זה נגמר.
ציפיתי שזה יגמר. אבל כל כך עצוב לי. הוא ישן אצלי אתמול... באנו לשכב.. ואז עצרתי אותו, אמרתי לו שאני לא שלמה עם זה. והתחלנו לדבר. אמרתי לו שמפריע לי שאנחנו לא מוגדרים, שלא יודעים עלינו. שאין לי מושג מה הוא מרגיש אליי ושאין לי מושג אם הוא רוצה אותי בכלל. שאני לא מרגישה מצידו כלום חוץ ממשיכה ואני חייבת לברר כל מיני דברים. הוא אמר שהוא אוהב אצלי הרבה מאוד דברים. כמעט הכל. אבל חסר לו את הדבר שמקשר הכל ביחד. שחסר לו הניצוץ. חסר לו הקליק. חסר לו את ההתלהבות שלי יש לגבינו. הוא אמר שהוא לא יודע להצביע על מה שגורם לזה. שהוא לא יודע להגיד מה בדיוק הוא לא אוהב בי. כי הוא אוהב הרבה מאוד. אמרתי לו שככה אי אפשר להמשיך. אחרי זה הוא הוסיף, שהוא מבחינתו מגדיר אותנו כ"יוצאים בלי מחוייבות". נבהלתי. אמרתי לו שזה ממש אבל ממש לא מה שאני מגדירה אותנו ושאם ככה הוא מגדיר אותנו כדאי ואפילו רצוי שנגיד יפה ביי ביי ונסיים את הדבר המוזר והכל כך יפה הזה. הוא רצה ללכת הבייתה ולא נתתי לו. למרות שנורא רציתי. כל הלילה דיברנו והוא רק רצה לחבק וללטף אותי. נקרעתי. אני ממש רוצה אותו. אני אמרתי לו שיכול להיות שיש לנו את אותה הבעיה כי גם אני לא אוהבת אותו. גם אני אוהבת בו הרבה דברים ויש כמה דברים שאני לא אוהבת. שבגללם אני מרגישה שאני לא צריכה להיות איתו. אבל עדיין אני רוצה. אבל אם הוא לא מחוייב אליי אני לא רוצה כלום איתו. הוא אמר במשך הלילה.. במשך השיחה.. שאני הבן אדם שהכי אבל הכי אכפת לו ממנו בחיים. שאני הבן אדם הכי חשוב לו כרגע בחיים. שאני חייבת להבטיח לו שאני אשמור איתו על קשר (לא הבטחתי). שהוא רוצה שנהיה חברים הכי טובים עכשיו. הוא אמר שזו הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלו. שהוא בחיים לא ישכח אותי (אני הראשונה שלו בכל). בכיתי נורא. ואיכשהו גם בגלל שקלטתי שעכשיו אני באמת לבד. החברים מהעבודה התגייסו. הוא התפטר וגם ככה אני לא ממש רוצה לראות אותו עכשיו. החברות הכי טובות שלי בצבא ואני אשכרה לבד עכשיו. הוא חיבק אותי הכי חזק בעולם ואמר לי שאני בחיים לא אהיה לבד שהוא תמיד פה בשבילי ושהוא לא יתן לי להישאר לבד. והוא גם בכה איתי
הוא אמר לי "זו הפעם הראשונה שאני בוכה מאז שההורים שלי אמרו לי שהם מחליטים להתגרש" (לפני 3 שנים בערך......) אני שבוזה. לא ישנו כל הלילה. אפשר להגיד שב4 נרדמנו והערתי אותו ב6 שיילך לביצפר. אבל לא ממש ישנו בשעתיים האלה. ואחרי שהוא הלך לא הצלחתי לישון כל כך. אני ממש ממש עצובה. ואני רוצה אותו. אני יודעת שמגיע לי מישהו שירצה אותי ב100% ולא ככה. אבל היה לנו כל כך כייף ביחד. בחיים לא נהנתי ככה עם מישהו. אנחנו ממש מתאימים. כל הזמן רק צחקנו. היו לנו פוול קטעים מצחיקים. וכולה חודש וחצי עבר מאז שהכל התחיל. עצוב לי נורא שזה נגמר. לא בא לי לסיים את זה. אבל אני יודעת שזה נכון. אני יודעת שאם אני אמשיך את זה ככה עכשיו אני אפגע בסוף יותר. הרבה זמן לא הייתי משוגעת ככה על מישהו. הרבה זמן לא רציתי ככה מישהו. ועדיין בא לי להיות איתו. למרות הכל.
ציפיתי שזה יגמר. אבל כל כך עצוב לי. הוא ישן אצלי אתמול... באנו לשכב.. ואז עצרתי אותו, אמרתי לו שאני לא שלמה עם זה. והתחלנו לדבר. אמרתי לו שמפריע לי שאנחנו לא מוגדרים, שלא יודעים עלינו. שאין לי מושג מה הוא מרגיש אליי ושאין לי מושג אם הוא רוצה אותי בכלל. שאני לא מרגישה מצידו כלום חוץ ממשיכה ואני חייבת לברר כל מיני דברים. הוא אמר שהוא אוהב אצלי הרבה מאוד דברים. כמעט הכל. אבל חסר לו את הדבר שמקשר הכל ביחד. שחסר לו הניצוץ. חסר לו הקליק. חסר לו את ההתלהבות שלי יש לגבינו. הוא אמר שהוא לא יודע להצביע על מה שגורם לזה. שהוא לא יודע להגיד מה בדיוק הוא לא אוהב בי. כי הוא אוהב הרבה מאוד. אמרתי לו שככה אי אפשר להמשיך. אחרי זה הוא הוסיף, שהוא מבחינתו מגדיר אותנו כ"יוצאים בלי מחוייבות". נבהלתי. אמרתי לו שזה ממש אבל ממש לא מה שאני מגדירה אותנו ושאם ככה הוא מגדיר אותנו כדאי ואפילו רצוי שנגיד יפה ביי ביי ונסיים את הדבר המוזר והכל כך יפה הזה. הוא רצה ללכת הבייתה ולא נתתי לו. למרות שנורא רציתי. כל הלילה דיברנו והוא רק רצה לחבק וללטף אותי. נקרעתי. אני ממש רוצה אותו. אני אמרתי לו שיכול להיות שיש לנו את אותה הבעיה כי גם אני לא אוהבת אותו. גם אני אוהבת בו הרבה דברים ויש כמה דברים שאני לא אוהבת. שבגללם אני מרגישה שאני לא צריכה להיות איתו. אבל עדיין אני רוצה. אבל אם הוא לא מחוייב אליי אני לא רוצה כלום איתו. הוא אמר במשך הלילה.. במשך השיחה.. שאני הבן אדם שהכי אבל הכי אכפת לו ממנו בחיים. שאני הבן אדם הכי חשוב לו כרגע בחיים. שאני חייבת להבטיח לו שאני אשמור איתו על קשר (לא הבטחתי). שהוא רוצה שנהיה חברים הכי טובים עכשיו. הוא אמר שזו הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלו. שהוא בחיים לא ישכח אותי (אני הראשונה שלו בכל). בכיתי נורא. ואיכשהו גם בגלל שקלטתי שעכשיו אני באמת לבד. החברים מהעבודה התגייסו. הוא התפטר וגם ככה אני לא ממש רוצה לראות אותו עכשיו. החברות הכי טובות שלי בצבא ואני אשכרה לבד עכשיו. הוא חיבק אותי הכי חזק בעולם ואמר לי שאני בחיים לא אהיה לבד שהוא תמיד פה בשבילי ושהוא לא יתן לי להישאר לבד. והוא גם בכה איתי
