זה לא אתה, זה אני

[s h o o s h a]

זה לא אתה, זה אני

הבאתי את הנושא לדיון גם בפורום נוסף, אבל יכול להיות מענין גם כאן. אז מה דעתכם? [מתוך בייבי בלוז מאת קארין ארד מוסף 'זמנים מודרניים'] זה לא אתה, זו אני. אני שלא יודעת לתת מעצמי בלי להרגיש שדודה, אני זו שלא יכולה לבשל לגבר שלי בלי להרגיש מעוכה, אני זו שלא יודעת לאהוב בלי להרגיש נטושה. כבר יומיים אני מסתובבת כאחת שכפאה שד, מסרבת להיפגש, מחכה שההתקף הזה יעבור

 

[s h o o s h a]

זה לא אתה, זה אני - חלק II

 

[שילה1]

כמה הזדהיתי..כי כולנו לוקחים איתנו

את השריטות הקודמות,ואכן-קשה,קשה!

 

[אלמרה]

כבר קראתי כמה מכתביה של הגברת...

ואני תמיד נפעם מהעוצמה בה היא פוגעת "בול" בנימים הכי רגישים. טוב, אני לא אישה ולא מרגיש את מה שאת מרגישה אבל למדתי להבין ולהרגיש כאב של אחרים לתכונה הזו קוראים אמפטיה. לא נולדתי איתה ולא למדתי אודותיה בשום אוניברסיטה אך החיים ומה שתעתועיהם עשו לי ובי גרמו לי לפקוח עיניים לחדד אזניים להרחיב נחיריים לצקצק לשון ושפתיים ולמשש ובעזרת החושים ובאמצעות מודעות לצורך להשתמש בהם באה הרגישות. וגבר זר לא יבין זאת. אני מצטער זו סיבת הפורום הזה זהו המסר וזו התחושה הכואבת המלווה אותי מרגע בו סטה הפורום ממסלולו וניתק מגע עם הכוון אליו אני כל כך רוצה לחתור בחזרה... יש לי חזון ויש לי שליחות אני רוצה לקדם את מעמד הגבר בעולם המודרני באמצעות העמדת האישה במעמד הרם והנישא בטופ! גברים יצטרכו להבין ולהפנים וטובה שעה אחת קודם לא, איני מבטל עצמי וכך גם הן לא רוצות אותנו נישארים בעידן המודרני רק "גברים" המסוגלים להפנים את מעמדן הלא שווה אלא המועדף של הנשים ואנחנו נותרים עדיין גברים נחשקים וסקסיים וכן, גם גברים. בעוגמת נפש אני רואה זוגות זוגות מאושרים יותר או פחות ורובם אל אותם עברי פי פחת צועדים יד ביד ובדרך מאמללים ילדים שנולדים והם לא יביטו במראה לא יטו אוזן קשבת לדופק הפמיני לקול המדבר אליהם מתוך הבטן. האם רק טראומה, אבדן ומשבר? האם לא מספיקה עיצה מחבר? פורום יקר גולשים נפלאים: בואו תנו יד נאחד משאבים נפיץ את ה"תורה" ברבים ונראה לגברים שאפשר גם אחרת. מוקדש לכל הנשים היקרות שיודעות כל כך טוב להזיז לי לא את הגבינה בכלל... ולתפארת הגבר של העידן המודרני (שבדרך...)

 

[שילה1]

ולתפארת מנהל הפורום,והמסר שבו!../images/Emo48.gif

כן..על הבוקר...

 

[s h o o s h a]

להפיץ את התורה

אתה יודע, הרצון שלך לקדם את הגבר המודרני מקובל עלי לחלוטין. יש לי בעיה עם 'קידומה' של האישה והעמדתה ב TOP. ידידי היקר, כדי שהגבר המודרני ירגיש מספיק גבר כדי שהאשה תוכל להרגיש כי בסביבתה יש גבר ראוי ששניהם יחד יהיו שם, למעלה, ב TOP שווים וראויים האחד לשני אני רוצה להיות שווה מועדפת? על פני מי? יש בעידננו אנשים מופלאים ונפלאים. גברים מודרנים נשים מודרניות ילדים מודרנים מודה (fashion) (

) מודרנית שילוב נכון של כל אלו תוך טיבול בלהיות בנאדם רגיש ונכון לקבל את השונה ממנו אם נשכיל לנהוג כך נקבל את העידן המודרני (אני חושבת...)

 

[שילה1]

שושה..כמה מחשבות העלית לי..תודה!

 

[אלמרה]

למען הסר כל ספק:

אני מתכוון לראות את הנשים שם בפסגה ביחד איתנו ולא מעלינו... אבל יתכן כי ניתן היה להבין אחרת ועם המבקרות אותי התודה!

 

[שילה1]

אלמרה-אוהבת איך אתה צועד בין

הטיפות,בחן ובאהבה. כל הכבוד!

 

[s h o o s h a]

תדמיינו כאן זיקוקי דינור צבעוניים

לראות את הנשים שם בפסגה ביחד איתנו ולא מעלינו וכשנהיה שם יחד, בפיסגה, ב ON THE TOP OF THE WORLD - TOGETHER זו תהיה נקודת הפגישה וההבנה זה יהיה שיא השיאים ולכך שאיפתי שאיפתנו (?!?!?) יש לנו את הכלים יש לנו את הרצון יש לנו את היכולת עכשיו- יאללה, לעשיה בואו ניצור לנו עולם מופלא ואני מאמינה שזה אפשרי יגידו שאני נאיבית (טוב נו, אני רגילה. ומודה, אני נאיבית. זה מוי כייף להיות נאיבית). יאללה, באלאגאן העולם המודרני- הנה אנחנו באים (

סליחה על ההשתלחות, ככה קורה לי במודרניות מוחלטת בכל סופשבוע)

 

[Y e d i d]

האשה "המסרסת" הגבר "הפחדן"

זה לא את, זה הוא. הפוחד לצאת איתך כי את חכמה ושנונה. כי יש לך תשובות ואינך מתביישת לענות אותן. זה לא את, זה הוא. הפחדן שמפחד לצאת איתך כי את מרויחה יותר ממנו וזה מסרס אותו. זה לא את, זה הוא. הצריך אותך "קטנה ממנו", "נמוכה ממנו" או בקיצור "פחות ממנו" אחרת הוא מרגיש מאוים. זה לא את, זה הוא. הפוחד ממך כי את בעד מצוינות והוא כל כך חושש. זה לא את, זה הוא ובבקשה ממך, אל תשתני. בשבילי. כי תודה לאל, אני, זה לא הוא. מוקדש לכל הנשים הראויות ולגברים הראויים להן

 

[שרונהה]

ואני חושבת שזה לא את ולא הוא

לא אני ולא אתה... העניין הוא - הפחד להתאהב. גברים תמיד פחדו להתאהב שמא יקשרו לאשה אחת בלבד. רצו חופש כדי להיות זמינים.. הנשים הן אלו שהעזו, התאהבו וגם נפגעו. היום גם נשים וגם גברים פוחדים לתת את עצמם בצורה טוטאלית כי הם פוחדים להפגע, פוחדים שהכל יתנפץ מולם ברגע מסויים...... אז זה לא אתה ולא הוא - זה הפחד לאהוב.... וזה צריך לדעתי להיות נושא הדיון.

 

[Y e d i d]

הפחד לאהוב...

הוא פחד כוזב. הוא תרוץ. הוא סולם בריחה. מנהרת מילוט. כי אם אינך קופץ לבריכה, לא תוכל לשחות. נכון, לא עלינו, לפעמים אין מים בבריכה והראש מתנפץ. נכון, לפעמים המים עמוקים ומי שאינו שחיין מומחה עלול לטבוע. אז מה נעשה? לא ניכנס לבריכה? חלילה. ניכנס לבריכה לאט לאט. נתרגל למים הקרים תחילה. נתחמם ואז לאט לאט נתחיל להקסים את בן/בת הזוג במיטב השחיה הצורנית.

 

[רואה עתיד]

כל אחד והאופי שלו

שרונה, בנושא שציינת אין דבר כזה גברים ונשים באופן גורף וכמקשה אחת. לכל גבר ולכל אישה: המניעים, הצרכים וגם הפחדים המיוחדים רק לו/לה. לגבי המשפט הראשון, אני לא בטוח שסטיסטית את צודקת. לדעתי רב הגברים אינם פוחדים להתאהב ובוודאי שלא בגלל הסיבה שציינת. ההתאהבות היא בלתי נשלטת, אם נוצרים התנאים היא פשוט קורית. גם הנתינה הטוטאלית קשורה קשר הדוק לאופי. מי שחושב על נתינה חלקית שיצפה גם לקבלה חלקית ואולי גם למטה מזה. נתינה מלאה בלי לחשוב יתר על המידה על התמורה, היא התאהבות אמת בעיני. ובכוונה התייחסתי להתאהבות ולא לא לאהבה. יש הבדל בין שני המושגים, אבל זה שווה אולי דיון נפרד.

ושוב, שפע ברכות ליום הולדתך.

 

[אלמרה]

לדעתי הצנועה והפחות נחשבת...

אי אפשר לגרוס בהכללה ש: "גברים תמיד פחדו להתאהב שמא יקשרו לאשה אחת בלבד" וגומר.. לדעתי אין זו תנועה המונית ולא תכונה מולדת ואם כבר זו תכונה היא לאו דוקא קשורה לגברים... יש בודאי גם מי שחוששים מהאהבה מהטעם הזה שבעצם בהתקשרות מונוגמית תם החופש לבחור ולגוון. אבל לדעתי הרוב אינו כזה, ו"רוב" כולל נשים וגם גברים כאחד. הטבע האנושי והאבולוציה גרמה לנו להיות מותר מהבהמה לפחות ביכולת לאהוב... ואהבה היא מפתח להרבה תהליכים אחרים בזוגיות. צריך רק שיבשילו התנאים, שימצאו המתאימים ושלא... יפריעו הזדים...

 

[s h o o s h a]

הפחד להתאהב

בשונה ממך, חושבת שהיום, ולא בהכללה גורפת או בכלל, בני האדם מבקשים להתאהב, מבקשים לאהוב ולהיות נאהבים. במחול השדים המטורף שמחולל בחיינו השוטפים, טיפת אהבה לא היתה מזיקה לאיש מאיתנו ולדעתי לזה אנו עורגים ומייחילים. פחד? כן. הפחד להודות בצורך הזה וברצון שיתקיים גם אצלנו. כי 'מה יגידו?' ואצל כולנו זה כך וכך נולדת לה מין כאילו תופעה של 'כולנו פוחדים להתאהב'. זה גם אני וגם אתה שרוצים לאהוב, שרוצים שוב להיות מאוהבים ולא פוחדים להרגיש. רק ש...קצת קשה קשה להגיד את זה ככה, בפה מלא, קבל עם ועולם, אז עוטפים את זה במיליון תירוצים של 'פחד'. ואם באהבה עסקינן, הנה עוד משהו שכתבתי (ככה, כי בא לי לשתף) רוצה להיות בשעה שהרוח מלטפת עלעלי העץ וקרני השמש נושקות צמרתו מתבוננת במראה ורוצה להיות עלעל צמרת ואותך רוצה כרוח הנושבת וקרן השמש הלוטפת

 

[אלמרה]

ואני בדומה לך חושב ש...

זה אינו פחד. אלו הם אותם פרפורים של פרפרי בטן, אותם דברים קטנים לא מוסברים שמעידים אלפי פעמים ובחלל הבטן מהדהדים שזוהי אהבה. כן כולנו רוצים לאהוב ואם איננו סוטים אנחנו בעיקר רוצים להיות נאהבים. השאלה שאני מנסה למקד בה את הדיון אינה הסימבוליקה או הסממנים החיצוניים של תהליך ההפריה הזה שמתחיל באהבה. אני דן בסוגיית טרום-משך-ופוסט "טראומה" מה עושה אותנו בני תמותה רגילים מוכנים ו"מוכשרים" (כשרות לא כישרון) להתמודדות היום יומית עם הסיטואציה "מאוהב-נאהב אבל גם אוהב ומתחשב". לי יש אובזרבציה מהצד הגברי מנקודת התצפית שלי החל מ"העמדה" הישנה איתה גדלתי (ולא) התחנכתי עבור דרך חוויות פרטיות בתקופת ה"רנסאנס של השמוק הישראלי המצוי" שלי בחיי וכלה במצב הצבירה הנוכחי שלי... לאחר המטהמורפוזה. על זה אני ממקד את משקפת תצפיתי, אנטנותי ומחושי ממוקדים, וגישושי בחלל פוגשים הרבה שטף של מידע גם לא מילולי ובכל "מנה" של מידע הזורם לי גם באמצעות ה ADSL אני חש... את הריקנות... כמה פעמים אתן נשים בשיחות של "בנות ONLY" החלטתן שבאמת אין צורך בגברים עבור הרבה מחיי היום יום שלכן? כמה פעמים אנחנו הגברים העדפנו להתעלם מהתובנה שהן באמת יכולות גם בלעדינו ואוי לכלימה, הן ממש לא צריכות מאיתנו הרבה? מדוע אני שומע על יותר ויותר נשים הנוטלות עצמאותן בידיהן (הכל כך עדינות למראה אך נחושות למעשה) ומנתקות כבלי ה"כלא" הביתי או המקצועי ובוחרות לנסות אופציות אחרות ושונות כך שתוכלנה למקסם את יכולותיהן המולדות ונרכשות גם ללא "בעל" (בעל בית בעבודה, בעל בבית...) אז זהו! אנחנו בחברה המודרנית עוברים את התהליך המשמעותי הזה ובמו ידינו מניחים את הקורה מול עינינו ובוחרים ללכת בתלם הנוח ב"קוליס" של הג'יפ שנסע כבר לפנינו והותיר את רישומי הצמיגים שלו בחול. זהו שלא כך צריך להיות המצב לדעתי העניה. הבעיה היא שאיני יודע כיצד להסביר את עצמי ועובדה, אני מוצא את עצמי קורא במדבר. ואם באמצעות הפורום הזה לא הצלחתי, כנראה ש... לא ולא! לא ארים ידי בכניעה אבל אנסה מידי פעם למקד את עדשת אמצעי הראיית לילה שלי ואציק לכם בדרישה להתפקס ולדון בנושא המוצהר כ- ISSUE המרכזי של הפורום הזה. ותסלחו לי ש"זיינתי לכם את המוח" על הבוקר. אני עוד בשלבי התאוששות מארוחת הדגים שהכין וואחד דייג מדופלם בחסות ובחצרו של חבר שארח וטרח... והחיוך המרוח הטיפשי הזה שתראו על פני בימים הקרובים? הוא בשל הדרת הקודש של מעמד הצפיה בסתם דלת של "מחסן", בין היתר... וזהו - אין לי מסר לסיום

שיט! כל שנותר לי הוא למהר השוקה לקניות לשבת, יש פה בית לנקות ולבשל ואולי אם אתפנה גם לגהץ - יאמי!

 

[שילה1]

אהבתי ידיד...וחייכתי!תודה.

 

[אש אש]

../images/Emo66.gif../images/Emo52.gifבוא נתחתן? ../images/Emo72.gif

בלי קשר לשרשור הזה שלא קראתי כתבתי בפורום אחר.(מסתבר שעכשיו זה מתאים).

עוד מבט, עוד הכרות עוד התרגשות, השתוללות, התלהבות. "ושוב אני אומרת לך מה שאמרתי לאחר מה שאמרתי לזה שלפניו, ולקודם לו. ושוב אתה עונה לי, כמו שענית לה, לאחרת ולזאת הקודמת" מי אמר שדווקא עכשיו זה יהיה אחרת? "אין לך אומץ לההתאהב בי" הוא אמר לי. "זה לא קשור באומץ" עניתי, עייפתי עייפתי מלרצות, מלקוות, לכאוב, להתאכזב אולי גם אני כבר התכווצתי מחשש לכאב נוסף. "גם ההוא אהב אותי גם האחר חשק בי גם הגבר שלפנייך ידע לדבר, ולגעת עד לסוף שלנו". וכשאתה "נוגע" בי (ריגשית) אני מנסה לשמור על עצמי ולחזות את שורות הסוף שלנו החיוך שלי נעלם מסתכל על שלך והמלחמה היא בתוכי. "רק שאתה תיהיה שם, גם אני אגיע" "חייבים לנסות" הוא אומר "גם אני קצת פוחד", הוא מודה "אבל יש בך משהו אחר ואני מפה, לא הולך...." אוףףףףף אולי פשוט ניתחתן?

 

[אלמרה]

מת על הבנדנה שלך איימי!!!

אני אילו הייתי נשוי - הייתי מתגרש בשביל להתחתן איתך!