זה לא שאני אופטימי ויז, אבל לא מהסיבות שאת
חושבת. לאנשים יש זיכרון קצר יחסית, גם לדברים טובים וגם לדברים כואבים, ההתנגדות והשנאה לציונות היו כבר שנים ארוכות, ולמרות זאת בשעה של תקווה שהיתה אחרי שנחתם ההסכם הראשון בין אש"פ לישראל אותם עזתים שאת מדברת עליהם, יצאו לרחובות וחילקו לחילים הישראלים בטנקים ענפי זית. לא היה צריך הרבה שנים בשביל לדרדר את המצב, אבל זה הפיך בדיוק כמו שזה היה הפיך אז. אני פסימי גם בגלל השנאה של הישראלים לערבים, שחושפת את עצמה עוד ועוד, אבל בעיקר בגלל שאני חושש ששתי הדרכים היחידות לפתרון של הסכסוך ייפסלו על ידי הישראלים: האפשרות של שתי מדינות תיפול כנראה משום שגם אם יהיה לה רוב בארץ המתנחלים יעשו כזה בלגן של יום הדין בפינויי התנחלויות המוני שזה יפול, והדרך השניה שבה ההתנחלויות ישארו במקומן במדינה אחת, גם היא נפסלת ע"י הרוב המוחלט של היהודים. .