זהו

רננהלי

New member
זהו

נפרדתי ממנו בעצם, אמרתי היום לפסיכולוגית שלי שאני כבר מרגישה מחוץ לקשר כבר כמה זמן. רגשית אני כבר לא אתו. והייתי רק צריכה לעשות את הצעד הטכני של להיפרד. חודשיים לא הרבה גם לא מעט ואני מרגישה קצת מוזר הוא אמר שהוא הרגיש שזה ככה אצלי. ושגם הוא בשבוע האחרון התחיל להתלבט האם אנחנו מתאימים. זה לא הוא. זה לא מתאים. לקח לי זמן לראות את זה. אבל עכשו אני יודעת ושלימה עם זה. פשוט מרגישה קצת מוזר. ובמידה מסויימת מאוכזבת. יודעת שעוד מעט אני אצא עם אחרים. להתחיל שוב את התהליך מחדש, זה כל כך... רוצה כבר להגיע, לא להיות בדרך כל הזמן בדרך מבחינה זוגית בדרך מבחינה מקצועית (וכלכלית) בדרך מבחינה אישית בדרך מבחינת העצמאות שלי (עדיין אני גרה בבית ההורים) בדרך...
 
להגיע "לשם"

זה גורם לי לחשוב על תכנית פעולה. כלומר, כמעט בכל נושא שהזכרת - יש את החלק שתלוי בך. אולי אפשר לנסות לכתוב תכנית פעולה עם הנושאים שהזכרת, ובכל נושא, לפרט מה את יכולה לעשות כדי לקדם את הגשמתו. תכתבי פעולות שעולות לך בראש, גם אם הן נראות לך הכי מפחידות. אח"כ...תחצי את הגשר. לפחות תהיה לך התכנית ביד, או על לוח מודעות בחדר, או בכל מקום בולט לעין. מה דעתך?
 

רננהלי

New member
זה קשה

כי הבעיה היא עוד לפני הביצוע תכנית פעולה - ולא יודעת מאיפה להתחיל. בשבילי להתחיל זה כבר אומר - לקפוץ אל תוך המים. ואת זה אני לא מסוגלת לעשות. לחפש עבודה - גם החיפוש עצמו קשה לי. כי זה אומר ללכת לראיונות. ובראיון אני צריכה להציג את עצמי כאילו אני רוצה לעבוד, ו.. אני כל כך מפחדת מזה עד שאני לא בטוחה שאני רוצה. אז זה נורא מפחיד אותי ללכת לראיון כשאני מפוחדת כל כך מהמקצוע. מרגישה שאני לא מסוגלת להפגין בטחון עצמי, וזה הכרחי בראיון.
 
למעלה