ולדעתי
השיר בהחלט אמור לתת הרגשה "פסיכודלית", אבל זה לא גיבוב של שטויות. זו בעצם שירה, שבה המילים באות לתאר צורות וצבעים. יחד עם המוסיקה, החוויה אמורה להיות לא רק "שמיעתית" אלא גם ויזואלית. למילים יש משמעות גם בפני עצמן - אבל זה אינו רצף קוהרנטי, אלא קטעי-מודעות, התייחסות לנושאים שונים שהעסיקו את בארט. כך, לדוגמא, לבארט היתה אובססיה עם אסטרונומיה ואסטרולוגיה, והוא החזיק עמו כל הזמן את הדיווחים האסטרונומיים העדכניים על מצב הכוכבים בשמיים. שמות הכוכבים בשיר אמורים היו לרמז על מצבים קוסמיים המשפיעים - לפי תפישתו - על המצב הנפשי של הדובר בשיר (היינו, שלו). וכך גם הדימויים האחרים. אפשר לראות בזה תאור של מסע במרחב: החל מהירוק, המימי והתת-קרקעי, ועד הכחול, החלל והכוכבים. השורה "the blue you once knew", זכתה לכמה פרשנויות רבות ומלומדות. אחת (שכחתי של מי) טוענת שמדובר במסע לא רק במרחב, אלא גם בזמן: ה"כחול" הוא הצבע הראשון שהאדם רואה בבירור, עם הוולדו, ולכן יש כאן מסע מהילדות לבגרות. או משהו כזה.