זה ממשיך.....
לאחר שבועיים קשים של לבטים ומצבי רוח שונים שהושפעו בעיקר מהשינויים במצבי הרוח של אשתי (מובן למדי). קיבלה אשתי מספר החלטות. אני נוטה לקבל את החלטותיה בעיקר משום שפגעתי בה כ"כ קשה, אז אני מוכן לשתף פעולה עם מה שהיא חושבת שיעשה לה פחות רע עכשיו ובעתיד בכלל. לפיכך , אנחנו נפרדים, ובעוד חצי שנה יוולד בננו השני. אני אעזוב את הבית בימים הקרובים ואתמודד לראשונה בחיי עם מגורים בדירה שכורה עם שותפים (אגב,הצעות יתקבלו בברכה). כשאני מנסה להסביר לעצמי את הרגשות שלי בשבוע האחרון,אני שם לב שאני כלל לא עצוב.אני מרגיש נתק פנימי,אני מרגיש שמישהו אחר עובר את הדברים הקשים והוא מצטער על הנזק והוא מפחד והוא חושש והוא מרגיש שהוא נגרר להרפתקה מטופשת,והוא שעשה המון טעויות בחיים, חושש שמא זו עוד אחת מהטעויות הללו. אני יודע מי זה האחר הזה- זה האני הקודם שלי,מי שחשבתי שאני, זו הנשמה הישנה שלי, התודעה המפוברקת שחייתי בה 33 שנים, זו האשליה שחייתי בה ובמהלכה הולכתי שולל אחרים לא במודע ולא במתכוון. אותו אחד הוא זה שגסס לו במשך השנה שעברה ועומד להיות מובא לקבורת עולם בזמן הקרוב מאד. אני אחראי למותו,כן ,אני. ואני זה שמרגיש די טוב עם עצמי למרות ואולי בזכות מעשיי האחרונים. אני עדיין לא יוצא במחולות, אבל אני בהחלט מרגיש שהכנפיים שלי מסוגלות סוף סוף להרים אותי למעלה, לעבר הפתח של הכלוב, ולהשתחרר. כן , הציפור הירוקה מקנאה בחברותיה החופשיות לחפש את האושר, רואה שהחופש שלה קרוב גם הוא, והיא עשתה את זה בכוחות עצמה ,כוחות שנצברו במהלך השנה האחרונה. |קראש| טראח !@#! |חזרה לקרקע המציאות| רגע, סליחה, נסחפתי קצת עם הפואטיות הזו,אני לא בדר"כ כזה. בעצם,מי יודע אולי בסוף אני אגלה שאני דווקא כן כזה. היום אני כבר מסוגל לקבל הכל לגבי עצמי וגם לגבי אחרים. ונחזור להווה, חלה איזו שהיא הפשרה קלה ביותר ביחסים עם הוריי. הם כבר מוכנים לסייע לי בשיכון בביתם תחת האילוץ שלא להביא אף אחד "כזה" הביתה. בשלב זה, אני אוותר על הצעתם, אין שום סיבה שאחליף תא מעצר אחד באחר,אלא אם ממש אגיע לכדי חרפת רעב. זה יכול להיות פתרון לימים קשים או לשעות קשות אך לא מעבר. עכשיו , אני צריך לאסוף את עצמי ולארגן את עצמי ולאת לעולם ולהתחיל לחיות וליהנות ממנו כמו שלא עשיתי מעולם (טוב,רק עכשיו נולדתי, אני כולה בן שנה) אני רוצה להודות בהזדמנות זו לכל מי שהגיבו להודעת ה-"זה התחיל" שלי. אנשים שאני לא מכיר בכלל או כאלה שרק החלפתי איתם מילה או שתיים וחיוך אחד או יותר, לקחו מזמנם כדי לכתוב מהמקום הכי עמוק שאפשר,מלבם. נגעתם בלבי, בנשמתי,עטפתם אותה בשכבת המגן שהייתי זקוק לה ועוד אזדקק לה. אני מקווה שאוכל ביום מן הימים להשיב לכם ולו קמצוץ מהתמיכה והאהבה שהענקתם לי . אני מקווה שהכותרת הבאה שלי יהיו משהו בסגנון "הלילה השלם הראשון שלי בזרועותיו האוהבות של גבר". סוף שבוע חם ובטוח לכולם !
לאחר שבועיים קשים של לבטים ומצבי רוח שונים שהושפעו בעיקר מהשינויים במצבי הרוח של אשתי (מובן למדי). קיבלה אשתי מספר החלטות. אני נוטה לקבל את החלטותיה בעיקר משום שפגעתי בה כ"כ קשה, אז אני מוכן לשתף פעולה עם מה שהיא חושבת שיעשה לה פחות רע עכשיו ובעתיד בכלל. לפיכך , אנחנו נפרדים, ובעוד חצי שנה יוולד בננו השני. אני אעזוב את הבית בימים הקרובים ואתמודד לראשונה בחיי עם מגורים בדירה שכורה עם שותפים (אגב,הצעות יתקבלו בברכה). כשאני מנסה להסביר לעצמי את הרגשות שלי בשבוע האחרון,אני שם לב שאני כלל לא עצוב.אני מרגיש נתק פנימי,אני מרגיש שמישהו אחר עובר את הדברים הקשים והוא מצטער על הנזק והוא מפחד והוא חושש והוא מרגיש שהוא נגרר להרפתקה מטופשת,והוא שעשה המון טעויות בחיים, חושש שמא זו עוד אחת מהטעויות הללו. אני יודע מי זה האחר הזה- זה האני הקודם שלי,מי שחשבתי שאני, זו הנשמה הישנה שלי, התודעה המפוברקת שחייתי בה 33 שנים, זו האשליה שחייתי בה ובמהלכה הולכתי שולל אחרים לא במודע ולא במתכוון. אותו אחד הוא זה שגסס לו במשך השנה שעברה ועומד להיות מובא לקבורת עולם בזמן הקרוב מאד. אני אחראי למותו,כן ,אני. ואני זה שמרגיש די טוב עם עצמי למרות ואולי בזכות מעשיי האחרונים. אני עדיין לא יוצא במחולות, אבל אני בהחלט מרגיש שהכנפיים שלי מסוגלות סוף סוף להרים אותי למעלה, לעבר הפתח של הכלוב, ולהשתחרר. כן , הציפור הירוקה מקנאה בחברותיה החופשיות לחפש את האושר, רואה שהחופש שלה קרוב גם הוא, והיא עשתה את זה בכוחות עצמה ,כוחות שנצברו במהלך השנה האחרונה. |קראש| טראח !@#! |חזרה לקרקע המציאות| רגע, סליחה, נסחפתי קצת עם הפואטיות הזו,אני לא בדר"כ כזה. בעצם,מי יודע אולי בסוף אני אגלה שאני דווקא כן כזה. היום אני כבר מסוגל לקבל הכל לגבי עצמי וגם לגבי אחרים. ונחזור להווה, חלה איזו שהיא הפשרה קלה ביותר ביחסים עם הוריי. הם כבר מוכנים לסייע לי בשיכון בביתם תחת האילוץ שלא להביא אף אחד "כזה" הביתה. בשלב זה, אני אוותר על הצעתם, אין שום סיבה שאחליף תא מעצר אחד באחר,אלא אם ממש אגיע לכדי חרפת רעב. זה יכול להיות פתרון לימים קשים או לשעות קשות אך לא מעבר. עכשיו , אני צריך לאסוף את עצמי ולארגן את עצמי ולאת לעולם ולהתחיל לחיות וליהנות ממנו כמו שלא עשיתי מעולם (טוב,רק עכשיו נולדתי, אני כולה בן שנה) אני רוצה להודות בהזדמנות זו לכל מי שהגיבו להודעת ה-"זה התחיל" שלי. אנשים שאני לא מכיר בכלל או כאלה שרק החלפתי איתם מילה או שתיים וחיוך אחד או יותר, לקחו מזמנם כדי לכתוב מהמקום הכי עמוק שאפשר,מלבם. נגעתם בלבי, בנשמתי,עטפתם אותה בשכבת המגן שהייתי זקוק לה ועוד אזדקק לה. אני מקווה שאוכל ביום מן הימים להשיב לכם ולו קמצוץ מהתמיכה והאהבה שהענקתם לי . אני מקווה שהכותרת הבאה שלי יהיו משהו בסגנון "הלילה השלם הראשון שלי בזרועותיו האוהבות של גבר". סוף שבוע חם ובטוח לכולם !
