Schizotypal
New member
זהירות, טריגר
לאורך השנים אני רואה איך כל בן זוג שהיה לי מצא זוגיות מאושרת תוך כמה חודשים מאז שנפרדנו ואיך הזוגיות הזו התקדמה להקמת משפחה. אני לא הבנתי אף פעם איך אנשים שהתנהגו אליי כל כך רע, הצליחו כל כך בחיים בתחומים רבים, גם בתעסוקה והצלחות נוספות. כל המקרים האלו מוכיחים שאין דבר כזה קארמה. ואולי זה מוכיח רק כמה אני דפוקה בחיים האלה. לא התקדמתי לשום מקום. לא הצלחתי למצוא זוגיות, לא הצלחתי למצוא תעסוקה בתחום העיסוק שלי. לפני 3 חודשים עברתי לעיר שאני שונאת במיוחד, כי החלטתי להמשיך ללמוד, ואני ממש לא מבינה מה אני עושה פה. מיותר לציין שלא הולך לי בלימודים.
בשנתיים האחרונות התרבו אצלי מחשבות שווא רבות מאי פעם. מחשבה שרודפת אותי מאז 2017 (כשנפרדתי ממישהו שיצאתי איתו), היא שהוא כלא את הנשמה שלי בבית שלו ולא נותן לה לצאת ולחזור אליי. המחשבה היא שבגלל שהוא כלא אותי (את הנשמה שלי) אצלו, הוא מצליח מאוד בחיים מאז. אני מתעוררת משינה והמחשבות האלה מציקות לי על הבוקר ואני שוקעת לתוך הכאב והדמעות שעולים עם זה. מיותר לציין שאני לוקחת תרופות כבר הרבה שנים. 3 משפחות שונות של תרופות כל יום. אולי הגיע הזמן להחליף אותם. תמיד היו לי מחשבות שווא. אבל הן משתלטות עליי בשנתיים-שלוש האחרונות עד שאני מאבדת את עצמי למשך רגעים ארוכים.
אני בודדה. אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר עליו על זה. והבן אדם היחיד שאני כן יכולה וצריכה לדבר איתו זה הפסיכיאטר שלי שלא ראיתי אותו מזה כמה חודשים, כי התרופות לא השתנו מזה שנים. אני לא באמת רוצה להתחבר עם אנשים, אני פוחדת מאנשים. הם רק פגעו בי עד היום. לא ברור לי גם למה אני כותבת פה.
לאורך השנים אני רואה איך כל בן זוג שהיה לי מצא זוגיות מאושרת תוך כמה חודשים מאז שנפרדנו ואיך הזוגיות הזו התקדמה להקמת משפחה. אני לא הבנתי אף פעם איך אנשים שהתנהגו אליי כל כך רע, הצליחו כל כך בחיים בתחומים רבים, גם בתעסוקה והצלחות נוספות. כל המקרים האלו מוכיחים שאין דבר כזה קארמה. ואולי זה מוכיח רק כמה אני דפוקה בחיים האלה. לא התקדמתי לשום מקום. לא הצלחתי למצוא זוגיות, לא הצלחתי למצוא תעסוקה בתחום העיסוק שלי. לפני 3 חודשים עברתי לעיר שאני שונאת במיוחד, כי החלטתי להמשיך ללמוד, ואני ממש לא מבינה מה אני עושה פה. מיותר לציין שלא הולך לי בלימודים.
בשנתיים האחרונות התרבו אצלי מחשבות שווא רבות מאי פעם. מחשבה שרודפת אותי מאז 2017 (כשנפרדתי ממישהו שיצאתי איתו), היא שהוא כלא את הנשמה שלי בבית שלו ולא נותן לה לצאת ולחזור אליי. המחשבה היא שבגלל שהוא כלא אותי (את הנשמה שלי) אצלו, הוא מצליח מאוד בחיים מאז. אני מתעוררת משינה והמחשבות האלה מציקות לי על הבוקר ואני שוקעת לתוך הכאב והדמעות שעולים עם זה. מיותר לציין שאני לוקחת תרופות כבר הרבה שנים. 3 משפחות שונות של תרופות כל יום. אולי הגיע הזמן להחליף אותם. תמיד היו לי מחשבות שווא. אבל הן משתלטות עליי בשנתיים-שלוש האחרונות עד שאני מאבדת את עצמי למשך רגעים ארוכים.
אני בודדה. אין לי אף אחד שאני יכולה לדבר עליו על זה. והבן אדם היחיד שאני כן יכולה וצריכה לדבר איתו זה הפסיכיאטר שלי שלא ראיתי אותו מזה כמה חודשים, כי התרופות לא השתנו מזה שנים. אני לא באמת רוצה להתחבר עם אנשים, אני פוחדת מאנשים. הם רק פגעו בי עד היום. לא ברור לי גם למה אני כותבת פה.
