P u s s i c a t
New member
"זה לא ספינינג"
שורה לפני אחרונה - מה ל'שות שהגעתי באיחור קל... השיעו מתחיל. הנחיות מוזרות קצת היום - תעזבו את שעוני הדופק. כולם כבר ותיקים ויודעים מה הגבולות שלהם - אז אל תתייחסו. מי שרוצה - יכול - אני ממליץ שלא. לוקחת צ'אנס. מפעילה אותו - בשביל ספירת הקלוריות, אבל משתדלת להמנע מלהסתכל. אטרף שמימיי לא חויתי בשיעור. אין שריר שלא שרף לי היום. הרגשתי חלקים בשריר העכוז שלא ידעתי שנמצאים שם.
מאחורי שני קונילמלים... בלי בושה צועקים למדריך - "סבבה- מתי מתחילים לעשות ספינינג"? הבחור שלידי נדהם מהחוצפה - ואנחנו מנסים להתעלם. השניים צוחקים להם (נורא מצחיקה הבדיחה שזרקו. סליחה. הבדיחה זה הם...) הדיסק קופץ באמצע בשיר מסויים. והשניים צועקים לו "עם כזו מוסיקה לא פלא שהדיסק נשרט" מתחיל לגרד לי ברגל. בא לי לנתק אותה מהפדל ולשחרר בעיטה אחורית. סתמו כבר...
ממשיך השיעור - כולם באקסטזה, חיוכים מכל כיוון, נהרות של זיעה. שריקות של עידוד. והשניים - נו מתי יתחיל ספינינג? זה לא ספינינג הדבר הזה... צודקים. באמת מדובר ב"דבר" וה"דבר" היחיד פה זה אתם. בהמות כאלו
ברור כמובן שקצת לפני שכולם סיימו את דיווש הרגיעה האחרון הם כבר היו בחוץ. בלי שחרור. בלי מתיחות. יצאו החוצה כמו שני שימפנזים. בהמות
ואני? עו דלא נמחק לי החיוך מהאושר. שיעור מהטובים שהיו לי מימיי. במלתחות כל הבנות עם חיוך מאוזן לאוזן. הגברים שהיו שם - מחייכים בדרך לחניה. שיעור מדהים. מקצועי. סוחף. דימוי עליה קורעת במיוחד עם תיאור הדרך... אימון רכיבה באולם סגור. אז שני הניאנדרטלים אמנם לא קיבלו את מסיבת הפול מון שלהם. והמוסיקה לא היתה בדיוק לטעמם. לא נורא. שלא יחזרו שוב. טעם זה דבר אחד. קורה. דרך ארץ - לא קשורה לטעם בשיט. אנשים חסרי תרבות ונימוס בסיסי. בהמות
מדהים רק שגם עם קריאות הביניים - כולם נהנו. מצאתי אפילו את הזוית באופניים שכלום לא כואב. גם לא הברז של העומס. היה מדהים. אלוהי. סוף השיעור - ריטה ורמי. שבועה... ואני מחייכת משפט פה, מילה שם... מקבלות לי פתאום משמעות שונה
"בלי מילים אליך אדבר גוף יאמר ראשון אחריו הלב... ... יודעת שאסור לי לוותר... ... לפנייך לא קרה דבר רק ימים חולפים בשקט מנוכר.. .. ... ובתוכך סופה של אש והפנים הם מלטפים ... ... בשערי אתה עכשיו עובר בשבועת עולם בוער נותן בך אות נחרט עמוק, דבר שמתגבר אני רק אוהב[ת] יותר...." מדהים. (נכון. הברים הוצאו מהקשרם... מה 'כפת לי) לא משנה כמה שיעורים כבר עברתי. כמה מדריכים. כמה ריגושים נוספים. וזה עדיין. הדבר שמצליח להצית לי את הלב בכל פעם מחדש. שיגידו שזה לא ספינינג. שיבכו עד מחר. אני - רק אוהבת יותר
החיוך לא נמחק
איך נרדמים אחרי דבר כזה?
שורה לפני אחרונה - מה ל'שות שהגעתי באיחור קל... השיעו מתחיל. הנחיות מוזרות קצת היום - תעזבו את שעוני הדופק. כולם כבר ותיקים ויודעים מה הגבולות שלהם - אז אל תתייחסו. מי שרוצה - יכול - אני ממליץ שלא. לוקחת צ'אנס. מפעילה אותו - בשביל ספירת הקלוריות, אבל משתדלת להמנע מלהסתכל. אטרף שמימיי לא חויתי בשיעור. אין שריר שלא שרף לי היום. הרגשתי חלקים בשריר העכוז שלא ידעתי שנמצאים שם.
