זה בשבילך, אתאיסט עם ציציות...

[יאיר~]

זה בשבילך, אתאיסט עם ציציות...

בשלב זה של חיי, אני במצב דומה לשלך. בחיצוניותי אני נראה כאדם דתי, אך בפנימיותי איני כזה כלל וכלל. אני כמובן שוקל לצאת בשאלה, אך לעומת זאת אני גם מאוד ברצינות שוקל להישאר איפה שאני היום למרות הסתירה למי שאני! לא ברור לי היכן יהיה לי יותר טוב, וזאת הרי המטרה בסופו של דבר. שיהיה לי טוב! מה שרציתי לשאול אותך, האם אתה מסתכל אחורה ומקלל את עצמך על השנים ההם שלא יצאת? ( אני מתאר לעצמי שבגיל 43 זה די בלתי אפשרי!)ובעצם, האם שייך להיות מאושר במצב כזה או שהעובדה שאני איכשהו מסתדר עם זה עד עכשיו היא אשליה בלבד שעוד תתפוצץ לי בפנים יום אחד? ואולי זה בכלל עניין מאוד אינדיבידואלי... בכל מקרה, מעניין מה קורה אצלך. מאושר או תחת הפצצות?

 

[adam222]

במוקדם או במאוחר זה יתפוצץ... ../images/Emo59.gif

 

[אתאיסט עם ציציות]

זה כמובן מורכב

ברור לך שזה מורכב יותר ממה שזה נראה. אני לא מקלל את עצמי על השנים שלא יצאתי, אבל מצטער, וחושב לפעמים שבדיעבד היתי מעדיף לחיות את חיי אחרת. אבל לא אחרת בכל המובנים, לא הייתי מחליף את אשתי ! הרבה דברים שעשיתי, (לימודים, התנדבויות טיולים) הייתי עושה שוב איליו ניתנה לי האפשרות לחיות את חיי שנית. אבל העיקר הוא, אולי כי אני אופטימי ושמח וטוב לב מטבעי, אני לא מרבה להסתכל לאחור ויותר חי את ההוה ומקוה לעתיד. את העתיד אני מתכנן (באופן כללי מאוד) בהנחה שמצבי לא ישתנה, ואם הוא ישתנה בכל זאת (ז.א. אחליט להפסיק לחיות בחברה החרדית) אקבל את זה כהפתעה טובה. ההפצצות הם בעיקר על עתידם של הילדים. גם אם העיקר הוא שיהיה להם טוב, כמו שאתה אומר, אני לא בטוח שה"חופשיים" כולם טוב להם יותר, אני יושב בבית הכנסת בשבת ופוגש הרבה אברכים בני 25-50 ואנחנו משוחחים, הרושם שלי הוא שגם אלו מביניהם שהם חסרי אמונה והיו רוצים לעזוב, יודעים שלא מחכה להם גן של ורדים, ובעצם הם יהיו יותר מאושרים אם הם ישארו "חרדים למראה". אם כי הם חיים באיזשהוא עולם דמיוני גם אם מתוק, עולם שבו אם תתפלל טוב אלוהים ישמע אותך ויתן לך בריאות, ומיד!. האם אני רוצה שילדי יחיו בדמיונות? לא. האם מותר לי להכריח אותם לעזוב את הדת? לא האם מותר לי לגרום להם (אם הם ישארו בחברה החרדית) את הנזק של "יש להם אבא חילוני" (שידוכים, פרנסה ועוד)? לדעתי לא ולא. יצא לי ארוך אז אסיים בבדיחה: יושבים להם בפתח חדר הניתוח משפחה מודאגת כשיוצא אליהם הרופא ואומר שהמצב קשה. אומר ראש המשפחה: "אסור לשבת בחיבוק ידיים, מוכרחים לעשות משהוא שכן אמרו חז"ל אין סומכין על הנס". "מה נעשה?" שאלו בניו. "נקרא תהילים" ענה להם

 

[אלי פלס]

האם מותר? או: אל תדון...

אתאיסט יקר, אני קורא את ההודעות שלך ונשאר בדרך כלל ללא תגובה. אני לא יודע מה לומר לך. אני מנסה כמובן לחשוב מה הייתי עושה במקומך ואחרי ההתלהבות הרגעית של "ברור שהייתי הופך לאדם חופשי", כשאני מתחיל לחשוב בקור רוח אני ממש מתלבט... קשה לי להעמיד את עצמי במקום בו אני משיא לאדם כמוך עצות אבל, לדעתי, הדבר החשוב והחיוני ביותר שניתן לעשות (וגם הוא לא בקלות כל כך) הוא למנוע את האפשרות שילדיך יהיו אנשים שלא מקבלים את השונה להם. תנסה לתת להם את הכלים לחשוב ולראות מעבר לד´ אמות החיידר בו הם לומדים. הומואים זה לא פיכסה. חילונים הם לא תינוקות שנשבו וערבים הם לא "הגויים ימח שמם". אם תצליח לעשות זאת, אני בטוח שמובטח לך מקום בגן עדן

 

[shin5]

כופר עם שטריימל

הכי מעצבן אותי הקטע "האם מותר לי לגרום להם (אם הם ישארו בחברה החרדית) את הנזק של "יש להם אבא חילוני" (שידוכים, פרנסה ועוד)? לדעתי לא ולא" כי זה בעצם כניעה לדרך החיים החרדית הקלוקלת בה אין אדם נבחן לפי מעשיו אלא לפי יחוסו

 

[אלי פלס]

שין...

אני בטוח שאת אתאיסט העניין מרגיז באותה המידה בדיוק כפי שזה מרגיז אותך ואולי אף יותר. גם אותי זה מרתיח אבל... זה לא לגמרי בידיים שלו. אני יודע שאני לא ממש "מעודד" אבל, הילדים שלו, אם יבחרו לחיות את חייהם בחברה החרדית, הם אלו שייצטרכו להתמודד עם חלק מהתוצאות של היציאה של אתאיסט. יכול להיות שהדבר הנכון הוא אכן לעזוב את העולם החרדי למרות הבעיה שעלולה להיווצר לילדים. יכול להיות שהדבר הנכון הוא להקריב (אני ממש רואה זאת כהקרבה קשה מאוד) את עצמך למענם. תהיה אשר תהיה ההחלטה, עדיף שתגיע לאחר מחשבה ולא מתוך זלזול ומן פנטזיה של "יהיה טוב".

 

[אתאיסט עם ציציות]

עוד דבר קטן

אנחנו (הנראים דתיים) הרוב...

 

[shin5]

כופר עם שטריימל

חרדי ממש או דתי?

 

[יאיר~]

משהו באמצע