יוביוב הירוק
Active member
זה יום משפחה זה?
בושה למדינה. באמת בושה. כל השנה אנחנו, ההורים קורעים את התחת, ופעם בשנה יש יום המשפחה. רק פעם בשנה. אז ככה עושים? יום המשפחה אמור להיות יום של שימחה, יום של כולם ביחד, אז כמובן שב-6 בבוקר לקחתי את הציוד והלכתי לדוג. כולם אומרים שבהרצליה ות"א מזוהם, אז נסעתי לגבעת אולגה. יש שם אזור סלעי מאוד לאורך החוף. מקום אידאלי לדגים (משפחות דגים, כמובן). ניסיתי לז´רז´ר וניסיתי גמברי. קדחת. אפילו לא אכילות. עברתי לתחנת הכח. ליתר דיוק *ניסיתי* לעבור לתחנת הכח, אבל היו טרקטורים שחפרו את דרך הגישה (שמקיפה את התחנה), ולא ניתן היה לעבור. עברתי לפרק חדרה, מתוך כוונה לנסות לחצות ברגל את נחל חדרה אל תחנת הכח. מתברר שהמים מגיעים עד המותניים. מי שיש לו אוברול דייגים (אטום למים שמגיע מחובר למגפיים) יכול לחצות. לי לא היה (הקניה הבאה). אבל נחמה אחת כן היתה לי - ראיתי שבתחנת הכח היו כמה דייגים שהיו עסוקים בלהוציא דגים. והמכוניות שלהם היו ליד התחנה, בקצה הדרך החפורה. נראה לי שמישהו ישאר לישון הלילה ליד התחנה. מפרק חדרה, למכמורת. יש שם סלע ארוך מאוד, כמו מזח, שנכנס לתוך המים, לאזור סלעי נרחב מאוד. גם כן, נראה אידאלי בתור בית לדגים, אבל צריך לדלג קצת בתוך מים כדי להגיע אליו, ולא התחשק לי. כמעט יום שלם עבר בחיפוש מקומות וכמעט בלי דיג. המצב היה קשה. אתם יודעים, הרעד בידיים. אז לא היתה ברירה והמשכתי למרינה בהרצליה. אני יודע, מזוהם. אז החלטתי רק לבדוק שני סוגי פתיון חדשים עם בולונז, ואם אתפוס משהו, לתת לחתולים. בקיצור - רוח דרום מערבית היסטרית. היה קשה להחזיק את החכה, ועל לזרוק לכיוון הים לא היה מה לדבר. הרוח החזירה כל מה שזרקתי. נותר לנסות קצת ליד המגדלור, ותפסתי סרגוס קטן אחד בלבד. בקיצור - זה יום משפחה זה? זה חר*
בושה למדינה. באמת בושה. כל השנה אנחנו, ההורים קורעים את התחת, ופעם בשנה יש יום המשפחה. רק פעם בשנה. אז ככה עושים? יום המשפחה אמור להיות יום של שימחה, יום של כולם ביחד, אז כמובן שב-6 בבוקר לקחתי את הציוד והלכתי לדוג. כולם אומרים שבהרצליה ות"א מזוהם, אז נסעתי לגבעת אולגה. יש שם אזור סלעי מאוד לאורך החוף. מקום אידאלי לדגים (משפחות דגים, כמובן). ניסיתי לז´רז´ר וניסיתי גמברי. קדחת. אפילו לא אכילות. עברתי לתחנת הכח. ליתר דיוק *ניסיתי* לעבור לתחנת הכח, אבל היו טרקטורים שחפרו את דרך הגישה (שמקיפה את התחנה), ולא ניתן היה לעבור. עברתי לפרק חדרה, מתוך כוונה לנסות לחצות ברגל את נחל חדרה אל תחנת הכח. מתברר שהמים מגיעים עד המותניים. מי שיש לו אוברול דייגים (אטום למים שמגיע מחובר למגפיים) יכול לחצות. לי לא היה (הקניה הבאה). אבל נחמה אחת כן היתה לי - ראיתי שבתחנת הכח היו כמה דייגים שהיו עסוקים בלהוציא דגים. והמכוניות שלהם היו ליד התחנה, בקצה הדרך החפורה. נראה לי שמישהו ישאר לישון הלילה ליד התחנה. מפרק חדרה, למכמורת. יש שם סלע ארוך מאוד, כמו מזח, שנכנס לתוך המים, לאזור סלעי נרחב מאוד. גם כן, נראה אידאלי בתור בית לדגים, אבל צריך לדלג קצת בתוך מים כדי להגיע אליו, ולא התחשק לי. כמעט יום שלם עבר בחיפוש מקומות וכמעט בלי דיג. המצב היה קשה. אתם יודעים, הרעד בידיים. אז לא היתה ברירה והמשכתי למרינה בהרצליה. אני יודע, מזוהם. אז החלטתי רק לבדוק שני סוגי פתיון חדשים עם בולונז, ואם אתפוס משהו, לתת לחתולים. בקיצור - רוח דרום מערבית היסטרית. היה קשה להחזיק את החכה, ועל לזרוק לכיוון הים לא היה מה לדבר. הרוח החזירה כל מה שזרקתי. נותר לנסות קצת ליד המגדלור, ותפסתי סרגוס קטן אחד בלבד. בקיצור - זה יום משפחה זה? זה חר*