הממממ....
לא מצליח להיזכר איך זה היה ב-"זמננו". אבל נראה לי שהבנות דווקא כן היו (לפחות רובן) עם שיער ארוך. אבל גם - הזיכרון שלי רעוע. אבל כן - היום ללא ספק, רוב רובן של הבנות עם שיער ארוך. בילדותי, שנאתי להיסתפר! כל הליכה לספר היתה סיוט. רוב הזמן הייתי כזה "יהושע פרוע"! בצבא, כמובן עברתי ל-"קצוץ מארינס"
אבל אחרי שהשתחררתי, הפסקתי לגמרי ללכת להיסתפר! עד לפני כמה שנים היה לי קוקו!!!
עכשיו אני שוב אה-מאענטש! עם הילדים זה גם כן סיפור. לגדול, עד איזה גיל שלוש, היו תלתתי זהב מדהימים!
לא זוכר מה היו הנסיבות של התספורת הראשונה, אבל כשהוא קם מהכיסא, הוא היה עוצר נשימה!
ואת זה לא רק אני, אבא'שלו אומר! זה היה בצהרי יום שישי אחד. מהספר ישר קפצנו לסבתא, שם כל המשפוחה מתכנס מדיי יום שישי. כשנכנסנו הוא סחט מכולם כל כך הרבה מחמאות והתפעלות!
כמה שהוא היה יפיוף עם תלתלי הזהב, שיער קצר פשוט הולם אותו ("או!!! עכשיו רואים פנים!!!" - לקרוא במבטא פולני!) אבל מה - הוא בעצמו כל כך נהנה מהתגובות, באותה הפעם הראשונה, שמאז הוא פשוט, אוהב להסתפר!!! בכל פעם שהולכים לספר, הוא מתיישב לו בשמחה ובנחת על הכיסא, ובסוף קם ממנו, כמו טווס גאה!!!!
עם אחיו הקטן, זה סיפור אחר לגמרי. מהבחינה הזו - הוא כמוני.
עכשיו כיתה א', ועדיין כל הליכה לספר היא מלחמה, שנגמרת בבכי! לו יש שיער חלק, בהיר. והאמת היא ש-לו, שיער מוארך יותר יפה! תספורת קצרה, משום מה - "מקטינה" אותו, משווה לו מראה תינוקי יותר. דווקא כשהתספורת ארוכה יותר, הוא נראה בוגר יותר... וגם הוא (כמובן) יפיפוף מהמם - גם ככה וגם ככה!
הפעם האחרונה, היתה טראומטית במיוחד, בעיקר בגלל שהספר סיפר אותו קצר יותר ממה שהתכווננו! יום שלם הוא היה ממש באבל!
מאז החלטנו שניתן לו להישאר ככה, רק מדי פעם לסדר קצת, ולגזור פוני! והקטנטונת.... חחח!... כמובן שהשיער שלה הולך ואורך. יש לה שיער שטני, קצת יותר כהה משל הקטן, אבל עם ה-בקבוקים של הגדול! כל פעם מדהים אותי מחדש... איך להסביר את זה?.... איך האופי הג'נדריאלי, הוא עניין מולד!!!
בת שנתיים והיא ממש - אישה קטנה! אבל הנושא הזה ראוי לשרשור בפני עצמו! הבעיה כמובן, שבגלל שהשיער שלה לא חלק - כל סירוק הוא סיוט!
אבל כמובן גם, שחייבים לסרק, אחרת היא תהיה ראסטה וומאן! הערב, אגב, בפעם הראשונה היא חפפה ראש ברצון ושיתוף פעולה, בלי לבכות וצרוח! (החפיפות שלה מן הסתם עם טונה של מרכך, שאחר זה גם סיפור לשטוף אותו!) מה שכן, אנחנו פוחדים פחד מוות מהיום שהיא תביא איתה מהגן - כינים!!!
וואי! איזה סיפור יצא לי מ-שיער!
