילו ברופא.... חג שמח לך ולכל המשפחה ממני

 

[מיכל של יואב]

ואם נמשיך בנימה הרצינית רק לרגע

אין לי ספק שיואבי עושה לי בית ספר. אבל יחד עם זאת הבעיה לטעמי קצת יותר מורכבת כי אוכל פשוט לא מעניין אותו. לפי מה שהבנתי משושי, אני צריכה לתת לו לאכול מוצקים לפני כל בקבוק, אבל יחד עם זאת לא להתעקש איתו (זאת אומרת לא למנוע או להתנות בקבוק באכילת מוצקים). אוכל מוצק לא מעניין אותו. הוא לא סקרן לגביו, הוא לא מעוניין לטעום בכלל מילא אם הוא היה טועם ולא רוצה להמשיך לאכול...) ועל כן אני "נלחמת" עם מישהו שלא מעוניין להלחם איתי. אם תוסיף לכך את העובדה שליואבי אין שגרת מוצקים מסויימת (אתמול הוא ישב איתנו בשולחן ואכל יפה אורז עם ירקות), אז קשה לי ליצור לו אחת. יחד עם זאת - מ - 6 בקבוקים ביום (של 270-300 CC מים בתוספת פורמולה ודייסה כל אחד) הצלחנו לרדת ל - 5 ביום גרוע ו - 3 ביום טוב (כשהוא אוכל בגן ולכן מקבל שם רק בקבוק אחד). הוא ממשיך לקבל בשמחה מעדן ואני מקפידה שלא יקבל בקבוק אחה"צ עד ארוחת ה"לפני שינה" שלו (במקום זה אם הוא מסרב לאכול ארוחה, הוא אוכל בסקויטים או במבה). זהו. ולגבי המצות - התחלתי לאסוף מתכונים גם לזה... חג שמח!

 

[דר דרור וסרמן]

מיכל אני שמח

שאת יורדת בהצלחה בנפחים ושיואבי אוכל מעדנים ושיש ביצה ובמבה אני יודע כמה קשה לך- ואיזו עבודה מצויינת את עושה אני מעריך ויודע שגם המשפחה המורחבת ממש מעריכה את מה שאת עושה עבורו אני גם יודע שעוש שנה יש סיכויים רבים שאת ואני נחייך על הימים הקשים אז אני אתך ותומך כל הדרך ומאחל חג שמח לכולם שוב

 

[נאמי]

../images/Emo185.gifמלחמת האוכל

מיכל של יואבי, המיילים שלך נוגעים לליבי היות ואני מתמודדת כרגע עם בעיה דומה. יונתן בן 5 חודשים ומגיל חודש מסרב לאכול (לא בקבוק ולא כפית) ואיום החיבור לזונדה עדיין מרחף מעלינו אך מתרחק בכל פעם. גם אני התחלתי כמוך כמו אמא פולניה טובה במלחמה. בזה אנחנו מצויינות. להתיש אותו, להיות יותר מתוחכמת. הגעתי לתשישות נפשית ופיזית מוחלטת מהעניין. אי אפשר להאכיל תינוק צווח ולהשאר שלווה. קראתי לו בשמות גנאי - קרציוני, נודניק... כל ארוחה נראתה לי סיוט. עד שפגשתי בבית החולים בעת שהמתנתי בתור בחורה פשוטה מאוד (קצת פריחה) אבל ששינתה לי את הגישה. היא אמרה לי שאני חייבת להאכיל אותו מכל הלב. קצת ארוכה הפילוסופיה שלה אבל אני אפרט לך במה השתנתה הגישה שלי. 1. בארוחות אני מחזקת את יונתן על כל התקדמות ולו המזערית - "איזה יופי אתה יושב בסלקל" , "איזה יופי אתה פותח את הפה", "כל הכבוד שבלעת את האוכל"... 2. אני מספרת לו במשך הארוחות ביום על האוכל ומה חשיבות האוכל - "יוני יאכל ויהיה גדול וחזק ויפה וחכם", "האוכל בונה לך את העצמות"....בלילה אני לא מדברת איתו אבל שמה לי טלויזיה שיהיה מעניין. ואם אין כלום מעניין יש לי קלטות של קורס בטלידע. חשוב לי לא לסבול בזמן הארוחות ולהפוך אותן לדבר חיובי של קשר בינינו. גם אם זה נראה שטויות שאני אסביר לו על חשיבות החלבונים והמינרלים לגוף אני מאמינה שהמסר נקלט. גם אני לא סובלת וגם האוירה נעימה בארוחות. בהתחלה זה היה מאוד מלאכותי אבל אחרי כמה ימים זה נהיה נעים. אני היחידה שמאכילה את יונתן ואחרי ששמעו אותי גם בעלי התחיל לנסות 3 פעמים בשבוע להאכיל אותו ארוחה אחת - מה שמאפשר לי לצאת בערב לחוגים ולהליכה כי אני חייבת להתאוורר. אני לא מסוגלת כל היום רק להיות אמא אני גם בן אדם שזקוק לאויר. 3. הפסקתי להשתמש בטרמינולוגיה מלחמתית. ליונתן יש בעיה. הוא לא סתם מסרב לאכול. הרופא הסביר לנו שיש לו תגובה פוסט טראומטית לאישפוזים שעבר בחודש הראשון לחייו (הייתה לו דלקת ריאות והכניסו לו מליון צינורות לגרון). כך שכל פעם שהוא אוכל זה כאילו הוא נחנק. אני מזכירה לעצמי שוב ושוב שזה שהוא לא אוכל או צורח (ויש ארוחות שהוא צורח) זה לא כשלון שלי כאמא אלא בעיה שלו. בהתחלה חשבתי שאני מכינה לא נכון את הדייסה או התמ"ל או שהאוכל לא בטמפרטורה הנכונה, החלפתי מליון בקבוקים ושני מליון כפיות, שיניתי זויות ישיבה אבל יונתן מסרב לאכול. ברגע שהורדתי ממני את רגשות האשמה קל לי יותר. אם הוא אוכל סבבה אבל אם הוא לא אוכל מקסימום ישימו לו זונדה. לצבא הוא לא ילך עם זונדה כמו שיואבי לא ילך לצבא עם בקבוק. בקיצור לא משנה איך נגדיר את העניין ילד שלא אוכל זה קשה מאוד. אבל תמיד אני מזכירה לעצמי להסתכל מסביב, בכל ביקור שלי בבית החולים ולקחת פרופורציות כי יש שם מקרים שלא הייתי רוצה להתמודד איתם. ופתאום הבעיה שלי נראית פצפונת. חג שמח ממני נאמי

 

[דר דרור וסרמן]

תודה על המילים המעודדות

אני פשוט שמח לקרוא על הגישה שלך חג שמח

 

[מיכל של יואב]

תודה!

אנחנו מעודדים את יואבי כשהוא אוכל, אבל הוא פשוט לא מביע עניין באוכל (הוא לא מוכן אפילו לטעום). אני מקווה שהשיטה שלך תעבוד. תודה!