זה מאחוריי
חמישי בבוקר מתעורר בחרדה רבה...
ומקלל את עצמי למהה זה ככה
חמישי בצהריים מגיעים אלינו אנשים עושים לאמא תסרוקת ומלבישים אותה.. הלחץ עולה
שאני לחוץ אני הולך לישון
מתעורר בשעה 5 בצהריים
אמא באה לחדר ואומרת לי.. תתתחיל להתלבש
ובום... מקבל התקף פניקה
מנסה להירגע מנסה להרגיע את עצמי
שום דבר לא עוזר
נכנס למקלחת מתקלח מרגיש את הגוף קפוא
ושהוא לא יכול לזוז
מרגיש את הזרועות שלי קפואות
זיעה קרה בלבול קל
ופתאום עברה לי המחשבה על לא ללכת לחתונה
ידעתי שאם אני אומר את זה לאמא שלי
אני חוטף מטר של צעקות וקללות אז לא העזתי לחשוב על זה אפילו
הגענו לאוטו
שיא החרדה... הלב דופק בדופק 400 סחרחורת קלה
הגוף קפוא הידיים קפואות
הפה יבש
כל הדרך יש לי מחשבה של לפתוח את הדלת של האוטו ולחזור הביתה
מה אני צריך את זה..
מן פחד כזה שעוטף אותי.
נזכרת שזה התקף פניקה שיחלוף לי גג אחרי 10 דקות
וכך היה הרגעתי את עצמי
אמרתי לעצמי הלווו אתה לא מתחתן מה אתה לחוץ כל כך?
מה יקרה?
נכנסים לאולם.. תופס לי פינה שקטה לוקח לי שוט של וודקה להוריד את הפניקה ולהירגע קצת
ברגע האחרון שינוי בתוכנית...
הזוג נכנס לחופה לבד
אמממה המשפחות מחכות בתוך החופה עצמה
כל הצלמים 7 במספר מתמקדים בנו החופה
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש
תחשוב על הסלבס שמתומדדים עם מצלמות יום יום
ניסיתי לדמות אותם עם 7 מצלממות לתוך הפנים.
מוזיקה מתחילה הזוג נכנס
מרגיש קפוא.
אבל סבבה חיזקתי את עצמי בראש במחשבות חיוביות
שראיתי את אותי מתקרבת הייתה תחושת קנאה מצדי
אני מודה..
תחושת קנאה שהיא לא מתמודדת עם מה שאני עובר
ואין לה את התקיעות הזאת בחיים.
אבל גם הרגשתי גאווה וסגירת מעגל שלמרות החיים הלא קלים שעברנו ועברנווווו.
היא לא נתנה לזה לעצור אותה והיתפתחה.
גיסי שובר את הכוס ונכנסים לאולם
ששם הכל זרם יותר חלק
מרוב האלכוהול לא זכרתי כלום
רציתי לשמוח לחגוג כמעט 3 שנים לא יצאתי ולא ביליתי
היה מן פורקן עצום בשבילי
הרגשתי כאילו יצאתי משבי של החאמס
ועשו בשבילי מסיבה עד כדי כך
הרגשתי כיף משוחרר והמחשבות הטובות התחילו לזרום בגלים
מחשבות של: אולי אתה לא כזה נורא כמו שאתה חושב אולי אתה יכול לעשות דברים יפים וכול האופורייה שיש לאחר שתיית אלכוהול
נגמר האירוע. מתעורר בשישי אחר הצהריים ומתרפק על אותם זכרונות יפים מליל אמש
חמישי בבוקר מתעורר בחרדה רבה...
ומקלל את עצמי למהה זה ככה
חמישי בצהריים מגיעים אלינו אנשים עושים לאמא תסרוקת ומלבישים אותה.. הלחץ עולה
שאני לחוץ אני הולך לישון
מתעורר בשעה 5 בצהריים
אמא באה לחדר ואומרת לי.. תתתחיל להתלבש
ובום... מקבל התקף פניקה
מנסה להירגע מנסה להרגיע את עצמי
שום דבר לא עוזר
נכנס למקלחת מתקלח מרגיש את הגוף קפוא
ושהוא לא יכול לזוז
מרגיש את הזרועות שלי קפואות
זיעה קרה בלבול קל
ופתאום עברה לי המחשבה על לא ללכת לחתונה
ידעתי שאם אני אומר את זה לאמא שלי
אני חוטף מטר של צעקות וקללות אז לא העזתי לחשוב על זה אפילו
הגענו לאוטו
שיא החרדה... הלב דופק בדופק 400 סחרחורת קלה
הגוף קפוא הידיים קפואות
הפה יבש
כל הדרך יש לי מחשבה של לפתוח את הדלת של האוטו ולחזור הביתה
מה אני צריך את זה..
מן פחד כזה שעוטף אותי.
נזכרת שזה התקף פניקה שיחלוף לי גג אחרי 10 דקות
וכך היה הרגעתי את עצמי
אמרתי לעצמי הלווו אתה לא מתחתן מה אתה לחוץ כל כך?
מה יקרה?
נכנסים לאולם.. תופס לי פינה שקטה לוקח לי שוט של וודקה להוריד את הפניקה ולהירגע קצת
ברגע האחרון שינוי בתוכנית...
הזוג נכנס לחופה לבד
אמממה המשפחות מחכות בתוך החופה עצמה
כל הצלמים 7 במספר מתמקדים בנו החופה
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש
תחשוב על הסלבס שמתומדדים עם מצלמות יום יום
ניסיתי לדמות אותם עם 7 מצלממות לתוך הפנים.
מוזיקה מתחילה הזוג נכנס
מרגיש קפוא.
אבל סבבה חיזקתי את עצמי בראש במחשבות חיוביות
שראיתי את אותי מתקרבת הייתה תחושת קנאה מצדי
אני מודה..
תחושת קנאה שהיא לא מתמודדת עם מה שאני עובר
ואין לה את התקיעות הזאת בחיים.
אבל גם הרגשתי גאווה וסגירת מעגל שלמרות החיים הלא קלים שעברנו ועברנווווו.
היא לא נתנה לזה לעצור אותה והיתפתחה.
גיסי שובר את הכוס ונכנסים לאולם
ששם הכל זרם יותר חלק
מרוב האלכוהול לא זכרתי כלום
רציתי לשמוח לחגוג כמעט 3 שנים לא יצאתי ולא ביליתי
היה מן פורקן עצום בשבילי
הרגשתי כאילו יצאתי משבי של החאמס
ועשו בשבילי מסיבה עד כדי כך
הרגשתי כיף משוחרר והמחשבות הטובות התחילו לזרום בגלים
מחשבות של: אולי אתה לא כזה נורא כמו שאתה חושב אולי אתה יכול לעשות דברים יפים וכול האופורייה שיש לאחר שתיית אלכוהול
נגמר האירוע. מתעורר בשישי אחר הצהריים ומתרפק על אותם זכרונות יפים מליל אמש