זהו נשברתי.
יום שני 10 ספטמבר 2001 זהו נשברתי... המועקה עוטפת הבכי עצור, הכאב עוד הולם, - זה אבוד , בקיצור. הבנתי את הרמז אוקי, אני מודה. החיים גדולים עלי, לפחות במידה. אין לי שום סיכוי אי פעם להתאים, עדיף לוותר כשפשוט לא מוצאים.. ואני לא רואה, ולא מוצאת בי כוחות, להמשיך להתמודד,בכל המשוכות. צריך לדעת מתי לפרוש, זה חלק מהמשחק. אז אני מוצאת בי את העוז, חד וחלק, לאמר שהפסדתי, לאמר שלא אלחם עוד, להבין שאפילו תיקו, כבר רחוק ממני מאד. זהו, נשברתי, הם הצליחו בסוף, לפזר את הכוחות כה רחוק עד שכבר אין אפשרות לאסוף, לטעת בתוכי את האימה כל כך בגדול, עד שאני מוותרת מראש, על הזכות לגדול. יש מחיר לכל דבר, ויש תג מסומן, ולא כל שוקולד שווה את המזומן. ומה שאני צריכה כאן להוציא ולשלם, משאיר אותי כה ריקה, עד כי לא אוכל להתקיים..... אז אני בוחרת עכשיו ללכת, להתרחק מהבור, נמאס לי לחכות עד שהעצב יעבור, קשה לי להחזיק ככה, קשה מתמיד, אפילו אם אומרים שעוד יהיה טוב בעתיד... החיים שלי כמו שהם – אז, כאן ועכשיו, סחטו ממני כל כך הרבה, וכמו הכל היה לשווא. נשברתי, אני יודעת, והיה לי כל כך קשה להגיד... אבל עכשיו כשאני מודה.... אני שלווה מתמיד. אני ארשה לעצמי ליפול עכשיו, או פשוט להעלם, אני כבר לא מוכנה את המחיר לשלם, הלכתי לי, היה לי די, די והותר... אלך לי לחפש אולי, עולם שלו יותר...
יום שני 10 ספטמבר 2001 זהו נשברתי... המועקה עוטפת הבכי עצור, הכאב עוד הולם, - זה אבוד , בקיצור. הבנתי את הרמז אוקי, אני מודה. החיים גדולים עלי, לפחות במידה. אין לי שום סיכוי אי פעם להתאים, עדיף לוותר כשפשוט לא מוצאים.. ואני לא רואה, ולא מוצאת בי כוחות, להמשיך להתמודד,בכל המשוכות. צריך לדעת מתי לפרוש, זה חלק מהמשחק. אז אני מוצאת בי את העוז, חד וחלק, לאמר שהפסדתי, לאמר שלא אלחם עוד, להבין שאפילו תיקו, כבר רחוק ממני מאד. זהו, נשברתי, הם הצליחו בסוף, לפזר את הכוחות כה רחוק עד שכבר אין אפשרות לאסוף, לטעת בתוכי את האימה כל כך בגדול, עד שאני מוותרת מראש, על הזכות לגדול. יש מחיר לכל דבר, ויש תג מסומן, ולא כל שוקולד שווה את המזומן. ומה שאני צריכה כאן להוציא ולשלם, משאיר אותי כה ריקה, עד כי לא אוכל להתקיים..... אז אני בוחרת עכשיו ללכת, להתרחק מהבור, נמאס לי לחכות עד שהעצב יעבור, קשה לי להחזיק ככה, קשה מתמיד, אפילו אם אומרים שעוד יהיה טוב בעתיד... החיים שלי כמו שהם – אז, כאן ועכשיו, סחטו ממני כל כך הרבה, וכמו הכל היה לשווא. נשברתי, אני יודעת, והיה לי כל כך קשה להגיד... אבל עכשיו כשאני מודה.... אני שלווה מתמיד. אני ארשה לעצמי ליפול עכשיו, או פשוט להעלם, אני כבר לא מוכנה את המחיר לשלם, הלכתי לי, היה לי די, די והותר... אלך לי לחפש אולי, עולם שלו יותר...
