זה לא קל להיות חולה

[ToryMaster]

זה לא קל להיות חולה ../images/Emo4.gif

וכן, אני לא מתפרקת, רק מתחזקת, אבל אני צריכה להשתחרר קצת. אתמול, אתמול הייתי בקניות, הלבשה תחתונה (כי הפרט הזה חיוני

). מודדים, בודקים במראה, מפה לשם, קולטים שהמדיה שלך השתנתה, שאת השתנית, ולא רזית, חס וחלילה, בדיוק להיפך. וכן, תשבו ותגידו לי ש"אבל מה? את רזה, לא יכול להיות שהשמנת עד כדי כך!" נורא קשה לי עם שינויים. נורא קשה לי כבר לא להיות הכי רזה, והכי מיוחדת, והכי והכי, נורא קשה לי להיות סתם רגילה

. אני לא יודעת להילחם בצורף הזה, בצורך המטורף הזה להיות שונה, מיוחדת, לחפש את הדרכים, אז אני מדחיקה אותו. ואני מפחדת נורא, אני מפחדת נורא שזה יקפוץ יום אחד החוצה וישתלט עלי

. ובטיפול אני לא יכולה להעלות את זה, כי אני מפחדת ממה שהיא עלולה לספר

. אוף. יהיה לי מגעיל היום, בחיי.

 

[יעל ניסן]

בלי קשר לגוף

האדם ה"חזק" הוא זה שמצליח להסתגל לשינויים ולחולל שינויים. לא זה שמצליח לעצור את הכל מלכת - כי תכלס, אי אפשר באמת לעצור כלום, ובשלב מסויים או שמאוד מתייאשים או שנראים פתטיים. ככל שיהיו לך יותר הזדמנויות בחייך לחוות שינוי ולהתמודד איתו - כך ההתמודדות תהפוך ליותר ויותר קלה עם הזמן. קומנדו שינויים שכזה. לפעמים מדובר במידה בבגדים, לפעמים באיזה קמט בפנים ולפעמים במקום עבודה חדש, או חבר חדש... כל הדברים הללו שצריך לגייס עבורם כוחות התמודדות. ומדובר במידת גוף לא באיזה מחלה סופנית או צונאמי.

 

[ToryMaster]

זו הבעיה ../images/Emo4.gif

שמידת גוף זו מחלה, מבחינתי

 

[noosh]

לפעמים, מידת גוף זה השינוי

הכי קשה להתמודדות. ואין כאן מקום להשוואות לצונמי או מחלות סופניות, לדעתי.

 

[lollapalooza]

אבל יעלי,

"הכי מיוחדת" זה מבפנים. ואת כזו. עזבי אותך ממידת גוף, תסתכלי איזה בן אדם את. הדבר האחרון שאני יכולה להגיד עלייך זה "סתם רגילה". אני לא חושבת שאי פעם יצא לי להתקל במישהו כל כך חזק כמוך. את מקסימה, ואת יפה, ואת בנאדם ממש טוב, ויותר מהכל- את בנאדם כל כך חזק, כל אחד אחר היה נשבר מזמן, במקומך. אבל את מתחזקת, את בעצמך אומרת את זה. וכולנו שמים לב לשינוי הטוב שאת עוברת, ואני אישית ממש שמחה על זה. וזה משהו שלעולם לא יכול להשתנות, מה שבפנים. זה מה שאמיתי וזה מה שחשוב וזה מה שאנחנו אוהבים אצלך.

 

[ToryMaster]

../images/Emo10.gif

אני יודעת את כל זה, ואיכשהו... תמידמ ראה חיצוני שיחק אצלי תפקיד חשוב, תמיד. אני רוצה להיות מיוחדת חיצונית, ככה שכולם יכירו וכולם יאהבו וכולם ידעו מי אני

 

[יעל ניסן]

כולם?

כווווולם צריכים לדעת מי את ולאהוב אותך? והדרך להשיג זאת זה על ידי היותך מיוחדת בחיצוניות שלך? באמת את חושבת שכולם אוהבים רק אנשים מיוחדים חיצונית? כי אם כן - זה ממש לא מסביר איך כל האנשים הבינוניים הללו מסביב מנהלים חיים נורמאליים ופחות או יותר מנהלים את העולם (או לפחות סוחבים בעול העיקרי). משהו מאוד מאוד לא בסדר בדרך בה את רואה דברים. את מניחה עלינו דברים שלא היו ולא נבראו בלי לשאול אותנו ובלי לתת לנו לבחור לבד את מי אנחנו אוהבים, את מי לא ועל פי אילו קריטריונים. תגידי - את עצמך אוהבת רק אנשים מיוחדים בחיצוניות שלהם? אין לך אף חבר או חברה - ככה - ממוצעים? או שמא הפריווילגיה הזו לאהוב את מי שבא לך שמורה רק לך? ואנחנו נדונים (לפחות בעיניך) לאהוב רק אנשים מיוחדים (ושגם תחליטי בשבילנו מה נחשב למיוחד). את מנסה לקמט את חוקי העולם סביב כמה הנחות בסיס מה-זה-לא הגיוניות! זו מלחמה סיזיפית, יעל - שלא תוביל אותך לשום מקום משגשג, לומד ועשיר - אלא רק למקום יבשושי שמחלק את העולם על פי קריטריון וחצי שרלוונטיים רק לך אבל לא ליתר האנשים. זהו מתכון בטוח לבדידות. יהיה קשה מאוד להיות איתך שם. לרוב הבריות זה לא הגיוני מה שאת אומרת.

 

[ToryMaster]

אוף

הלוואי שהייתי יכולה לומר שאת צודקת ושאפילו אני לא פועלת ככה, אבל זה לא נכון. כן, חוג החברים שלי כולל רק אנשים שנראים טוב בעיני, אני לא יודעת להסביר את זה.

 

[יעל ניסן]

עדיין מדובר רק עלייך

זה שאת ממיינת את עולמך על פי סולם היופי - לא אומר שאחרים ממיינים כך את עולמם. המאמץ שלך להיות מיוחדת (על פי קריטריונים שלך) ובכך להשיג אהבה מאחרים, קשורה לכך שאת בוחרת כך חברים, ואת מניחה (מה מניחה? משוכנעת!) שגם אחרים בוחרים כמוך. את מנסה לפסל את גופך להיות בתוך איזה סט של קריטריונים פרטי שלך - שכאילו אם את היית פוגשת מישהי בדמותך שעונה לקריטריונים הפרטיים שלך, היית חושבת שהיא מעניינת ולכן ראוייה לאהבתך בלי קשר לאיזה אופי יש לה או איזה בן אדם היא. עד כאן מדובר רק בך ובדרך שלך לראות את העולם. אני מנסה להגיד לך פה כמה דברים: - לאנשים אחרים יש קריטריונים אחרים לגבי מי ראוי לאהבתם... גם לאלו שמסכימים אם קריטריוני היופי שלך. (כלומר זה שהם מחשיבים פלוני כ"יפה" עדיין לא אומר שאהבתם לאותו פלוני מובטחת). - את לא יכולה לכפות את הדרך שלך לראות את העולם על אנשים אחרים. - את יכולה להתאמץ להיות יפה עד אין קץ - ועדיין יהיו כאלה שלא יאהבו אותך. אין "כולם". לאף אחד וגם לא לך. - והכי חשוב: אם קורה שאת לא אוהבת את עצמך בגלל סיבות אחרות (לא יופי) זה ישר מתערבב לך עם הקריטריון הלא קשור הזה ואז נדמה לך שאם רק תהיי יותר יפה תאהבי את עצמך יותר (שוב, כי ככה את ממיינת אנשים). ואז יוצא שהפיתרון היחיד שיש לך לכל מגוון הרגשות השליליים שעשויים להתעורר בך הוא "להיות יותר יפה". אם את מצוברחת כי זילזלו בכבודך - את צריכה להיות יותר יפה ואז לא יזלזלו בך יותר; אם את כועסת אל איזה עניין לא צודק את צריכה להיות יותר יפה ואז לא תתקלי יותר באי צדק... מה שמעניין הוא, שכמה שאת חכמה את לא מצליחה לראות עד כמה זה אבסורדי... ואפילו שיש לך כבר אי אילו ראיות מוצקות שהדרך הזו שלך לא עובדת עדיין לא השתכנעת לנסות לשנות גישה. אין לי מושג למה. היכולת ליהנות מאסתטיקה ממש ממש לא קשורה לאהבה. אלו שני קריטריונים בלתי תלויים. זה שאת הפכת אותם תלויים מחרב לך כל חלקה טובה וחבל.

 

[ToryMaster]

אני כן רואה את האבסורד

ואני כן יודעת שזה מטופש, אבל יש את הרגעים האלה שכלום לא משנה וכלום לא מעניין ואת פשוט שוכחת כל מה שלמדת

, אלה הרגעים הקשים.

 

[יעל ניסן]

את זוכרת

שדיברנו בזמנו על הצהרות בונות? על זה שאחת ליום - rain or shine - את מלקטת חמישה דברים שאת שמחה שקרו לך? זה הקונטרה לימים קשים. ונכון שיש רגעים שכלום לא משנה - אבל הם רגעים. כמו שהם באו, ככה הם ילכו ויבואו רגעים אחרים. מדובר על רצף - כשהשאיפה היא להגיע לרצף יותר ויותר מלא, בריא ואפשרי עם פחות רגעים שכאלה. ופחות אין משמעו נטול.

 

[ToryMaster]

המשפט האחרון שלך...

זו המלחמה שלי בחיים, להפנים שזה לא הכל או כלום.