זה לא נגמר...

L u n a 22

New member
זה לא נגמר...

המנוולת הזאת! שיבוא יום.. אני מקווה שזה יחזור אליה, הרוצחת הזאת! רוצחת, בלב קר, בזדון.. את לא אישה, את שטן! קיבלת מה שרצית, וגרמת לאמא לקבור את בנה.. גרמת לכל אחים, כל האחיינים, כל האוהבים- לקבור, לקבור אותו.. קיבלת מה שרצית. הוא נעלם.. הוא לא יפריע לך יותר בחיים.. אבל עכשיו הילדים שלך יתומים. ואת עוד יכולה לקרוא לעצמך אמא.. מנוולת! הוא היה האבא של כולם.. ככה אומרת ילדה בת 6.. בלעדיך הנדנדות יישארו ריקות... למה את לא ראית את זה? איך לא ראית שהילדים פשוט מאושרים איתו? או שהתעלמת, היית אנוכית, אגואיסטית, ועשית את זה סתם בכוונה? אני מקווה שזה ירדוף אותך, אני מקווה שהילדים שלך יבואו אליך עם תהיות. שהם ישאלו אותך.. אני מקווה שיהיה להם שכל ישר, ולא יאמינו לכל שיט שתמכרי להם.. אני מקווה שתחיי עם זה, שכל המכרים שלך ידעו את האמת, שיישאר עליך אות קין, גם אחרי שהילדים שלך יקברו אותך..!! אני מאחלת לך חיים של אומללות, אני מאחלת לך שלא תדעי מה לענות לילדים שלך, אני מאחלת לך שהם יזכרו כמה טוב היה להם עם אבא, ויבקשו אותו בחזרה.. רוצחת! שתרגישי את חוסר האונים, את התסכול, את אין המוצא, את הכאב.. את הכאב שהוא סבל.. הוא לא היה איש רע, ואת יודעת את זה. לכל העולם את יכולה לשקר, את כולם את יכולה 'לסבן', אבל את לעולם לא תוכלי לברוח מעצמך, מהאמת האישית שלך! את אשמה! ואת יודעת את זה... היית אטומה יותר משקית וואקום. הוא כתב במכתב- כל השנים האלה, ורק פעם אחת הסכמת להיפגש איתו פנים מול פנים, וגם אז יצאת עם פנים מושפלות.. תתביישי לך! תתביישי לך על האטימות, על הרוע, על הכוונה.. הרגת אותו לאט, בקור רוח, בהתמדה. היית כל כך נחושה לייאש אותו.. והצלחת.. יימח שמך, שהצדק ירדוף אותך!!
 

אחשל

New member
../images/Emo2.gif../images/Emo5.gif

יש סיבה לכך שהמתקפה הזו נכתבת כאן בפורום
 

L u n a 22

New member
אני יודעת שאין מה לעשות...

אני יודעת שאין מה לעשות, שאין מי שיחזיר את הגלגל, אני יודעת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו.. אבל אני כל כך כועסת כל כך כואב לי שהוא הגיע לאין אונים כזה נורא, כזה חוסר מוצא.. כזה כאב אני לא מאשימה רק אותה- אני מאשימה כל כך הרבה רשויות שהיו אטומות.. אני יודעת שזה לא עוזר לי בלהתגבר, אבל האשמה שלי כל כך אמיתית, וצודקת! אני יודעת שאין מילים שיכולות לעזור, כל אחד עם האבל שלו, וצריך להמשיך לחיות עם זה עכשיו זה כמו לחיות בבועה......
 

אחשל

New member
אני יכול לההבין את הכעס...

אבל לא כל כך ברור לי הרקע, הסיפור שמאחורי הכעס הזה...
 

L u n a 22

New member
../images/Emo182.gif

אני רק מקווה שבסופו של דבר יוחלט לפרסם את האירוע ויופצו הפרטים היותר אישיים, וגם... לי יהיה קל ונוח יותר לדבר על זה... את הרקע אני לא יכולה לכתוב, כי זה פתוח לעיני כל.. והלב עדיין מדמם..
 

Oris Mom

New member
קשה מאד לקרוא את זה

אינני יודעת ואינני מכירה את הרקע להתאבדות של האדם היקר לך, אבל אני מאמינה שרגשות שנאה קשים כל כך ו"איחולים" בנוסח שאיחלת לה, בסופו של דבר מזיקים לך. שנאה וכעס הם אנרגיה שלילית מאד. ככל שתדבקי בשנאתך, היא תדבק בך, והאנרגיה שלך תהיה תמיד שלילית. זה ישפיע עליך לרעה ועל כל הסובבים אותך אבל לא על זאת שאת שונאת אותה. עניין אחר: בטוח שגם את לא רואה את התמונה בשלמותה. יש תמיד שני צדדים למטבע. האדם שהתאבד לא היה איזו בובה שמפעילים אותה. יש לו יכולת לחשוב בעצמו ורצון חופשי. בסופו של דבר הוא בחר לעשות מה שבחר. אני מבינה שקשה לך לקבל את זה כי הרבה יותר קל לכעוס על מישהו זר ששונאים מאשר על מישהו שאוהבים, אבל זו האמת. ככל שתקדימי לקבל אותה, ייטב לך.
 

L u n a 22

New member
../images/Emo39.gif../images/Emo53.gif

לא נקלט לי לי נתפס לי זה כאילו זה ברור שהוא עוד פה, אבל מצד שני- כל כולי, כל הנשמה, הגוף, הכל מרגיש את הכאב. זה כאילו יש את הכאב החזק, המחניק הזה שבפנים, שלא עוזב, וברגע יכולות שוב הדמעות לצאת. זה עדיין לא נתפס. לא ברור לי שהוא נקבר. וראיתי אותו. זה לא ברור. זה כאילו הוא עוד רגע ומרים טלפון ואומר שהוא קופץ השבוע. זה כאילו שעוד רגע הוא דופק בדלת. זה לא ברור לי שזה הוא. העולם ממשיך-הלימודים, המבחנים, החברים. הכל ממשיך כי זה חייב להמשיך. ואני ממשיכה, וצוחקת, למראית עין. אם רק הייתי יכולה להתנהג כמו שאני באמת מרגישה.. אם רק הייתי יכולה להיכנס אל תוך המיטה, ולהתחבא, ולחשוב, ולהתאבל את האבל האישי שלי.. אם רק הייתי יכולה להישאר שם, מול ערמת החול, ולהניח פרח, ולבכות, ולשאול ולהבטיח. אם רק הייתי יכולה להחליט ולעשות.. הצעקה היתה גדולה מידי. גדולה מכדי שנוכל לשבת ולשתוק. אם רק הייתי יכולה.. הכאב פושט בכל הגוף, הוא נמצא שם. הוא תמיד שם, גם כשאני צוחקת, זה קשה לראות גינת ירק, פרחים, שתילים, ילדים, תמונות.. זה לא יכול להיות שנשארו רק תמונות.. זה לא יכול להיות שאני יודעת שזאת הדרך היחידה לראות אותו- לזכור אותו.. אני לא מוכנה שזה ישכח, שאנשים ימשיכו להתנהל כרגיל, שהילדים יקבלו את מה ש'אמא' אומרת להם.. שבדור הבא יגידו שהיה אחד במשפחה ש.. ויעלימו את הסיפור או ישאירו אותו שיטחי כזה בלי כל הסיפור הכואב, כל הסיבות.. לעזאזל עם העולם הזה!!
 
למעלה