ינקינטונה 2
New member
זה התחיל בכיתה ז'
הילד עלה לחטיבת ביניים. כיתת מחוננים בתל אביב.
היה מאושר מהמעבר.
הטלפון הראשון הגיע.
המורה שלו היה על הקו והוא מזמן אותי לפגישה.
מה כבר יש לו לומר על ההתחלה, תהיתי בליבי.
אותו המורה הכניס אותי לחדר מורים הומה מאדם
ובקולו רם מדי ביקש להראות לי דף ממחברת ובו הילד כתב מה שכתב.
הוא הפנה את תשומת לבי שהכתב שלו גדול עם שגיאות כתיב.
אה, נשמתי לרווחה. הכתב שלו כמו שלי
כזה גדול ורחוק מלהיות מעוצב.
והשגיאות כתיב? יעברו. הילד קורא המון וזה יעבור לו עם הזמן.
אני רוצה אבחון. ושוב מצאתי את עצמי אומרת לו בשקט
שאין צורך . הכתב הגדול לא מפריע לאף אחד והשגיאות יחלפו עם הזמן.
יצאתי משם עם אי נוחות קשה.
כשהוא הרים את קולו כל מי שהיה שם נעץ בי מבטים.
אחרי מס' ימים אני מקבלת שוב טלפון.
להגיע לפגישה עם היועצת.
טוב, הלכתי.
הגעתי בשעה היעודה ונכנסתי לחדר הקטן של היועצת.
המורה ישב אחרי השולחן שלה והיא לצדי.
היא הסבירה לי שהמחנך מבקש אבחון.
הסברתי לה שאין צורך ואת הנימוקים לדברי.
היא הספיקה להכיר את הילד וקראה לו בחיבה "אפרוח")
לפתע, ובאופן מוזר המורה פרץ בבכי מר.
"אימא שלי לא לקחה אותי לאבחון"
ושוב ושוב חזר על דבריו.
אני מדברת על אדם בן חמישים וחמש.
הוא קם ממושבו והלך לכיוון היועצת והיא פרשה את ידיה
וערסלה אותו בזרועותיה דקות ארוכות עד שנרגע.
אחרי כמה דקות של בכי ויבבות לתוך חיקה של היועצת
כשאני מביטה כלא מאמינה במחזה
אומר אותו המורה מתוך בכי:
אני אוהב את הילד הזה. אני אוהב ממש את הילד שלך.
אני דואג לו ואוהב אותו.
והמשיך כשנרגע קצת - כדאי שאפסיק שלא יחשבו שאני פדופיל! (המורה הומו)
היועצת מיד ענתה לו.
"נו, אל תדבר שטויות.
את רואה? הוא אוהב את הילד שלך."
יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל.
הדלקתי סיגרייה וניסיתי להבין את מה שקרה שם.
ותשמעו, הידיים שלי ממש רעדו.
אני זוכרת את הישיבה שם ולא אשכח כנראה.
כך עברו להם הימים ושוב קיבלתי טלפון.
הוא הזמין אותי לפגישה עם היועצת ועם מנהלת החטיבה
ועוד אחת ממשרד החינוך.
כאן הגדילה המנהלת חטיבה וסיפרה לי שאימא שלה לא לקחה אותה לאבחון
והיא לא סולחת לה עד היום.
השבתי לה - אימא שלי לקחה אותי לאבחון ואני לא סולחת לה עד היום!
היא המשיכה בדבריה ואמרה - אם לא תקחי את בנך לאבחון
אודיע למשרד הרווחה!
יצאתי מהכבודה הזו רמוסה עד עפר.
באיזו קלות בלתי נסבלת היא מאיימת בדבר כל כך חמור
ולמען אלו שלא מכירות - מדובר בנער ערכי עם נימוסים ודרך ארץ
מוסר גבוה ויושר אישי . מלא באהבה לבעלי חיים וחמלה למצוקתן.
חכם ונבון וכל כך מתוק
מחר אמשיך.
הילד עלה לחטיבת ביניים. כיתת מחוננים בתל אביב.
היה מאושר מהמעבר.
הטלפון הראשון הגיע.
המורה שלו היה על הקו והוא מזמן אותי לפגישה.
מה כבר יש לו לומר על ההתחלה, תהיתי בליבי.
אותו המורה הכניס אותי לחדר מורים הומה מאדם
ובקולו רם מדי ביקש להראות לי דף ממחברת ובו הילד כתב מה שכתב.
הוא הפנה את תשומת לבי שהכתב שלו גדול עם שגיאות כתיב.
אה, נשמתי לרווחה. הכתב שלו כמו שלי
כזה גדול ורחוק מלהיות מעוצב.
והשגיאות כתיב? יעברו. הילד קורא המון וזה יעבור לו עם הזמן.
אני רוצה אבחון. ושוב מצאתי את עצמי אומרת לו בשקט
שאין צורך . הכתב הגדול לא מפריע לאף אחד והשגיאות יחלפו עם הזמן.
יצאתי משם עם אי נוחות קשה.
כשהוא הרים את קולו כל מי שהיה שם נעץ בי מבטים.
אחרי מס' ימים אני מקבלת שוב טלפון.
להגיע לפגישה עם היועצת.
טוב, הלכתי.
הגעתי בשעה היעודה ונכנסתי לחדר הקטן של היועצת.
המורה ישב אחרי השולחן שלה והיא לצדי.
היא הסבירה לי שהמחנך מבקש אבחון.
הסברתי לה שאין צורך ואת הנימוקים לדברי.
היא הספיקה להכיר את הילד וקראה לו בחיבה "אפרוח"
)לפתע, ובאופן מוזר המורה פרץ בבכי מר.
"אימא שלי לא לקחה אותי לאבחון"
ושוב ושוב חזר על דבריו.
אני מדברת על אדם בן חמישים וחמש.
הוא קם ממושבו והלך לכיוון היועצת והיא פרשה את ידיה
וערסלה אותו בזרועותיה דקות ארוכות עד שנרגע.
אחרי כמה דקות של בכי ויבבות לתוך חיקה של היועצת
כשאני מביטה כלא מאמינה במחזה
אומר אותו המורה מתוך בכי:
אני אוהב את הילד הזה. אני אוהב ממש את הילד שלך.
אני דואג לו ואוהב אותו.
והמשיך כשנרגע קצת - כדאי שאפסיק שלא יחשבו שאני פדופיל! (המורה הומו)
היועצת מיד ענתה לו.
"נו, אל תדבר שטויות.
את רואה? הוא אוהב את הילד שלך."
יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל.
הדלקתי סיגרייה וניסיתי להבין את מה שקרה שם.
ותשמעו, הידיים שלי ממש רעדו.
אני זוכרת את הישיבה שם ולא אשכח כנראה.
כך עברו להם הימים ושוב קיבלתי טלפון.
הוא הזמין אותי לפגישה עם היועצת ועם מנהלת החטיבה
ועוד אחת ממשרד החינוך.
כאן הגדילה המנהלת חטיבה וסיפרה לי שאימא שלה לא לקחה אותה לאבחון
והיא לא סולחת לה עד היום.
השבתי לה - אימא שלי לקחה אותי לאבחון ואני לא סולחת לה עד היום!
היא המשיכה בדבריה ואמרה - אם לא תקחי את בנך לאבחון
אודיע למשרד הרווחה!
יצאתי מהכבודה הזו רמוסה עד עפר.
באיזו קלות בלתי נסבלת היא מאיימת בדבר כל כך חמור
ולמען אלו שלא מכירות - מדובר בנער ערכי עם נימוסים ודרך ארץ
מוסר גבוה ויושר אישי . מלא באהבה לבעלי חיים וחמלה למצוקתן.
חכם ונבון וכל כך מתוק
מחר אמשיך.
