זה הסתיים בגמל-שלמה ענק

[בחבח]

זה הסתיים בגמל-שלמה ענק

עברתי מא.ד.ס.ל. לכבלים. הוירוסים היכו. המחשב התקלקל. האינטרנט קרס. ההורים נסעו לחו"ל. החל זרם גדול של מבקשי עבודה מהסוג הכמעט טוב (אלה שמבקשים שאני אעבוד בשבילם אולם לטווחים קצרים מאוד בלבד). כל אלה שהתחתנו סביבי החלו ללדת. וזה היה השבוע הראשון. אחר-כך באו כמה שבועות של עבודה בכל דבר החל ממחקרים על כינים ועד לעיבודים סטטיסטיים לגבי אחוז הזקנים שעברו צינטור וגם יודעים לקרוא (מסתבר שיש קשר). באו המילואים, באה עוד מלחמה (סוג של מלחמה. די משעשע האמת הסימולציות הכלל-צהל"יות האלו), בא טיול בצפון הארץ בכבישים שבין עכו לצפת, באה התמכרות למשחק מחשב שמצטט סרטים הוליוודים בזמן שדורסים אנשים רעים. ובאו כמה רגעים לא ברורים כמו ערב ההצבעות לשירלי לילו (כוכב נולד שולת). ולבסוף בא גמל-שלמה ממש ענק, עשרים ומשהו סנטימטר. בהתחלה חשבתי שנכנסה ציפור לחדר אבל הסתבר שזה פשוט גמל-שלמה ממש ענק. עד שחזרתי עם מצלמה דיגיטלית ועד ראיה, הוא נעלם. אני מניח שבזמן שאני כותב את השורות האלה הוא בוהה בי מהמאורה החדשה שלו, אי שם במעלה הארון שלי. וזה נראה לי הרגע המתאים לחזור. כי אם גמל-שלמה בגודל של שפן-סלעים נכנס אלי לחדר ונוחת על הדיפלומה, נראה לי שזאת הדרך של אלוהים לומר לי שהחיים קצרים והגיע הזמן לבדוק מה שלום פורום קפת שהקשר עימו נותק כשהמחשב הקודם הלך לשכב עם אבותיו.

 

[אודיסאוס2]

אני לא יודעת, אני קצת יותר ריאלית

אני דווקא חושבת שזו דרכו של אלוהים לומר לך שהגיע הזמן להתקין רשתות בחלונות. משום שאם גמל שלמה בגודל של פיצ'ר בוגר הצליח להיכנס אליך לחדר, ככה, בלי שום בעיה, אז בטוח יצליח להיכנס אליך לחדר גם משהו גדול יותר שאוכל גמלי-שלמה לארוחת בוקר. משהו כמו נחש. אה, וסביר להניח שגם הוא יבהה בך מהמאורה החדשה שלו, אי שם במעלה הארון שלך עד שתגיע שעת הכושר מבחינתו, או עד (מה שיותר סביר), שתיכנס אליך לחדר חיה גדולה יותר שאוכלת נחשים, כמו למשל נחש גדול יותר. וגם הוא, מן הסתם, יבהה בך מאי שם במעלה הארון שלך, עד שתגיע חיה גדולה יותר שאוכלת נחשים גדולים לארוחת בוקר, כמו למשל תאילנדי, שגם הוא יבהה בך ממעמקי וכו'... (חרא, נכנסתי ללופ פה). אלוהים יודע איך יסתיים הסיפור הזה. מה שבטוח, מעבר לכל ספק הוא שלא תהיה לך אפילו טיפה של פרטיות. שתדע.

 

[אודיסאוס2]

הו, אלי

הגמל שלמה הזה שלך אכל לי כמה אותיות.

 

[בחבח]

קומה שניה. הנחשים לא יכולים לגשת

ולעומת זאת, אם נגיע לשלב של נחשים גדולים במיוחד, נראה לי שלא תהיה בעיה לסנג'ר איזה עובד זר לתקתק אותם. או לקרוא לאיזה לוכד-נחשים. אם אני זוכר נכון, זה שנרצח בזמנו גר עשר דקות נסיעה ממני (או חמש בשלוש בלילה כשאני מתפרע על הכביש) ויש לי אפילו "ממלכת הזוחלים" בגן החיות הקרוב, שם מראים לילדים איך נחשים אוכלים עכברים לבנים חמודים.

 

[אודיסאוס2]

אצלנו בגן החיות,

מראים לעכברים לבנים איך נחשים גדולים אוכלים ילדים חמודים. וידוע שנחשים מטפסים על קירות, אצלי זה קרה. למרות שהוא יכל להיכנס דרך הדלת של הקומה התחתונה, כמו גדול, הוא בחר להיכנס דווקא מאחד החלונות של הקומה העליונה. הוא לא חישב טוב את הסיכויים. במקום לפגוש בחתול שלי-הוא פגש בי.

 

[הרבה מלפפונים חמוצים]

../images/Emo54.gifרק זה היה חסר לו

אם הנחש היה פוגש בחתול שלך, סיכויו לשרוד היו נמוכים. חתולים יודעים לקרוע לנחשים ת'צורה.

 

[אודיסאוס2]

לזה בדיוק התכוונתי

עם החתול עוד היה לו סיכוי כלשהו, גם סיכוי נמוך הוא עדיין סיכוי. איתי לא ממש היה לו. אני הראיתי לו מזה. אני חטפתי את המגב הראשון שנקרה בדרכי, לפתתי אותו בחוזקה בשתי ידי, נעמדתי על כיסא, והבהרתי לנחש מה בדיוק אני אעשה לו במידה והוא יתקרב אלי. זה היה נחש נבון, הוא הבין כל מה שאמרתי לו.

 

[א י ל ה]

ואני חייבת לקחת שוב את תפקיד

הקטנונית ולהתעכב רגע על העניין הזה של גמל שלמה בגודל של ציפור. אני אחזור רגע לאחור בזמן ואספר על מקרה שקרה לי לפני שנים ספורות. אנא, כבוד השופטת, הרשי לי את הסטייה הזאת. בסופו של דבר אראה את הרלוונטיות לענייננו כאן. ובכן, ישבתי בפינת העבודה שלי בביתי הקט, מיינדינג מיי און ביזנס, מייצרת עבודה, כמנהגי מדי יום. היום נראה היה כמו כל הימים שלפניו ולא ידעתי מה עומד להתרחש. מחלונות ביתי נראתה חצרי נעימה ומזמינה כתמיד, הדלת הייתה פתוחה לרווחה, כתמיד, למען ייכנס אוויר חדש ונעים, פעמוני הרוח צלצלו את צלצולם החרישי כפי שעשו גם תמול ושלשום. ואז, או אז, שמעתי קול חריג. נשאתי עיניי מהמסך היקר לי וראיתי את הבלתי ניתן לתפישה: יונה. כןכן, יונה. יונה בת יונה. לא כזאת שהיא נביא. אלא כזאת שיש לה מקור וכנפיים ונוצות. והיא עפה לה בתוך הסלון שלי, חוצצת ביני לבין החופש המבורך שבחוץ, דוחקת אותי לפינת העבודה הדחוקה ממילא שלי. חיי חלפו כסרט מול עיניי. המוח קפא לשנייה, מבין שמשהו לא ממש תקין בתמונה שלפניו, רק מסרב לעבד בדיוק מה. כשהמערכת חזרה לתפקד הצלחתי להוציא מעצמי צרחה מקפיאת דם, זכר לגלגול קדום שבו הייתי פוקהונטס, או דודה שלה. הצרחה העירה אותי, אבל ממש לא עשתה כלום לבת יונה, שהמשיכה לנפנף בכנפיה ברחבי הסלון שלי, שפעם חשבתי שהוא מבצרי. בשביל לקצר סיפור ארוך, אומר רק שנחלתי תבוסה מחפירה במאבקי נגד העוף. התמונה הבאה מוצאת אותי מחוץ לדל"ת אמותיי, אוחזת בידי מטאטא, שהוא כידוע, כלי נשק מתוחכם ומפותח, ובו זמנית הוא משמש גם כמגן מפני כל מתקפה שתבוא. גרוני ניחר שם בחוץ, לחיי רטובות רטיבות מבישה. הבת יונה, לעומת זאת, לא תאמינו, מצאה לה מקום לנוח, לא פחות ולא יותר מאשר על כיסא הנדנדה שלי, כיסא-הארצ'י-באנקר שלי, שנמצא בתוך מה שהיה עד לאותו אירוע הבית והמבצר שלי. רק משהגיע האביר שלי על אופנועו הצליח לשוב הסדר על כנו והבנים לגבולם. לכן, כבוד השופטת, אם נשוב לסיפור המקורי, אני מתנגדת נחרצות לגמלי שלמה בגודל של ציפורים. אין אין אין בעולם גמלי שלמה בגודל של ציפורים, וגם לא יהיו. וגם לא יכולים להיות. לעולם. אף פעם. אמן. אז תגידו לו, לבחבח. הוא סתם אומר. וזה לא יפה.

 

[אודיסאוס2]

נחרצות זה טוב

מה שלא לקחת בחשבון היא העובדה שעברו מספר שנים מאז המקרה המביש שלך עם היונה. ובאבולוציה, כמו באבולוציה, היונים נעשו קטנות יותר, וגמלי-השלמה נעשו גדולים יותר. כי ככה זה. עירפו את ראשה!

 

[בחבח]

לא כל ציפור זה יונה

אני חשבתי לפסים של ציפור דרור. נכנסה לנו פעם ציפור דרור לבית. איזו מלחמה זאת הייתה - בשתי חזיתות אפילו. אני נגד ציפור-הדרור מצד אחד ונגד החתולה שלי שהתעקשה שזה הסטייק היומי שעף לתוך הבית שלה. מאז יש רשתות במרבית החלונות, או שיש תריסים שחוסמים את נתיב התעופה הנון-שאלאנטי שלהם. הגמל-שלמה הזה (אני מעדיף את השם הלועזי mantis. כזה שם יפה) לא היה צריך לעוף. הוא הזדחל לתוך החדר, עשה סיבוב נצחון שבמסגרתו הוא הראה מיומנות מרשימה בהתחמקות ממאוורר התקרה שלי ולבסוף נחת (כאמור) על הדיפלומה.

 

[קפת]

לא טוב שאמרת ציפור דרור

כי ככה ישר ניזכרתי באחמד.

 

[בחבח]

האסוציאציה שלי לא הייתה רחוקה

למרות שלמיטב זכרוני אחמד היה נקר. יש איזו מציקה בפורומים של קולנוע בשם ציפור דרור והיא מתחברת לי עם הציפור הזאת שגרמה לי לאבד אחר-צהריים קייצי בהזזת ארונות ונסיונות פיזיים ומנטליים לשכנע אותה לצאת מהחדר.

 

[קפת]

אחמד המיתולוגי

הוחשד בנקרות, אבל התברר שהיה מתחזה. ציפור דרור, תוקפן אלים ומניאק. ובהזדמנות זו, רציתי כבר מזמן לישאול: אמנם ציפורים, כידוע, מתות בסתר. אבל איפה זה בסתר הזה? כי לעתים יוצא לי להיתקל בגופת חתול רחוב במצב צבירה מעורר חלחלה, ג'וק שקיפח את נשמתו על הגב ועל העוקץ. אבל אפפם לא ראיתי ציפור מרוחה על הכביש, או על הכביסה שלי, נניח (למרות שראיתי כל מיני דברים שציפור השאיר שם).

 

[אודיסאוס2]

לי דווקא יצא לשמוע

ממקור (תרתי) ראשון, את הגירסה החדשה של "חתולה תחת גג פח לוהט". ספרי להם יקירה, כי אם לא, אני אאלץ לעשות זאת.

 

[קפת]

את מתכוונת לקורותיהן ונפתוליהן

של החתולות הלסביות חומסות הגורים שבנו קן בשיח היערה? החצר שלי זה וואחד גנחיות. אמא'לה.

 

[אודיסאוס2]

זה סיפור חביב לכשעצמו

אבל יש עוד אחד, שמכיל בתוכו אלמנטים כמו: מכונית, מנוע, ונהגת רצחנית.

 

[קפת]

את כלבה צמאת דם

לוקחת אסון והופכת אותו לצהובון. מנצלת כל שביב של מידע על מנת להכפישני ולהציגני בפרצופי האמיתי למרות שאת מודעת למאמצים האדירים שאני משקיעה בבניית תדמיתי האנושית, הענוגה והנשית (למרות כל מה שפטר החמור חושב עלי, הוא צודק). תתביישי. מנוולת. הלוואי שנחשים, ג'וקים, יונות, צרצרים, חרגולים והרבה ארבה יפקדו את מעונך. תגידי, כבר סיפרתי לך על החתולון שקפץ מהמנוע כשאחד השותפים לגידול וחיסול חיות המחמד שפה עצר למלא דלק? אגב, אתמול בערב אספתי את השכנים והצגתי להם בצורה מאוד משכנעת - אפילו אני השתכנעתי ממני - למה אנחנו צריכים להתאגד ולהתאחד ולסרס ולעקר את כל הנבלות המייללות האלה.

 

[בחבח]

ציפורים משחקות באיציק

כולם ודאי מכירים את הסיטואציה הזאת שבה ציפורים משחקות chicken (ובעברית - משחקי איציק) עם הנהגים ותמיד עפות בזמן. אז זהו - שזכיתי כבר לראות את הרכב שלפני מוריד ציפור במעופה ורק אינסטינקטים חדים במיוחד שלי הסיטו את הרכב ממסלול כדור הבשר והנוצות שעף לכיווני בוולה מהרכב הדורס. מעבר לכך, כבעל חתולים ראיתי עשרות גופות של ציפורים - בעיקר יונים, מאחר וחתולתי החיפאית המנוחה הייתה ציידת יונים לא קטנה על-אף מוצאה הפרסי-שטיחי. פעם בשבוע (כמו השיר של פרסקי) היינו מקבלים משלוח-יונות לדלת. כמו כן, החתול המיתולוגי שלי, פליקס, הביא פעם ציפור לפני שהיא מתה וזכינו לראות אותה גוססת (עד היום יש צלקות בנפשי) והייתה גם דוכיפת תועה שניצלה בעור שיניה ועוד כמה שחרורים, ירגזים ודרורים שיורטו במעופם. אצלי ציפורים לא מתות בספר. הן מתות על סף ביתי. כך שהמסקנה היא - ציפורים מתות בחתול והסתר כבר תלוי בו. אז אם כבר יש לך צ'כונה של חתולים מחוץ לדלת, והם עדיין נחמדים אלייך כי הם לא יודעים מה את זוממת, עיקבי אחריהם והם יראו לך את הסתר.

 

[אודיסאוס2]

לי לא נותנים לעקר את השטיח

למרות, ועל אף הטיעונים המשכנעים שהצגתי. גם ד"ר דוליטל, החבר שלנו, לא הצליח לשכנע. לדעתי השותף שלי והחתול משתפים פעולה. אני יודעת שהם מנסים להסתיר ממני, אני קוראת את הסימנים. אני תופסת אותם לפעמים על חם כשהם מסתודדים וברגע שאני מגיעה שניהם מסבים את מבטם, כל אחד לכיוון אחר ומשימים עצמם כאילו והם לא מכירים אחד את השני, לא כל שכן אותי. כי ככה זה, זו אחוות גברים. והחתול שלי בכלל לא אוהב ציפורים. הוא אוהב דגים - עדיף ורצוי במצב צבירה של טונה בקופסאות שימורים. עדיף סטארקיס, ולא בשמן, במים, ועדיף מעורבב, לא מנוער.

 

[בחבח]

בכל חתול יש צייד

החתולה החיפאית שלי (ז"ל) הייתה חתולת שטיח שלא הייתה מגלה עניין בשום דבר מלבד בלישון ולחכות לסירוק היומי. ברגע שהיא יצאה החוצה מהבית וגילתה שיש חיים אחרים, המזון הקופסתי הפך להיות המתאבן לעשרות לטאות, יונים וגו'קים (ולדעתי גם הפינצ'ר של השכנים).