ציףציף1000
New member
"זהירות, להקה מתפוצצת" - חלק א'
לרגל יום א' בשבוע, החלטתי לתרגם את הכתבה הגדולה שהופיעה ב-Mojo בחודש דצמבר 1999, על הפקת "החומה". להנאתכם ולשיפוטכם. "בגידה!" "זו היתה מלחמה!", "אני בטיפול נפשי!" החומה – לאחר 20 שנה, זה עדיין כואב" - מאת סילבי סימונס רוג'ר רצה את לזרוק את ריק. דייב חשב שניק הוא הבא בתור. בוב נתן להם את הלהיט וגם הוא נזרק. עכשיו, בפעם הראשונה, כל האדריכלים של "החומה" מדברים על הפרוייקט שהרס את פינק פלויד. סילבי סימונס חובשת את כובע הבנאים. צוות המשתתפים: רוג'ר ווטרס – כותב/ווקליסט/בסיסט/מפיק. דייויד גילמור – ווקליסט/גיטריסט/ מפיק/כותב-משנה (Comfortably Numb, Young Lust, Run like Hell) . ריק רייט – קלידן, במחצית הראשונה של ה"החומה" כחבר להקה, ולאחר מכן כשכיר. ניק מייסון – מתופף. ג'יימס גת'רי – טכנאי/מפיק-משנה. ג'ראלד סקארף – אמן/אנימטור. בוב אזרין – מפיק (קליינטים קודמים: אליס קופר, קיס), כותב-משנה (של "המשפט"), בן 29 כאשר החלה העבודה על "החומה". ב-16 ליוני שנה זו (1999), עשה ריק רייט לבסוף את הדבר שכל מטפל מייעץ לעשותו: הוא התעמת עם אויבו המושבע. "אני חושב שאני היחיד שבעצם ראה את רוג'ר ב-18 השנים האחרונות. ג'ון קארין, שניגן באותה עת עם רוג'ר ושהיה בשני סיבובי ההופעות האחרונים שלי אמר "בבקשה בוא". עדיין היה בי הרבה כעס – לא דברתי אתו מאז "החומה" – אבל חשבתי, שיט, למה לא? אני לא חייב *לפגוש* אותו. ישבתי בקהל וחילקתי חתימות כאשר הוא הופיע על הבמה. כאשר הוא ניגן שירים של פינק פלויד זו היתה הרגשה מאוד מוזרה שאני לא שם [על הבמה], או דייב או ניק". כאשר ההופעה הסתיימה ריק החליט ללכת אל מאחורי הקלעים. "זו היתה [פגישה] קשה – עבור שנינו. יש הרבה נושאים שאולי יום אחד נדבר עליהם אבל באותו זמן לא רציתי להכנס לכל זה. אני פשוט אמרתי, שלום, מה שלומך, אתה נראה טוב." "הוא עמד לפני, מחייך", אומר רוג'ר ווטרס. "אני חושב שהוא שתה כמה [כוסות]. היה קצת "אומץ לב הולנדי" שם [אומץ לב מזוייף, לאחר שתיית אלכוהול – ציףציף], אבל הוא היה לגמרי נימוסי. גם אני הייתי, אני חושב. הוא הציג אותי בפני אשתי, אמרתי שלום, וזהו זה. זה לא היה לא-נוח. לא היה לנו הרבה לומר אחד לשני". [הערה: רייט כעס מאוד אח"כ על שווטרס רמז כאילו הוא – רייט – היה שתוי בעת פגישתם. לדברי רייט לא היה בכך שום אמת – ציףציף]. רייט ו-ווטרס הכירו זה את זה, ניגנו ביחד, מאז תחילת שנות השישים. עד "החומה", כאשר רוג'ר זרק אותו אל מחוץ לפינק פלויד. "החומה" הוא האמא של אלבומי הקונצפט, מבנה ארכיטקטוני רב-רבדים – מילולית, מוזיקלית, ויזואלית - כל לבנה צלקת בנפש. Dark Side of the Moon נחשב לאלבום החביב על אנשים אינטליגנטים כרקע ללקיחת סמים או לסקס [נא לא לקחת את זה ברצינות – ציףציף]; השימוש הפרקטי של "החומה" עבור המיליונים שהפכו אותו לאלבום מס' 1 (במשך 5 שבועות בבריטניה, 15 שבועות בארה"ב) אינו ברור. קר ועגום, קלסטרופובי, אך עם רגעים של יופי מצמרר – נראה שהנושאים הכלולים בו: פרנויה, מגלומניה, בגידה והתמוטטות – עטפו גם את האנשים אשר יצרו אותו. החודש חגגו 20 שנה ל"החומה" – ה-30 בנובמבר, יום הולדת שמח! – וכחלק מהחגיגות יש אלבום כפול בהופעה חיה, שהופק על-ידי ג'יימס גת'רי (גם מיקסינג של ה-DVD של הסרט "החומה", שווטרס טוען שהוא "איום", אבל לפחות נתן עבודה ל"סיינט בוב" העתידי), שכעת בידיו 110 סלילים של טייפ 2-אינצ'ים משלושה לילות של הופעות בשנת 1980 וארבע ב-81' , המתבשלים בתנור – ברצינות; שמונה שעות, בדרגת חום 2. מסתבר שהדבק שבו עשו שימוש להדביק את הטייפ המקורי גורם לסלילים להתרכך עם הגיל. זוהי תופעה שהמוזיקאים שיצרו אותם לא סובלים ממנה. מאחר שזהו שיתוף הפעולה הראשון בין ווטרס, גילמור, מייסון ורייט מזה כמעט 20 שנה, מזמזמות באינטרנט ספקולציות על הפשרת המתחים, איחוד; הופעת מילניום, הפירמידות. "אוח", מצטמרר ווטרס.
לרגל יום א' בשבוע, החלטתי לתרגם את הכתבה הגדולה שהופיעה ב-Mojo בחודש דצמבר 1999, על הפקת "החומה". להנאתכם ולשיפוטכם. "בגידה!" "זו היתה מלחמה!", "אני בטיפול נפשי!" החומה – לאחר 20 שנה, זה עדיין כואב" - מאת סילבי סימונס רוג'ר רצה את לזרוק את ריק. דייב חשב שניק הוא הבא בתור. בוב נתן להם את הלהיט וגם הוא נזרק. עכשיו, בפעם הראשונה, כל האדריכלים של "החומה" מדברים על הפרוייקט שהרס את פינק פלויד. סילבי סימונס חובשת את כובע הבנאים. צוות המשתתפים: רוג'ר ווטרס – כותב/ווקליסט/בסיסט/מפיק. דייויד גילמור – ווקליסט/גיטריסט/ מפיק/כותב-משנה (Comfortably Numb, Young Lust, Run like Hell) . ריק רייט – קלידן, במחצית הראשונה של ה"החומה" כחבר להקה, ולאחר מכן כשכיר. ניק מייסון – מתופף. ג'יימס גת'רי – טכנאי/מפיק-משנה. ג'ראלד סקארף – אמן/אנימטור. בוב אזרין – מפיק (קליינטים קודמים: אליס קופר, קיס), כותב-משנה (של "המשפט"), בן 29 כאשר החלה העבודה על "החומה". ב-16 ליוני שנה זו (1999), עשה ריק רייט לבסוף את הדבר שכל מטפל מייעץ לעשותו: הוא התעמת עם אויבו המושבע. "אני חושב שאני היחיד שבעצם ראה את רוג'ר ב-18 השנים האחרונות. ג'ון קארין, שניגן באותה עת עם רוג'ר ושהיה בשני סיבובי ההופעות האחרונים שלי אמר "בבקשה בוא". עדיין היה בי הרבה כעס – לא דברתי אתו מאז "החומה" – אבל חשבתי, שיט, למה לא? אני לא חייב *לפגוש* אותו. ישבתי בקהל וחילקתי חתימות כאשר הוא הופיע על הבמה. כאשר הוא ניגן שירים של פינק פלויד זו היתה הרגשה מאוד מוזרה שאני לא שם [על הבמה], או דייב או ניק". כאשר ההופעה הסתיימה ריק החליט ללכת אל מאחורי הקלעים. "זו היתה [פגישה] קשה – עבור שנינו. יש הרבה נושאים שאולי יום אחד נדבר עליהם אבל באותו זמן לא רציתי להכנס לכל זה. אני פשוט אמרתי, שלום, מה שלומך, אתה נראה טוב." "הוא עמד לפני, מחייך", אומר רוג'ר ווטרס. "אני חושב שהוא שתה כמה [כוסות]. היה קצת "אומץ לב הולנדי" שם [אומץ לב מזוייף, לאחר שתיית אלכוהול – ציףציף], אבל הוא היה לגמרי נימוסי. גם אני הייתי, אני חושב. הוא הציג אותי בפני אשתי, אמרתי שלום, וזהו זה. זה לא היה לא-נוח. לא היה לנו הרבה לומר אחד לשני". [הערה: רייט כעס מאוד אח"כ על שווטרס רמז כאילו הוא – רייט – היה שתוי בעת פגישתם. לדברי רייט לא היה בכך שום אמת – ציףציף]. רייט ו-ווטרס הכירו זה את זה, ניגנו ביחד, מאז תחילת שנות השישים. עד "החומה", כאשר רוג'ר זרק אותו אל מחוץ לפינק פלויד. "החומה" הוא האמא של אלבומי הקונצפט, מבנה ארכיטקטוני רב-רבדים – מילולית, מוזיקלית, ויזואלית - כל לבנה צלקת בנפש. Dark Side of the Moon נחשב לאלבום החביב על אנשים אינטליגנטים כרקע ללקיחת סמים או לסקס [נא לא לקחת את זה ברצינות – ציףציף]; השימוש הפרקטי של "החומה" עבור המיליונים שהפכו אותו לאלבום מס' 1 (במשך 5 שבועות בבריטניה, 15 שבועות בארה"ב) אינו ברור. קר ועגום, קלסטרופובי, אך עם רגעים של יופי מצמרר – נראה שהנושאים הכלולים בו: פרנויה, מגלומניה, בגידה והתמוטטות – עטפו גם את האנשים אשר יצרו אותו. החודש חגגו 20 שנה ל"החומה" – ה-30 בנובמבר, יום הולדת שמח! – וכחלק מהחגיגות יש אלבום כפול בהופעה חיה, שהופק על-ידי ג'יימס גת'רי (גם מיקסינג של ה-DVD של הסרט "החומה", שווטרס טוען שהוא "איום", אבל לפחות נתן עבודה ל"סיינט בוב" העתידי), שכעת בידיו 110 סלילים של טייפ 2-אינצ'ים משלושה לילות של הופעות בשנת 1980 וארבע ב-81' , המתבשלים בתנור – ברצינות; שמונה שעות, בדרגת חום 2. מסתבר שהדבק שבו עשו שימוש להדביק את הטייפ המקורי גורם לסלילים להתרכך עם הגיל. זוהי תופעה שהמוזיקאים שיצרו אותם לא סובלים ממנה. מאחר שזהו שיתוף הפעולה הראשון בין ווטרס, גילמור, מייסון ורייט מזה כמעט 20 שנה, מזמזמות באינטרנט ספקולציות על הפשרת המתחים, איחוד; הופעת מילניום, הפירמידות. "אוח", מצטמרר ווטרס.
