לא קבענו כבר שלא היית ממש בטורונטו?
כל בערי הלווין והערים המרוחקות יותר. משקיעים יותר באנשים. זה נחמד.
אני מבקרת אצל הבן שלי, שגר עם משפחתו ב עיר אונברסיטאית מקסימה מרחק שעה מהעיר הגדולה. תענוג. הלכתי עם הילדים לספריה. כל כך שונה מהספריות העירוניות בטורונטו, הספרנים מכירים את הרגלי הקריאה של הילדים, הילדים יודעים בדיוק היכן נמצאים הספרים שהם אוהבים לקרוא. מסתדרים לבד לגמרי, גם הקטן בן החמש. תמיד ינהלו שיחה עם עובדי המקום. במרכול, גדול, מלא כל טוב, אתה פוגש אנשים מכל שכבות האוכלוסיה. תמיד מקדימים לך שלום, תמיד מחייכים. וכשאני שם עם הילדים, ישר מקשרים ושואלים מה שלום ההורים, ומקווים שהכל בסדר. אפילו במסעדה אליה נכנסנו אחרי יום עמוס. סיפרו לנכדה שלי שאיזה כיף המנה שהיא כל כך אוהבת חזרה לרגל החגים. בטורונטו, זה לא היה קורה.
בהחלט שינוי באיכות החיים.
