זה היה קרוב הפעם

[פנינה ושלושת הדובים]

זה היה קרוב הפעם../images/Emo10.gif../images/Emo104.gif

היי אני כואבת שוב את הפיגוע הנורא אבל מצד שני שמחה. אחי הקטן עובד בברגר קינג שנמצא 50 מטר ממקום הפיגוע. אני מניחה שאם לא היה פסח המחבל היה נכנס לשם, כי ביום יום המקום עמוס. רק המחשבה על זה מעבירה בי צמרמורת ואני מתחלחלת. לקח לי שעה לתפוס אותו. הוא רועד ובהלם... גם אני גרה ליד וולפסון ושומעת את האמבולנסים מה יהיה?????? מתי זה יגמר?

 

[אילנה של יובל ומיכל]

זה מפחיד איך זה הולך ומתקרב../images/Emo104.gif

גיסי וגיסתי גרים בקרית יובל, והסופר שנפגע אתמול הוא זה בו הם עורכים את קניותיהם. אני שמחה לשמוע שאחיך בסדר. שיהיה לכולנו רק טוב.

 

[עמנואל ו]

קרוב כל פעם..... ../images/Emo104.gif

כן, בימים אלו כל פעם כשמתקרב מועד מהדורת החדשות, גם אני חושב על "איפה היה פיגוע הפעם?". אבל.... האם באמת המצב השתנה כל כך לעומת זמנים "נורמליים", או שאולי זה מה שמכניסים לנו לראש? הרי כל שנה נהרגים כ 600 איש בתאונות דרכים (כפול ממספר ההרוגים בשנה הראשונה לאינתיפאדה), כך שכל פעם שאנחנו נוסעים עם הילדים במכונית אנחנו נמצאים באיזור סכנה. כל שנה מתים 1000 איש (א ל ף!!!) מזיהום אויר. עיקר הסכנה היא לזקנים ולתינוקות. ועדיין אין עזיבה המונית של הורים. אז אולי מה שעושה את ההבדל הוא תשומת הלב התקשורתית? אם התקשורת היתה מוציאה צוותי סיקור לכל תאונה ומלווה את הנפגעים ומשפחותיהם כ ל פעם (ולא רק כשאין חומר אחר לשידור), ואם היתה יוצאת התרעה תקשורתית בכל איזור שבו נוצר זיהום אויר חמור, האם לא היתה יוצאת דרישה ציבורית לשינוי המצב? אז אם לנסות ולעשות סדר: הטרור מופעל נגדנו כי לא רוצים אותנו פה. ואנחנו, מה לעשות, לא רוצים ללכת

. ואם אנחנו פה, בואו נעשה את החיים טובים יותר: אנחנו לא יכולים להשפיע על הטרור, אבל כן יכולים להשפיע על הסכנה מתאונות הדרכים (על ידי התנהגות אישית וחינוך) ועל החשיפה לזיהום אויר (על ידי דרישה חד משמעית מהממשלה והרשויות המקומיות. אז בואו נציל חיים איפה שאפשר.