זה ישמע טיפשי אבל...
אין לי חברים. זתומרת זה לא בידיוק ככה. יש לי את החברה הטובה אבל היא פשוט עלתה לי על העצבים במחנה. קרצייתית משהו.ויש אחת חמודה שבכיתה שלי אבל הקשר הוא יותר דרך החברה הטובה. ויש את טליה. ויש עוד המון אנשים שאני מדברת איתם. אבל בשיטחיות יחסית. לא שיחות נפש. לא ידידי אמת. כאלה שבאמת איכפת להם ממך. שיאהבו אותך. אף אחד לא התקשר אלי בחופש. חוץ מנועה החברה הטובה אולי. ואולי זה נשמע מטומטם ומפגר אב ככה אני מרגישה. ואני לא רצה להישאר עם חברה אחת כל השנה הבאה. אני רוצה לשנות את המצב. שיהיו לי יחסית יותר חברים . אבל לא סתם. אלא באמת. ואני פשוט לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. או לפחות לנסות. זה לא שאנשים לא מדברים איתי. בידיוק להפך. אני יודעת להקשיב. אני עוזרת לאנשים אני איכפתית. אבל איכשהו אני נשארת לבד. ואני לא אוהבת את ההרגשה. נכון, יש לי באייסיקיו מספר מוצוצם של אנשים שהייתי יכולה לקרוא להם ידידי נפש. ומי שאני מתכוונת אליו בטח יודע. אבל זה לא מספיק לי. כי אני צריכה אנשים ממשיים. לא וירטואלים. גלית (בוכה עוד פעם. אולי בגלל שהיא מצוננת. אולי בגלל שהיא עייפה. אולי לא)
אין לי חברים. זתומרת זה לא בידיוק ככה. יש לי את החברה הטובה אבל היא פשוט עלתה לי על העצבים במחנה. קרצייתית משהו.ויש אחת חמודה שבכיתה שלי אבל הקשר הוא יותר דרך החברה הטובה. ויש את טליה. ויש עוד המון אנשים שאני מדברת איתם. אבל בשיטחיות יחסית. לא שיחות נפש. לא ידידי אמת. כאלה שבאמת איכפת להם ממך. שיאהבו אותך. אף אחד לא התקשר אלי בחופש. חוץ מנועה החברה הטובה אולי. ואולי זה נשמע מטומטם ומפגר אב ככה אני מרגישה. ואני לא רצה להישאר עם חברה אחת כל השנה הבאה. אני רוצה לשנות את המצב. שיהיו לי יחסית יותר חברים . אבל לא סתם. אלא באמת. ואני פשוט לא יודעת איך לגרום לזה לקרות. או לפחות לנסות. זה לא שאנשים לא מדברים איתי. בידיוק להפך. אני יודעת להקשיב. אני עוזרת לאנשים אני איכפתית. אבל איכשהו אני נשארת לבד. ואני לא אוהבת את ההרגשה. נכון, יש לי באייסיקיו מספר מוצוצם של אנשים שהייתי יכולה לקרוא להם ידידי נפש. ומי שאני מתכוונת אליו בטח יודע. אבל זה לא מספיק לי. כי אני צריכה אנשים ממשיים. לא וירטואלים. גלית (בוכה עוד פעם. אולי בגלל שהיא מצוננת. אולי בגלל שהיא עייפה. אולי לא)