זהו נמצא הסדר בבית אבות

[hagn]

זהו נמצא ../images/Emo7.gif הסדר בבית אבות

בצער וביגון מצאנו הסדר במקום נחמד בקרבתנו לאבא זהו... הוא שם עם חברים במצבו בתוך לול ענק שלא יפול בחדר עם עוד בחור נחמד שמתפשט כל הזמן והוא לא פה... לא יושב בספה ומבקש מיץ/ עוגה או עכבר צלוי ולא יושב/קם/יושב/קם/נופל/זוחל/צועק הצילו/הלו הלו הי הי היייי.... לא מקלל זורק חפצים מרביץ ולא צריכים לקלף את היד שלו מאיתנו בכל פעם שאנחנו עוברות לידו זהו יש טיפול 24/7 יש מי שיקלח יטטל יאכיל ישכיב לישון.... ועדיין אני לא שקטה וקשה לי... הוא לא פה???? זה לא נקלט איפה אבא? איך הוא מרגיש עם זה? הוא אמר משהו? רק החזיק לי את היד ואמר נו נו הביתה אבל אי אפשר הביתה זה הביתה החדש שלך ומי יהיה איתו ידבר איתו יצחיק אותו/ זה לא משנה שהוא כבר בקושי מדבר ולא צוחק וכל היום שוכב לו בצורה מעוותת על הספה/ריצפה הוא היה בבית איתנו וכל היום טיפלנו והשגחנו מה יש לנו חיים משל עצמנו? צריך להיות? להשקיע בנו? צעירות הרי נכון וכל החיים לפנינו נכון ואנחנו לא יכולות לטפל בו כל הזמן נכון זה שוחק נפשית לא הפסקתי לבכות היום.. לבכות מעצב/שמחה/מזה שאני מעריצה את המטפלים שכל יום "סובלים" את התשושי נפש האלה... ושאני לא מאמינה שהסיוט נגמר??? האם? האם יבואו אליו שיקרא? האם הוא נדון לשכב בלול כל היום? אני אומרת אם אני אגיע למצב שאהיה בבית אבות שבר כלי פשוט תוציאו אותי מיסורי!!!! אין מצב שאתן לילדי לעבור את מה שעברתי!!!! ושוב מעניין אותי איך הוא מרגיש שם? עם כל הזרים האלה שמטפלים בו האם הוא מתגעגע אלינו? האם הוא זוכר למי הוא מתגעגע בכלל? ומה עובר לו שם כל היום בראש.... על מה הוא חושב מה הוא רוצה מהחיים האם הוא שמח מאושר... האם הוא יפרח שם? או ימות הגגי חגית

 

[gala lo]

בהצלחה

החלטתם מה שהחלטתם, שהיה בהצלחה לכולם.

 

[ענתי44]

חגית../images/Emo24.gif

אתמול, כשיוסי בניון הבקיע גול לנבחרת ישראל אני בדיוק הזמנתי אמבולנס. לאמא היה עוד אירוע מוחי. " אירוע חולף", כמו שהגדירו המלאכים בחלוקים הלבנים.אין עיקבות לנזק בלתי הפיך, והיא כנראה תשוחרר בקרוב מבית החולים.בשלוש בלילה, שעון קיץ היא אמרה לרופאה במחלקה הפנימית שהשנה עכשיו 1973, ראש הממשלה בן גוריון ושהיא בת 43, גרה עם אמא שלה. ולשאלה כמה ילדים יש לה היא ציחקקה והסבירה ברצינות לרופאה שאין לה ילדים כי היא לא נשואה. ואני רציתי לבכות. והיום, אחרי יום שלם איתה כשהייתי צריכה לחזור הביתה ולהשאיר אותה שם. לבדה במיטה הגדולה, נקרעתי. ואת השאלות שלך שאלתי אני כל הדרך הביתה.חגיתי ליבי ליבי עימך. אני יודעת שזה קשה מאוד.שזה גיהנום עלי אדמות.אבל פעלת למען אבא.וזה כמובן , בניגוד למחלה הארורה הזו, הפיך. אם תראי שזה לא טוב אפשר להחזיר הביתה.

 

[hagn]

../images/Emo24.gif תודה ענתי

בלב מלא אני מקווה שהמצב יהיה רגוע ושתוכלי לישון בשקט ולהפסיק לדאוג כל הזמן ולהתחיל להנות מהחיים אוהבת

 

[ענתי44]

חזרנו הביתה בשלום

חן חן על האיחולים. מאחלת לך, ולכל החברים שלנו בפורום. שנה שקטה שבה לא תהיה הדרדרות במצב יקירינו. שנה בה עדיין יזהו אותנו. שנה של חיוכים. שנה של צחוק ודמע.שנה של בריאות. וגמר חתימה טובה

 

[סו3]

כל כך עצוב!!!

האמת היא שאני קוראת את הדברים וחושבת על אמא שלי, שלנו כי גם אחותי כותבת בפורום מידי פעם. עצוב מאוד לקרוא את הדברים. אצלנו, אמא שלי לא הגיעה עדיין למצב הזה, ואני רוצה להנות מהספק שאולי גם לא תגיע. אולי יקרה איזה נס? אני לא רוצה לחשוב ולהתאבל כבר על העתיד שעדיין לא הגיע, אני עדיין שמחה על כל יום שעובר והיא עדיין במצבה. היא היתה אצלי בחג והיתה במצב רוח ממש טוב, ושמחתי על כל רגע צלול שהיה לה. מי יודע, אולי ככה זה ישאר. אני מחזיקה את ידי כולכם. גמר חתימה טובה.

 

[ענתי44]

תודה../images/Emo24.gif

ליהנות מכל רגע של צלילות של ההורה זה מתנה יקרה. כדאי אפילו להנציח את הרגעים המתוקים האלו. אבל במוקדם או במאוחר הבלתי נמנע יגיע אז טוב שאת אופטימית ומקווה לתרופת פלא שתחזיר להורים שלנו את החיים שהיו לפני... אבל צריך גם להערך לימים קשים שנה טובה וגמר חתימה טובה

 

[zs1957]

כל כך עצוב תגובה ל- 3io

תהני עם אמא שלך מכל רגע זה מאד חשוב. נס לא יקרה, המצב יתדרדר בעתיד. חשוב שתהיי מוכנה לכך נפשית כדי שלא תפלי .זוהי מחלה שאין לה מרפא התרופות הניתנות כיום בארץ ובעולם לא מבריאות את החולה ,אלא מאטות את קצב התדרדרות המחלה. זהבה שחם /עמותת אלצהיימר.

 

[אנימו]

HAGN- אין הרבה דברי ניחומים באמתחתי

התסכול והתהייה לא יעלמו. אבל לאט לאט תתרגלי גם את למצב החדש . עין פקוחה של המשפחה חייבת להתקיים אבל 24 שעות לא תוכלי לשהות במקום, כך שתמיד יעלו ויבואו המחשבות של : מה קורה עכשיו? האם ניגשים? מה מרגיש? למרבה הפלא ואולי אין להתפלא - חולים שיוצאים לביקור הביתה או לאירוע משפחתי , דורשים לאחר שעה קלה לחזור למחלקה ! מסתבר שהם רואים במקום את ביתם ומרגישים שם בטחון רב יותר מאשר בכל מקום אחר! ואל תטרידי מוחך עכשיו מה יקרה עימך. אלה מחשבות ללא תכלית. גם אלה המאושפזים הביעו משאלות כאלה. תפקידם של הבריאים לדאוג לחולים כמיטב יכולתם. זה הזמן שההחלטות ומימושם עוברים לידי המטפלים ובני המשפחה. מציאות עגומה אבל זו המציאות. תנסי להפיק ממנה את המירב ותגלי שהשמש ממשיכה לזרוח, גם אם זוהרה מועם.... גמר חתימה טובה והרבה כוח ועידוד.

 

[hagn]

תודה

 

[zofitn1]

אני חייבת להגיד לך

שקראתי את מה שרשמת ואני לא מפסיקה לבכות!!! זה בדיוק מה שקורה עם אבא שלי (שעדיין בשנות ה-50 לחייו,ואני בת 21...). כל יום,שעה ורגע חושבים מה הוא עושה עכשיו שם? איך זה הגיוני שהוא נמצא בכלל במקום שכזה עם כ"כ הרבה זקנים? איך זה הגיוני שהוא לא נמצא פה עכשיו יחד איתי בבית? שהוא לא יודע מה עובר איתי, עליי? כ"כ הרבה שאלות- ואין אפילו תשובה אחת! אני לפעמים לא יודעת איך אני יכולה להתפרק קצת,אבל אחרי שקראתי את מה שרשמת זה כאילו לקחת לי את המחשבות ורשמת אותם! לפעמים אני ממש רוצה להיות שם במקומו-שהוא ימשיך את החיים שלו! זה כ"כ קשה ללכת לשם-ושאבא ש-ל-י לא מזהה אותי,את הילדה שהייתה הדבר הכי חשוב לו בחיים! איך??? למה????

 

[hagn]

תהיי חזקה ../images/Emo39.gif

שאבא שלי חלה הייתי בהלם

אמרתי לעצמי למה עכשיו?? אבל מי יטפל בי? ומי ידאג לי? ואני עוד קטנה בת 23 אני לא יכולה לדאוג לאבא ולבית למה זה לא קרה יותר מאוחר שאהיה יותר מבוגרת עם בעל וילדים ובסיס תומך אני לא יכולה להתמודד עם זה ואז מישהו חכם אמר לי שאבא שלו נפטר מסרטן שהיה צעיר, ועכשיו שהוא עם משפחה משלו וילדים, הוא לא יודע אם היה לו יותר קל להתמודד עם המצב, אם היה קורה עכשיו, כאשר יש לו ילדים קטנים לטפל בהם. צריך לאחוז בכל רגע קטן שיש, ולנצור אותו כי מה שנשאר בסופו של דבר אלו רק זכרונות,סיפורים ותמונות ולא משנה מה נעשה לא נוכל להחזיר את הזמן ולהחזיר את כל הטיפול המסור, ואת החום והאהבה והנתינה שקיבלנו מההורים שלנו באותו מטבע את זה נוכל להעניק רק לילדנו והם לילדיהם וכך השרשרת ממשיכה אני ביקרתי את אבא אתמול וראיתי אותו כזה רגוע, וחתיך, נקי מטופח, וראיתי איך נותנים לו לאכול כמו במסעדה ושאין ממה לפחד

ודיברנו איתו והוא חייך והוא ראה שם טלויזיה איתנו, קצת אבל מה שבבית הוא לא עשה והשכיבו אותו לישון והוא ישן כל הלילה בלול שלו ונשאר שם ולא נפל והבנתי ששם מטפלים בו, אז אני לא צריכה לדאוג כל הזמן יש מי שעושה את כל הדאגות עכשיו אני יכולה לבוא לבקר ולדבר איתו ולעשות איתו כיף ולשמוע סיפורים ולספר סיפורים, בלי לדאוג לזה שנגמרו החיתולים וצריך לקנות, והאם הוא לקח תרופות, ואכל? ושתה מספיק וצריך לקלח אותו וגם הוא צריך להתגלח וכו וכו וכו ולא אכפת לי כבר אם הוא זוכר אותי או לא, אני זוכרת אותו ואיזה בן אדם דגול הוא היה ואיזה אבא מדהים הוא היה וכל מה שעשינו ביחד, שצחקנו שכייפנו שכעסנו ורבנו ואני יודעת שאין לו דאגות, הוא רק יודע שמטפלים בו ואין לו שאיפות מיוחדות במצבו הוא נהנה מהחיים, נותנים לו אוכל משחקים איתו יש לו מדברים איתו,מטיילים איתו, אם הוא עייף הוא ישן וזה המצב ויש לו גם משפחה שאוהבת ותמיד תאהב. וכמובן הייתי רוצה שהמצב יהיה יותר טוב שלפחות היה יושן כל הלילה מבלי ליפול ושלא היה מפחד כל הזמן ואלים והייתי יכולה להביא לו מטפלת תאילנדית והיה יכול להיות איתנו בבית אבל זה המצב, ואם המצב יהיה יותר טוב הלואי אז אולי נחזיר אותו הביתה ונעשה את זה, אבל בנתיים זה הסידור הכי בריא לכולם שיהיה לכולנו חתימה טובה וצום קל למי שצם תהיו חזקים אוהבת

חגית

 

[zofitn1]

אני כ"כ מבינה את מה שאת

אומרת ומרגישה, אבל העצב הקושי והדמעות לא מפסיקות! אחרי שקראתי את מה שאמרת ניראה לי שהבנתי משהו- יכול להיות שיאפשהוא אני קצת אנוכית אם אפשר לקרוא לזה ככה כי מצד אחד אני יודעת שהוא לא סובל שם-כי הוא כבר לא ניראה לי מרגיש סבל. וזה באמת לטובתו, האנוכיות נכנסת כאן לתמונה כי אני אולי בוכה בין היתר עליי, על המשפחה שלי-על כל הכאב והסבל. כל פעם שאני מנסה לדמיין מה הוא עושה עכשיו, אני מדמיינת אותו עומד שם חוסר אונים ולבד-וזה קשה!!! אני רוצה עכשיו לצרוח ולהוציא הכל, אבל אני לא יכולה (בעיקר כי אמא שלי בחדר ליד ואני לא רוצה להכביד על הכאב העצום שמונח עליה כרגע)

קשה לי לשמוע את חברות שלי מדברות על אבא שלהן, קשה לי לראות אנשים הרבה יותר מבוגרים מאבא שלי נוסעים באוטובוסים ללא בעיה- נסחבים עם קניות... הכל ניהיה קשה.... אבל עזבי, אני לא רוצה לסחוף אותך או אף אחד כאן שמכיר את הבעיה אישית כי אני יודעת שזה מספיק קשה לכולכם! אז אני חושבת שכאן אני אפרוש... שלכולם תהיה כמר חתימה טובה והכי חשוב- שנה טובה ומאושרת !!!!!

 

[ענתי44]

|חיבוקשולחת לך מטפחת לנגב את הדמעות

וחיבוק גדול. תבכי כמה שאת צריכה. זה באמת כואב. וזה לא עובר. זה כמו בשיר של פוליקר " לומדים לחיות עם זה ככה!... פחות אבל עוד כואב... כואב אבל פחות.... פחות ועדיין עדיין פוגע..." את מתארת בדיוק את הכאב שלי. קשה לי לשמוע את חברותי מקטרות על האמא המעצבנת שלהן, והיא באמת מעצבנת. לרות נשים בגילה של אמא בריאות. לראות אישה בת גילי יושבת בבית קפה עם אמא שלה.ושתיהן מסתודדות במין חיבור פנימי של אם ובת שפעם היה לי גם ואבד בתהום השיכחה.ולא נודע כי בא אל קירבו. בכ"ז תשרי תהיה אזכרה לאבא שלי. 16 שנה בלעדיו ועוד יותר כואב האובדן. עם מחלתה של אמא החיסרון שלו חזק מאי פעם. כשזה היה טרי. וכולם אמרו לי שלא יפה לבכות ושאני לא יתומה אני בת 28, אז עצרתי בתוכי המון כאב וגעגוע.ואז יום אחד ברחוב ילדה בת 3 לערך התיישבה על המדרכה ודרשה את אבא שלה שהיה בעבודה " אני רוצה את אבא!!" זעקה ובכתה. ישבתי על ידה במדרכה ובכיתי גם. ואמא שלה היתה נבוכה לא ידעה את מי לנחם את ביתה או האישה הזרה. אז הקטנה הושיטה לי יד ואמרה, בלי לדעת " אל תבכי אבא שלך יחזור מהעבודה" תבכי חומד. כמה שאת צריכה.יש לנו מלאי ממחטות עבור כולם ואוזן קשבת. אבל גם אל תשכחי לדאוג לעצמך. את צעירה וצריכה גם לחיות חיים מלאים ומספקים. תבכי אבל גם תצחקי בפה מלא על הקטעים הקומיים של האלצהיימר, ויש הרבה כשאמא שלי עלתה השבוע מהמיון למחלקה פנימית היא ידעה איפה היא אבל, כשהרופאה שאלה אותה כמה ילדים יש לה היא צחקה אליה כאילו תפסה אותה על חם ואמרהלה " איך יכולים להיות לי ילדים אני לא נשואה" כי היא היתה בשנת 1973 רווקה שגרה עם אמא שלה ובת 43 (ממש רחוק מהמציאות) ואני צחקתי. מה יכולתי לבכות???????. תבקרי את אבא הטוב שלך ותחבקי אותו הרבה ותנצרי בקירבך את הרגעים היפים והצלולים. תפנקי את אמא שלך. תבלו לפעמים יחד. ומעל לכל תפנקי את עצמך ותזכרי שאנחנו כאן תמיד... לפחות נהיה אחרי הצום...גמר חתימה טובה

 

[zs1957]

ענתי 44

שלום לענתי ולכל כותבי הפורום שנה טובה ומתוקה, בריאות, צחוק שמחה, והרבה הנאה. שנה ברוכת פעילות והרבה התנדבות למען הקהילה ולמען החולים שלנו בברכת גמר חתימה טובה זהבה שחם/ עמותת אלצהיימר

 

[zofitn1]

אני חייבת לומר לכל אחד

ואחד ממכם: ת-ו-ד-ה ענקית!!!! זה כ"כ עושה טוב על הלב לשמוע אנשים שאני כעיקרון לא מכירה באופן אישי מנסים לעזור אחד לשני כמו שאתם עושים, וזה פשוט עושה על הלב חם וטוב! זה טוב לדעת שיש עוד אנשים מופלאים ומדהימים כמוכם !!! אז שוב פעם תודה שאתם מבינים ותומכים!!

 

[zs1957]

תגובה לצופית לגבי אבא

שלום צופית! קראתי את תגובתך. אני מבינה ללבך וכןלרגשותייך. את בת 21 כה צעירה וצריכה להתמודד עם זה. את כמעט בת גילו של בני שהוא בן 20 לחשוב על זה שהיה עליו להתמודד עם מצב כזה .היה לו קשה מאד. אבל הוא היה עושה את זה. אמי חולה במחלה של אביך 16 שנים. אני עברתי את כל מה שאת עוברת כעת. בתחילת המחלה בני עשה בייביסיטר על אמא בחופש בימי ראשון כשהמטפלת יצאה לחופש. נקשר בינהם קשר טוב גם ביתי בת ה-17 ישבה אתה שעות רבות, שיחקה אתה כמו עם תינוק בן 2 . וגם היום הם עושים את זה כאשר באים לבקר אותה פעם בשבוע בשבת. אני עושה לאמא שלי ריפוי במוסיקה ותנועה . היא אוהבת את זה ,אני נהנת וגם היא. כמי שמתעסקת בנושא שנים רבות ואף למדה את הנושא טוב ועובדת עם פגועי מוח בהתנדבות בשיקומון יד שרה כפר סבא, יודעת בדיוק מה עובר עלייך, שאת חסרת ניסיון.ביד שרה אני מטפלת בחולת אלצהיימר בת 47 לאור הנסיון שיש לי ויש הצלחה רבה בטיפול. אני פתחתי שיטה מיוחדת לטפל בה. הטיפול הוא באמצעות מוסיקה תנועה, ספורט, תרפיה בבעלי חיים, ריפוי בעיסוק, אמנות ,ציור ,פיסול בקרמיקה,תכשיטנות, חריזה והרבה מאד הליכה בטבע.חולי אלצהיימר אוהבים מגע, ליטוף, אוהבים ללכת , לשוטט ואפשר לגרות להם את הדמיון באמצעות כל מיני גירויים חיצוניים מהסביבה. לא נותר לי אלא לאחל לך שנה טובה, הרבה כוח,צגיעי לקבוצות תמיכה של עמותת אלצהיימר בישוב שלך.תכתבי לצוות הנפלא שלנו בפורום. אשמח לענות לשאלותייך לרשותך בכל עת. זהבה שחם /עמותת אלצהיימר

 

[zs1957]

תגובה ל- hagn

שלום חגית! אני שמחה בשבילך ששלחת את אבא לבית אבות. זה יקל עלייך מאד ויתן לך מרחב נשימה לו את זקוקה מאד. אני מקווה שטוב לו שם. יחד עם זאת יש לבקר אותו לעיתים תכופות ולהיות עם אצבע על הדופק כל הזמן.בבית אבות יש צוות מיומן שיודע לטפל בחולים שלנו , אך אל לנו לישון בשמירה אנשי הצוות הם בני אדם כמונו וגם להם יש שחיקה ולא פעם יש מקרים לא נעיים גם אתם. תעמדי על שלך ותהי אסרטיבית בכל הקשור לטיפול באיך כולל תרופות. שיהיה בהצלחה ובמזל טוב לך ולו. בברכת גמר חתימה טובה זהבה שחם /עמותת אלצהיימר