זה אני

[everything but me]

זה אני

ויום כמו כל יום שעובר אתה רואה ילדים מחייכים את החיוך המטומטם שלהם. אתה רואה מכוניות נוסעות על כביש האספלט השחור ושמש שמחממת את הכל. אתה רואה את הבת של השכנים שהיית דלוק עליה לפני חמש שנים, יוצאת עם גופיה וחצאית מיני ספק חצאית ספק תחתונים. אתה רואה אנשים מחייכים ומברכים איזשהו מכר שהם מכירים. אתה רואה את כולם ביחד, קרובים כל כך. ואתה לבד, מציץ מחלון חדרך האפוף בעלטה. אתה שוב פעם רחוק. בעצם אתה תמיד היית כזה. היית ה ' מוזר' שבאנשים. תמיד לא הבנת אותם והם לא הבינו אותך. אתה תמיד היית בוכה באמצע הלילה כשהשמיכה מסתירה בדיוק את פניך ואינה נותנת לשום צליל חנוק אחד לבקוע החוצה ממנה,אתה לבד. שוב. כמו תמיד, לבד. ואולי זאת הבעיה הנפשית שלך, החומה הזאת שאתה בונה מסביבך ולא נותן לאף אחד קרוב להתקרב אליך. אל תנסה להכחיש ולהתנגד ולעשות פרצופים. זה אתה. פחדן כזה שלא נותן לעולם לראותו, אין לך אומץ. איפה התעוזה העזה שתמיד התרברבת בפני מי שעתידה להיות אשתך? או יותר נכון מי שהייתה. נפרדתם אחרי כמה שנים של קשר זוגי ולא קל במיוחד. נתקן. קשה יותר מידי. פעם ראשונה אתה כותב בפורום הזה. פעם ראשונה את כותב באמת את מה שאתה מרגיש, בלי רעיונות מקוריים ובלי מטאפורות הזויות ושנונות. פעם ראשונה אתה באמת מראה את עצמך. זה אני.

 

[birth and death]

נשמע קשה

השיתוף משחרר מאד. אתה מוזמן להמשיך לשתף כאן...

 

[L K 1]

בהמשך למה שכתבתה- בועה

יושב לבד בתוך בועה אתה רואה אותם אך הם לא רואים אותך יושב לבד בתוך בועה התוצאה היא על אחריותך יושב לבד בתוך בועה מתי כבר תחשוף את הצבעים שבך... מה עלך לעשות זאת רק אתה תדע לאט ובתנועות מדודות היחלץ מהבועה שמסתירה את בבואתך ואז תעמוד חשוף ערום כביום הולדתך אולי אז תרגיש את שמחת החיים שבך