הייתי שם גם
New member
זה מיועד אליכם. החבר'ה מראס א-שטן.
כל ערב אני ושלוש החברות שלי היינו הולכות למובארק, כי שם היו כמה חבר'ה שאחת הבנות הכירה בטיול הקודם שלה לסיני. כל ערב ישבנו שם ושיחקנו רוצח. כל ערב היה יותר יפה מהקודם. בערב יום חמישי, באורח פלא, החלטנו להישאר בחוף שלנו, במלחה. החבר'ה באו אלינו במקום שנלך אליהם. רק בגלל זה אנחנו חיים, בריאים, לא כל כך שלמים, אבל משתדלים. היה לי מזל והשגחה ברמות שקשה להביע במלים. במקום לשכב פצועה 8 שעות הגעתי בשלוש בבוקר לישראל. היו איתי אנשים מדהימים לאורך כל הדרך, שאם הם לא היו שם אולי הייתי נשברת, מתפרקת לרסיסים. אני לא אשכח את הפחד מכווץ הגרון. את חוסר האונים והבדואים הבוזזים. ובעיקר את השקט. אחרי שני הפיצוצים האדירים שהעלו פטריה בגודל של בניין לשמים לא נשמעו סירנות, לא נשמעו צעקות, לא נשמעו מסוקים. היה שקט, טוטאלי. גלים מתנפצים אל הים. לחש כבד. אני יודעת שאנשים חייכנים שראיתי יום לפני, אם ותינוקת, אישה מבוגרת ומשפחתה, חבר'ה צעירים מסביב למעגל האבן שכל ערב ניגן בו האיש הערבי, חבר'ה שאולי לא הפניתי אליהם תשומת לב מיוחדת, אני יודעת שחלקם קבורים, חלקם מדממים פיזית, רובם מדממים נפשית עכשיו. אני רק רוצה לשמוע אותכם, לחוש אתכם. אני לא מעזה לחפש אקטיבית אף אחד שהיה איתי שם חוץ מהחברות שלי. אולי תראו אותי כאן.
כל ערב אני ושלוש החברות שלי היינו הולכות למובארק, כי שם היו כמה חבר'ה שאחת הבנות הכירה בטיול הקודם שלה לסיני. כל ערב ישבנו שם ושיחקנו רוצח. כל ערב היה יותר יפה מהקודם. בערב יום חמישי, באורח פלא, החלטנו להישאר בחוף שלנו, במלחה. החבר'ה באו אלינו במקום שנלך אליהם. רק בגלל זה אנחנו חיים, בריאים, לא כל כך שלמים, אבל משתדלים. היה לי מזל והשגחה ברמות שקשה להביע במלים. במקום לשכב פצועה 8 שעות הגעתי בשלוש בבוקר לישראל. היו איתי אנשים מדהימים לאורך כל הדרך, שאם הם לא היו שם אולי הייתי נשברת, מתפרקת לרסיסים. אני לא אשכח את הפחד מכווץ הגרון. את חוסר האונים והבדואים הבוזזים. ובעיקר את השקט. אחרי שני הפיצוצים האדירים שהעלו פטריה בגודל של בניין לשמים לא נשמעו סירנות, לא נשמעו צעקות, לא נשמעו מסוקים. היה שקט, טוטאלי. גלים מתנפצים אל הים. לחש כבד. אני יודעת שאנשים חייכנים שראיתי יום לפני, אם ותינוקת, אישה מבוגרת ומשפחתה, חבר'ה צעירים מסביב למעגל האבן שכל ערב ניגן בו האיש הערבי, חבר'ה שאולי לא הפניתי אליהם תשומת לב מיוחדת, אני יודעת שחלקם קבורים, חלקם מדממים פיזית, רובם מדממים נפשית עכשיו. אני רק רוצה לשמוע אותכם, לחוש אתכם. אני לא מעזה לחפש אקטיבית אף אחד שהיה איתי שם חוץ מהחברות שלי. אולי תראו אותי כאן.