זהירות מטרה לפניך.
כל אחד, לטעמי זקוק שתהיה לו מטרה בחיים, קלישאתי אבל נכון. מטרה לא בהכרח חייבת להיות טיפוס להימלאיה ב10 ימים (שעשיתי כבר והיה נפלא) או לדעת היכן ממוקם ההארד דיסק במחשב (אכן, אין לי הבנה בדברים הללו). בעולמי הפנימי ההזוי והמשונה, מטרה ברוב הפעמים הינה משהו כה פשוט, סמלי,קטן, סתמי אך בעל חשיבות מרובה. בכדי לפאר ולרומם את הסבר המושג אני אבהיר את כוונתי. אני לדוגמא, אדם של עשייה, שגם אם אין בעשייה תמורה או תגמול, עצם הדרך והפעולה זה גורם לי לצמיחה, לעוררות פיזיולוגית, ולהרגשה טובה. לשמחתי התפקיד שלי בעבודה הוא כ"כ דינאמי שלעיתים אני מודה לאלוהים שלו הייתי פקידה בחברת ביטוח או בבזק (סליחה לא התכוונתי לפגוע באף אדם) הייתי משתעממת עד מוות. המשימות, המטלות נותנות בי אש וניצוצות. נקרא לזה כריזמה, אמביציה איך שלא נקרא לזה זה כנראה טמון בי משחר ילדותי בדם. בסדנת חוזקות שעברתי (מחקר שנערך על ידי ארגון Gallup במשך מספר רב של שנים מצביע על כך שהאנשים האפקטיביים ביותר הם אלו שמבינים את נקודות החוזק (strengths) ואת דפוסי ההתנהגות שלהם. לאנשים אלה היכולת הטובה ביותר לפתח אסטרטגיות התנהגותיות שנותנות מענה, ואף יותר מכך, לדרישות שמציבים חיי היומיום, הקריירה והמשפחה. גיליתי על עצמי משהו שכבר ידעתי, אבל הסדנה בהחלט אישרה את חשיבתי: שאני אדם למדן- "אתה תמיד תימשך לתהליך הלמידה. התהליך יותר מהתוכן או התוצאה הסופית, הוא שמרגש אותך במיוחד..." היו עוד 4 תמות מתוך 34. הם נותנים רק את 5 החוזקות העיקריות, שמתארות אותי, אבל אצרף אותן בהזמנות לפוסטים אחרים. אחרי שחזרתי מכנס שהעברתי, של 5 ימים עמוסים עד שעות הלילה המאוחרות גיליתי שלא היה ברשותי מחשב או גישה לאינטרנט, לא יצא לי לראות טלוויזיה ולא לקרוא עיתונים. במקרה לקחתי איתי ספר מתוך מחשבה שיהיה לי זמן לנבור בו, והפלא ופלא- כלום מהנ"ל לא היה חסר לי. נזכרתי בימים היפים שלפני 20 שנה. מבית הספר-לצופים-מהצופים- לצה"ל-מצה"ל –לעבודה- מהעבודה-לטיול בחו"ל- מטיול לחו"ל – לעבודה- מהעבודה- ללימודים – מהלימודים לעבודה- התזזיות שלא פסקה, הרצון לעשות, ללמוד, לרגש ולהתרגש. והנה אנחנו כבר בשנות ה 2000 תקועים מול מסך מחשב. למרות כל זיקוקים הדבר הנורא מכל הוא להגיע למצב שפתאום אין מאיפה להוציא עוד רעיונות, היצירתיות בורחת ונכנסים למצב של קיפאון. ואשב ואחשוב לעצמי: איה מעדתי? איך נפלה בארזיי שלהבת? (שלהבת הזו נדחפת בכל הזדמנות). לאבד את האסרטיביות שמטרתה להביא אותנו למקום טוב יותר בחיינו. לסטות מהדרך, להחליף את המטרות האלו עם מטרות משנה, להתקבע, לאבד את המטרה הראשונית, להתמזמז בדרך על עקרונות מטופשים, לאבד את הביטחון העצמי, להזניח את הדימוי העצמי, לנבול ולקמול. לסיכום, המטרה בחיים תושג בקלות יותר כאשר נהייה קשובים למטרות האמיתיות בחיים. אולי ראוי שנעשה רוויזיה מחודשת במושגים תבניתיים ולמוותר על המובן מאליו בכדי להגיע למטרה.
כל אחד, לטעמי זקוק שתהיה לו מטרה בחיים, קלישאתי אבל נכון. מטרה לא בהכרח חייבת להיות טיפוס להימלאיה ב10 ימים (שעשיתי כבר והיה נפלא) או לדעת היכן ממוקם ההארד דיסק במחשב (אכן, אין לי הבנה בדברים הללו). בעולמי הפנימי ההזוי והמשונה, מטרה ברוב הפעמים הינה משהו כה פשוט, סמלי,קטן, סתמי אך בעל חשיבות מרובה. בכדי לפאר ולרומם את הסבר המושג אני אבהיר את כוונתי. אני לדוגמא, אדם של עשייה, שגם אם אין בעשייה תמורה או תגמול, עצם הדרך והפעולה זה גורם לי לצמיחה, לעוררות פיזיולוגית, ולהרגשה טובה. לשמחתי התפקיד שלי בעבודה הוא כ"כ דינאמי שלעיתים אני מודה לאלוהים שלו הייתי פקידה בחברת ביטוח או בבזק (סליחה לא התכוונתי לפגוע באף אדם) הייתי משתעממת עד מוות. המשימות, המטלות נותנות בי אש וניצוצות. נקרא לזה כריזמה, אמביציה איך שלא נקרא לזה זה כנראה טמון בי משחר ילדותי בדם. בסדנת חוזקות שעברתי (מחקר שנערך על ידי ארגון Gallup במשך מספר רב של שנים מצביע על כך שהאנשים האפקטיביים ביותר הם אלו שמבינים את נקודות החוזק (strengths) ואת דפוסי ההתנהגות שלהם. לאנשים אלה היכולת הטובה ביותר לפתח אסטרטגיות התנהגותיות שנותנות מענה, ואף יותר מכך, לדרישות שמציבים חיי היומיום, הקריירה והמשפחה. גיליתי על עצמי משהו שכבר ידעתי, אבל הסדנה בהחלט אישרה את חשיבתי: שאני אדם למדן- "אתה תמיד תימשך לתהליך הלמידה. התהליך יותר מהתוכן או התוצאה הסופית, הוא שמרגש אותך במיוחד..." היו עוד 4 תמות מתוך 34. הם נותנים רק את 5 החוזקות העיקריות, שמתארות אותי, אבל אצרף אותן בהזמנות לפוסטים אחרים. אחרי שחזרתי מכנס שהעברתי, של 5 ימים עמוסים עד שעות הלילה המאוחרות גיליתי שלא היה ברשותי מחשב או גישה לאינטרנט, לא יצא לי לראות טלוויזיה ולא לקרוא עיתונים. במקרה לקחתי איתי ספר מתוך מחשבה שיהיה לי זמן לנבור בו, והפלא ופלא- כלום מהנ"ל לא היה חסר לי. נזכרתי בימים היפים שלפני 20 שנה. מבית הספר-לצופים-מהצופים- לצה"ל-מצה"ל –לעבודה- מהעבודה-לטיול בחו"ל- מטיול לחו"ל – לעבודה- מהעבודה- ללימודים – מהלימודים לעבודה- התזזיות שלא פסקה, הרצון לעשות, ללמוד, לרגש ולהתרגש. והנה אנחנו כבר בשנות ה 2000 תקועים מול מסך מחשב. למרות כל זיקוקים הדבר הנורא מכל הוא להגיע למצב שפתאום אין מאיפה להוציא עוד רעיונות, היצירתיות בורחת ונכנסים למצב של קיפאון. ואשב ואחשוב לעצמי: איה מעדתי? איך נפלה בארזיי שלהבת? (שלהבת הזו נדחפת בכל הזדמנות). לאבד את האסרטיביות שמטרתה להביא אותנו למקום טוב יותר בחיינו. לסטות מהדרך, להחליף את המטרות האלו עם מטרות משנה, להתקבע, לאבד את המטרה הראשונית, להתמזמז בדרך על עקרונות מטופשים, לאבד את הביטחון העצמי, להזניח את הדימוי העצמי, לנבול ולקמול. לסיכום, המטרה בחיים תושג בקלות יותר כאשר נהייה קשובים למטרות האמיתיות בחיים. אולי ראוי שנעשה רוויזיה מחודשת במושגים תבניתיים ולמוותר על המובן מאליו בכדי להגיע למטרה.
