טוב, אז הנה תיאוריית הסוף החביבה עליי
=== הקדמה, אפשר לדלג אם לא בא לכם לקרוא הרבה ===
נתחיל בהגדרה הכללית של "סוף": אני לא מדבר על גורל של דמות זו או אחרת, אלא על הסיום הכללי, אם תרצו, על הנרטיב של מרטין: ההנחה היא שמדובר בספר שבא לספר סיפור, ושהסיפור לא מנותק מהסביבה בה חי מרטין: לצורך העניין, קריאה של "מסעות טאף" של מרטין לא מראה רק על מהנדס אקולוגי חביב שמשוטט בחלל, אלא מוציאה לנו אמירה כמעט מפורשת של מרטין על סוגיית ההפלות בארה"ב, למשל.
אז "שיר של אש ושל קרח" יכול להיות סיפור פוליטי ביזנטיני למדי על מאבקי כח סביב כס הברזל. הוא גם יכול להיות סיפור אפי נוסח טולקין על מאבק איתנים בין טוב לרע, ובין האדם ל"אחרים". מלחמת חמשת המלכים לכאורה מתווה את הדרך לאפשרות הראשונה - אבל העלילה בחומה, על הקרבות באגרוף ראשוני האדם ובטירת שחור מושכות לכיוון השני. אבל נראה לי שמה שמאפיין את הסדרה יותר מכל הוא המוות של נד סטארק: שבירת המוסכמות של "הטוב מנצח". מרטין בא לשבור לנו מוסכמות: ספרי תככים פוליטיים לא חסרים. וטולקין וחקייניו גם הם מצויים בכל פינה. מרטין בא לספר לנו את הסיפור האפי על המאבק בין הטוב לרע מזווית שונה.
אני יוצא מנקודת הנחה, כמו תמיד, שמרטין הוא סופר שמספר סיפור ולא היסטוריון המדווח על אירועים: הוא שותל הרבה תמונות סמליות (הצבי והזאבה המתים יחדיו בתחילת הספר הראשון הם רמז עבה לרוברט ונד שיימצאו שניהם את מותם כמעט יחד, ופתחתי פה שרשור פעם על הבלאקווטר מול המילקווטר, האחים הלבנים של משמר המלך מול האחים השחורים של משמר הלילה), ובאופן כללי בא לספר לנו סיפור. לאור המרכזיות גם של הפוליטיקה וגם של המאבק באחרים, ברור ששני המרכיבים הללו הכרחיים לסדרה, ולא רק אחד מהם מהווה חזות הכל. ודרך שני המרכיבים הללו, מרטין רוצה לספר לנו סיפור שמנפץ את כל התבניות המוכרות בסוגת הפנטזיה האפית: כולנו יודעים שאין באמת טובים ורעים בסדרה, וכולנו יודעים שהקסם מצוי במינון נמוך בסדרה. שני אלה מצטרפים לנקודת המוצא של שבירת המוסכמות שאני עומד להציע:
=== סוף ההקדמה ===
יהיה קרב אפי בין האחרים לבין בני האדם - והאחרים ינצחו, או שיהיה סוג של תיקו שיישבור לחלוטין את המאזן המוכר.
יש כמה סיבות להניח את זה: גם שבירת המוסכמות שדובר עליה לעיל, אבל גם מוצאו של ג'ון שלג. ידוע שמרטין מייחס לשאלת המוצא שלו נקודת מפתח בעלילה שלו, והסדרה קרויה "שיר של אש ושל קרח". סביר להניח שהעלילה של דאינריז לא מהווה הסחה קומית, ושהחזרה שלה לווסטרוז תהיה משמעותית מאוד לעלילה. גם ברור שהיא מרכיב האש. ג'ון הוא כנראה מרכיב הקרח. אחת התיאוריות אומרת שהם נועדו להיות יחד, להביס את האחרים יחד ולמשול יחד, ושזהו השיר של אש ושל קרח: אני חושב שזה יותר מדי צפוי ונופל יותר מדי לתבניות המוכרות של כל הגיבורים הגדולים שנולדו להושיע את האנושות שמוכרת בז'אנר הפנטזיה ומאוזכרת שוב ושוב, למשל בסיפור של אזור אהאי שנולד מחדש: זה מסיח. ממש כמו התיאוריות שאמו של ג'ון היא מבית דיין או מבית דארי, או בת של דייג חסר שם משפחה. אני חושב שג'ון + דאני= מלחמה, ולא ג'ון + דאני = אהבה לנצח.
חלק מהעניין הוא ילדי היער: אין ספק שקיום ילדי היער מתכתב עם האלפים המוכרים לכולנו מז'אנר הפנטזיה: שני הגזעים עתיקים, חכמים, עוסקים בקסם, וקשורים ליערות: "ילדי היער" נשמע כמו שם פיוטי לאלפים, ממש כמו ש"בני המחצית" הוא שם פיוטי להוביטים.אבל ככל שקו העלילה של בראן מתקדם, הם מצטיירים פחות ופחות כאנושיים, ויותר ויותר כמוזרים על גבול הקריפיות. קר ידיים מראה שהם שולטים היטב בקסם שגורם לבני אדם מתים לחיות שוב בצורה של אל-מוות. הם נחשבים ליריבים של האחרים, אבל ככל שהם מצטיירים כלא דומים לסטריאוטיפ הטוב המוחלט (כמו אצל האלפים של טולקין), כך שאלת רשעותם של האחרים עומדת למבחן: מרטין עצמו אמר שהאחרים לא מרושעים, אלא לא הבינו אותם כהלכה. אני חושב שייתכן בהחלט שילדי היער יצרו את האחרים, ושהאחרים יצאו משליטה.
הראיות לכך הם הפגיעות המובהקת של האחרים לכלי הנשק של ילדי היער (העשויים זכוכית געש), יחד עם החסינות שלהם לכלי הנשק של בני האדם (העשויים מתכת). האם האחרים הם יצירה שנועדה לחסל את בני האדם רק כדי להיות מחוסלים בתורם על ידי ילדי היער בסוף התהליך? העובדה (שהתגלתה בעונה האחרונה) שהאחרים הם בעצם בני אדם שעברו שינוי אומרת גם שהאחרים לא יכולים להתקיים (או לפחות להתרבות) ללא בני אדם: הם סוג של וירוס קטלני שנועד לחסל יריבים, כמו נשק ביולוגי. כמובן שקסם משול לחרב חסרת ניצב, וכמו ששבירת הזרוע שחיברה את ווסטרוז לאסוס לא הצליחה לילדי היער, גם יצירת האחרים פנתה נגדם, או לפחות לא השיגה את המטרה לשמה הם נוצרו.
האגדה שנאן הזקנה מספרת על מביא האור, הגיבור שיצא במהלך הלילה הארוך לחפש את ילדי היער שאולי יוכלו למצוא דרך להביא לסוף איום האחרים לא סופרה לנו בשלמותה: הוא יצא לדרך אל האדמות המתות עם חרב, כלב ועשרה חברים. במהלך המסע הוא איבד את חבריו, את כלבו, ובסופו של דבר האחרים חשו בו ובחייו וסגרו עליו, וגם חרבו התנפצה. כאן נגמר הסיפור. האם בשלב חסר הסיכוי הזה ילדי היער התערבו והצילו אותו? או אולי בשלב הזה האחרים הם שיצרו איתו קשר ואפילו כרתו איתו ברית? בריתות נכרתות לרוב באמצעות נישואין, מה שמביא אותנו לאגדה הבאה.
האגדה מוכרת של מלך הלילה: רוב הבתים בצפון מאשימים אלה את את אלה בזהותו של הבית ממנו יצא מלך הלילה. הסטארקים הם היחידים המספרים שמלך הלילה היה אחד משלהם. "החורף קרב ובא" היא אולי לא סתם אזהרה, אלא קריאת קרב. המלכים הקדומים לבית סטארק נקראו מלכי החורף. האם מוצאם של הסטארקים קשור לאחרים? האם מלך הלילה ורעייתו האחרת הם המקור לבית סטארק? אם כן, אולי ג'ון שלג, בפרט אחרי מותו בסוף הספר החמישי יכול בהחלט לקרב אותו, פיזית, לאחרים, והוא יהיה אלוף הקרח מול דאינריז, אלופת האש. אגדה שלישית מספרת על דרקון הקרח. זו לא רק קבוצת כוכבים המורה את הדרך לקוטב הצפוני, אלא דרקון שנשיפת הקרח שלו שקולה לזו של שלושה דרקוני אש רגילים. אם תרצו, שלושת דרקוניה של דאני. היכן דרקון עצום כזה נמצא? אולי הוא נם את שנתו בתוך מבנה קרח ענקי המוכר לכולם כחומה.
אף אחד לא בונה חומה כדי לעצור כמה פראים. למה נבנתה החומה? אולי התשובה טמונה בשאלה מתי נבנתה החומה. מקובל שהחומה בת שמונת אלפים שנה, ושבזמן הזה שירתו אלף לורדים מפקדים: ממוצע של 8 שנים לקדנציה של לורד מפקד (הגיוני, אם נניח שהם מתמנים לתפקיד לרוב מקרב הותיקים המנוסים והמבוגרים יותר, ושחלקם נהרגים ולא מתים מזקנה). סאם טוען בפני ג'ון שהרשימות השמיות שיש להם מונות רק שש מאות שמות - כלומר החומה בת ששת אלפים שנה בלבד, אם הממוצע הוא 8 שנים ללורד מפקד. ששת אלפים שנה הוא גם הזמן המשוער לתחילת הפלישה האנדאלית. האנדאלים ידועים כמי שהרגו את ילדי היער בכל מקום שמצאו אותם, ושרפו את החורשות הקדושות להם. והנה הסיבה לקסם שילדי היער ניסו באמצעותו, שוב, לעצור פלישה של בני אדם. ושוב בלא הצלחה.
משמר הלילה נלחם מלחמת חורמה בפראים. למה? האם בגלל המנהג של הפראים לפשוט לדרום ולגנוב חפצים, בעלי חיים, ונשים? אולי החומה נועדה לא להגן על בני האדם מפני האחרים, אלא להיפך, או רק לחצוץ בין שני הגזעים? ולפי זה הפראים הם פולשים ומשמר הלילה פשוט מבצע את תפקידו ומעניש אותם על עצם היותם באזור האסור, וזה מקור היריבות. העובדה שהפראים קוראים לעצמם "העם החופשי" ולועגים לחוקים ולמצייתים להם יכולה להתאים כאן.
והפוליטיקה הווסטרוזית? היא נועדה להציג את בני האדם במערומיהם: להניח שהאחרים הם הרעים בזמן שבני האדם הם הטובים נשמע מופרך כשרואים כיצד בני האדם עסוקים בעיקר במאבקי כח חסרי מצפון. המלחמה בארצות הנהר שהשתוללה בספרים הראשונים הסתיימה והותירה ארץ מעלת עשן, שבריאן רואה במסעותיה. זה מה שייקרה לדרום ולארצות הסופה, עם הפלישות של אנשי הברזל ושל אאיגון. סביר גם שהמגפה האפורה תתפשט בארצות הסופה ותוסיף לכאוס. רק הבקעה נותרה רחוקה מזוועות המלחמה, ועם הגעתו של אצבעון אליה, אולי לא לזמן רב.
אז הנה לנו שבירת מוסכמות: האחרים ינצחו בקרב האפי - וזה לא ייחשב לסוף רע. התיאוריה הזו חביבה עליי לא בגלל הראיות עליהן היא מתבססת, אלא בשל הנועזות שלה, ובשל חריגתה ממסגרת התיאוריות המקובלות, כמו תיאוריית שלושת ראשי הדרקון, שכולן חוטאות בהיותן דומות מדי לעלילות הפנטזיה הרגילות.
