לא חושב שאפשר להיות פוליטיקלי קורקט בנושא כזה
כל מה שנגיד, עלול להחשב כבעייתי בעיני חלק מהציבור. אני חייב לסייג את עצמי - אני לא מכיר את המקרה המסוים הזה, מעבר למה שכתבת ולכמה כתבות לא מפורטות מדי. אני מודה שלא כל כך התעניינתי בלשמוע את את הנאום שלה, או בכלל את האווירה באותו ארוע. לכן כל מה שאכתוב כאן הוא אמירות כלליות בנושא. יש כאן הרבה סוגיות: 1. האם אני מסכים עם הורה שמצדד בכיבוד (מלא?) של רצון של הילד בנושא כזה. 2. האם סביר שפסיכולוג ילדים יצדד בכיבוד (מלא?) של רצונו של ילד בין 9-10 בנושא כזה. 3. האם סביר לשלוח ילד כזה להיות נואם בהפגנה בנושאים כאלו. 4. האם שלחו את הילד או נעתרו לבקשתו, ובאם נעתרו לבקשתו, האם נכון היה להעתר לבקשתו. וכאמור אני לא מכיר את הפרטים של המקרה הנוכחי. 5. מתי סיטואציה מהווה "ניצול ציני" של ילד. הדעות שלי: יש הבדל גדול בין מצב שבו ילד מגיל 3 או 4 מגלה סימנים של נטייה לראות עצמו כבן המין השני, ונסיונות לשנות את זה מצד ההורים, או פסיכולוגים, רק יוצר אצלו לחצים פסיכולוגיים קשים, ובין מצד שני מצב שבו ילד מחליט פתאום שהוא רואה עצמו כבן המין השני. אם נסכים שהמטרה היא מזעור נזקים נפשיים לילד, לפעמים אפשר להפוך את הילדות של הילד לילדות אומללה, אם לא מכבדים את רצונו. מן הסתם אני מניח שבגילאים האלו, אין מהלכים שאינם הפיכים, במידה והילד בגיל מבוגר יותר ישנה את גישתו. כלומר לא עושים בגילאים כאלו שינויים גופניים שאינם חיצוניים. אם במקרה הנדון, מדובר במשהו אחר, אשמח לדעת. השאלה שלדעתי צריך לשאול היא לא האם הוא מגובש כבר לחלוטין או לא, אלא מה הסיכונים ומה הסיכויים (סבירויות) בכל אחת מהאופציות. בפסיכולוגיית ילדים יש השפעה מאוד חזקה לתפישה של ספוק (בנג'מין ספוק) שבעוד שחלק מהאנשים לקחו את התפישה שלו לקיצוניות (שגם הוא התנגד אליה) של מתירנות יתר, עדיין יש השפעה כיום לתפישה יותר מתונה שבה עדיין יש התייחסות כבדת משקל לצרכים של הילד, ותחת מגבלות מסוימות - לרצונות שלו (אם הוא רוצה לצאת החוצה ללא בגדים, אז ספוק לא תמך בלאפשר לו, למרות שהיו שחשבו שזו היתה כוונתו), אבל כן יש את התפישה של לכבד בגבולות סבירים את רצונותיו. התפישה הזאת קיימת חזק גם בפסיכולוגיית הילדים המודרנית. יש חשיבות לשאלה האם מדובר במשהו הפיך או לא, במקרה שהוא מתחרט. אם מדובר בילד שכבר הרבה שנים רואה עצמו כילדה, הסיכויים שיתחרט - קיימים אך לדעתי אינם גבוהים. האם אני חושב שהיה נכון לתת לה לנאום? או להשתתף באופן פעיל? לדעתי לא, אם כי לא הייתי משתמש במונחים כמו "ניצול ציני", ולא בגלל שאני מסכים או לא, אלא בגלל שאני מאמין בהמנעות משימוש בביטויים שטעונים בקונוטציות רגשיות שליליות. אני מוצא שקשה לחשוב על דברים בצורה פתוחה כאשר משתמשים במילים עם קונוטציות שליליות. אבל גם אם רינה רצתה ואף התלהבה מהאג'נדה, אני כהורה לא הייתי מקבל את זה. באותה מידה, אני מתנגד למצב שבו הורים שולחים ילדים לתוכניות ריאליטי שבהם יש המון לחץ להצליח, ולפעמים אין חזרה. האם יגרם נזק (ישיר או עקיף) לרינה בעקבות הארוע? אני לא בקיא בפרטים, אבל יש ילדים עם resilience שיכולים להנהיג את דרכם עם בטחון עצמי רב, וליפול ולקום. יש ילדים שלא. אני מניח שאמא שלה מכירה אותה. אני מכבד את הרצון שלה להחשב כילדה. אם הוא יתחרט, אכבד את הרצון שלו להחשב כילד, באותה המידה.
