זה יראה מוזר

[כוכב ה שחר]

זה יראה מוזר

אבל אני רוצה להראות לכם תפילה של יום שבת (מזמור). שימו לב למילים המודגשות. (כל בית מושר שלוש פעמים). שלום עליכם מלאכי השרת, מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. בואכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ברכוני לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. צאתכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. הנוסחה הזו ממש מוכרת, הלא כן?

 

[כרמית.]

אלא מה? ../images/Emo163.gif

 

[Justin Angel]

מצויין, מצאת את המצוי

אני מוסיך קישור על מאמר המשווה בין יהדות לוויקה. המאמר נכתב ב99´ ע"י האתר הוויקאני הישראלי הראשון (לפני IsraWicca למקרה שאתם תוהים)

 

[L e s t a t]

נו?

גארדנר שאב הרבה מקראולי - חייבת להימצא כאן השפעה יודו-קבלי-נוצרית כלשהי, אחרי הכל קראולי בעצמו הסתובב לו במסדר "שחר הזהב" ובעצמו שאב הרבה מכתבי "אברמלין". אז יש פה ושם סממנים של השפעה אבל במינימום 98% מהדת (וויקה) הם פגאנים לחלוטין, אז אפשר לסלוח.

 

[כרמית.]

ההיסטוריה של שומרי המגדלים

כיוון שהמזמור ליום שבת הוא למעשה קריאה למלאכי הפנים ביהדות, קל לזהות את הקשר שלו לזימון ארבע הרוחות או ארבעת שומרי המגדלים. בשפה פשוטה - בעצם מדובר באותם החבר´ה... מקור שומרי המגדלים הוא במסופוטמיה העתיקה, שם האמינו בארבעה כוכבים עיקריים שמושלים ברוחות השמים וביסודות. היוונים אימצו לעצמם את אדוני מגדלי השמירה והפכו אותם לאלים, אלי ארבע הרוחות. בימי הביניים - שהוא זמן כתיבת המזמור לשבת שבו אנו עוסקים - החלה להתפתח התפיסה היהודית, שכל המלאכים, כולל השומרים, נשלטים בידי מלאכים גבוהים יותר, הם מלאכי הפנים. התפיסה הזו היא למעשה פיתוח של האמונה הפגנית המסופוטמית העתיקה. אליסטיר קראולי עסק במאגיה ששילבה יסודות נוצריים, קבליים ופגניים ואך טבעי היה שיאמץ גירסה של שומרי המגדלים. הויקנים, כידוע, שאלו ממנו. ויש הצהרה גלויה של דורין וליאנט ושל בני הזוג פראר שזימון ארבעת הרוחות הגרדנריאני והאלכסנדי שאוב מקראולי. מה שיפה במזמור, ובאיך שהודגש על ידי הנווד, הוא לאו דווקא הקישור בין יהדות לפגניות באמצעות מושלי ארבע הרוחות, אלא דווקא הקישור בין תפילה לבין כישוף. למעשה המזמור הזה מראה שאין בין תפילה לבין כישוף אלא ראייה של האלוהות ושהם הרבה יותר קרובים מאשר יהודים ופגנים כאחד לפעמים רוצים להודות.