זה נורא ואיום, שוב רוצחים אוטיסטית

[פ א ב י]

לידיעתך

גברתי הנחמדה אחות לאוטיסט ישנם אנשים רגילים לגמרי שאין להם חברה ומאד בודדים .אם רק הינו חושבים שכל האנשים הבודדים "צריכים למות " אז אחוז גבוה של אנשים לא היו אתנו היום. ומה עם הילדים פגועי המח ? ומה עם חולי הנפש ? ועוד ועוד .

 

[עמליה עמית]

טלי,אני מסכימה איתך

ואני בהחלט לא מסוגלת לשפוט את האבא ההוא. כמו שאני לא מסוגלת לשפוט התאבדות או רצח מתוך רחמים. זה נורא, ואם אבא הגיע למצב שכזה, אל לנו לשפוט אותו. יכול להיות שהוא עזר להציל את הילדה שלו מחיי גיהנום אמיתי. זה נשמע נורא, אבל גם אם ננסה להיות במקומו, לא נצליח. אולי אין לנו את הזכות להבין אותו, אבל בטח שאין לנו את הזכות לשפוט אותו!!! עמליה

 

[חנניה1]

אני מסתכלת על בני הגדול...ואני רואה

נער מאושר ושמח, ילד נשמה שמוכן תמיד לעזור. נכון שאין לו כמעט חברים, אבל לא נראה שזה באמת מפריע לו (אולי לי בתור אמא זה מפריע יותר, אבל למדתי שלא כל מה שטוב בשבילי טוב בשבילו ואנחנו זורמים עמו). אנחנו אוהבים את בננו עד אין סוף ולמרות הקשיים והדאגות לרגע לא עלה בדעתנו לחשוב דברים איומים כאלו, אנחנו הבאנו אותו לעולם ואנחנו צריכים לדאוג לאושרו ויש לו זכות קיום...אפילו עם מגבלותיו. בכל אופן, הדאגות העיקריות אצלנו הן תמיד איך לקדם אותו עוד ועוד, ותאמינו לי שאפשר לקדם המון את הילדים האלו. בני עשה כברת דרך עצומה מאז שהוא היה קטן (אמנם לא הכל מושלם), אבל הוא התקדם המון (ככה אני מאמינה) בזכות אהבתנו, סבלנותנו והשקעתנו. אסור לאבד תקווה. כמו שחמותי אומרת: יש הבדל בין שמיים וארץ בין מה שהוא היה כילד קטן לבין מה שהוא היום ומי כמונו (ההורים) יודע שזה באמת נכון. אז לא להתייאש. להיות חזקים ובעיקר.... לא להרים ידיים. נכון שקשה לשפוט אנשים אחרים, אבל זוהי דעתי. ומי שזקוק לתמיכה ועזרה שידאג לקבלה בזמן...ולא שמגיעים מים עד נפש. ממני אורית

 

[ש י ר י ת ה]

לכל אדם זכות לחיים. נקודה.

איך בנאדם אחד לוקח על עצמו את הזכות לקחת את החיים של מישהו אחר? רק בגלל שהוא אביה? רק בגלל שהיא מזרעו? רק בגלל שהוא טיפל בה? רק בגלל שהוא דואג לה? אין לו שום זכות לעשות את זה. שום זכות. וכל הכבוד לעידית טפרסון שבזמן האחרון הפכה להיות נציגת ההורים, חבל שמפורסמים אחרים, שכוחם להשפיע הרבה יותר גדול ממנה, לא מנצלים את ההזדמנות לצאת כנגד רצח מזעזע, ולספר את הסיפור שלהם. אני מתכוננת בימים הקרובים להתקשר לעידית ולהודות לה.

 

[עמליה עמית]

רצח מתוך רחמים וייאוש

החלטתי להחשף, ואולי תהיה לי בעיה להפגש אתכם אח"כ בפארק הירקון. אבל מי שקרא את הסיפור שלי בשבע ימים, יודע על מה מדובר.לא הרגשתי גיבורה וגם לא הייתי כזאת, הדרך היתה רצופה מכשולים ויכולתי לוותר. לא ויתרתי, אבל בתקופה הזאת, היו פעמים שרציתי להרוג את עצמי ואת הילד שלי. הרגשתי שאין תקווה,הבנתי שכולם מועידים את בני לחיות חיי סבל. וידעתי מה זה. ידעתי את הסבל שעובר האוטיסט, כי לצערי, רוב המשפחה שלי כזאת. וזהו סבל שלא יתואר. ואני רציתי לעשות זאת לפני רצח הנכדה. מה שעצוב בכל הסיפור הזה, שלא רציתי להועיד אותו לחיי סבל כמו שעבר אחי, שהתאבד. ומה שהכי עצוב, זה שיש לו בן, שיכול להגיע למצב דומה. אוטיזם "קל" אומרים לי. פדד-קוראים לזה. אבל בעקרון, האנשים האלו והילדים האלו, אלו שלו הצלחנו לעזור להם, אני אבין אותם אם יחליטו החלטה שאולי זה פתרון לגביהם. אני כותבת ובוכה. לא יכולה להפסיק, ואני כועסת על אילו שמעיזים לשפוט. אולי זה בא מתוך פחד.. לא יודעת... דבר אחד אני יודעת, שאם תהיה מודעות בחברה, ויהיו יותר כתבות על המצוקות האמיתיות, על המלחמה בטחנות רוח, על כך שהמערכת החינוך עצמה אין לה מושג כיצד להתמודד אם זה. יהיו פחות התאבדויות. אין מה להאשים ולשפוט, באותה מידה אני יכולה לשפוט את האבא, על שלא עשה זאת קודם, ונתן לה ולמשפחתו לחיות חיים מלאי ייאוש וכאב. אני לא שופטת. לא לכאן ולא לכאן. דבר אחד אני רוצה שתדעו. כשאחי התאבד, הבנתי אותו. עמליה

 

[עמליה עמית]

הבהרה

אני אמא לילד אוטיסט PDD וגאה מאוד על כך. בס"כ טוב לנו הילד מאושר ואני מאושרת. הגענו לדרך המלך. ודניאל אפשר להגיד שכמעט יצא מזה ואפילו המערכת סוף סוף מכירה בחשיבות הטיפול בו ובשילוב. אבל עדיין אני חושבת, שלא לנו לשפוט. ואין אמת אחת. האבא הזה, המשפחה הזאת, והבת התמודדו במשך 33 שנים. ולא אמרו נואש. אתמול הם אמרו. דווקא אנחנו, שמודעים יותר לבעיה, לא יכולים לשפוט אותם. עמליה

 

[עמליה עמית]

טלי, יישר כח!

טלי היקרה. ליבי ליבי להוריך לך ולאחיך. האם בדקתם אם אנשי מקצוע? אני בטוחה שאת לא ישנה בלילות מחרדה פן יקרה משהו, אני מתארת לעצמי שכל החלטה לגבי אחיך לא קלה, ואני בטוחה שהוא חשוב לכולכם ובגלל זה הוא עדיין בבית. אני שולחת חיבוק גדול ויישר כח.

 

[עינב כוכבית]

בתקווה שזה יהייה הרצח האחרון

ככל שהילדים שלנו מתבגרים המצב נעשה קשה יותר. מערכת החינוך הבריאות הרווחה מתעסקת או מומחית בעיקר בגיל הרך וברגע שהילד מתבגר המערכת מרימה ידיים ואם אנו ההורים לא חזקים אנו מסתובבים עם הרגשה של יסורים צר לי על המקרה הזה ועל אחרים שהיו אך אני מבינה מדוע האב הגיע למצב זה עינב כוכבית

 

[amigor]

sisi שאלת וענית לעמדתי

אכן זו כוונת המשורר. מקומם אותי, הגישה השלילית של המצדדים ברצח, מקומם אותי על הבורות הקולקטיב לנכים, הגישה הפרמטיבית לנכה והשלכות מכך שעולם כמנהגו נוהג. הרצח הוא קריאה למחאה למצוקות, שאין המדינה עושה עבור משפחות האוטיסט והאוטיסט, האוטיסט הוא אדם נפלא, מלהיב, בהשקעה מתמדת, נכון, שזה קשה, אבל אפשר, כפי שציינת, לראותם מאושרים ואם המדינה תעזור בטיפוחו, דיינו!

 

[ש י ר י ת ה]

עמליה , לא הבנתי את הסיפור שלך

מה זאת אומרת שרוב המשפחה שלכם היא כזאת? התכוונת שיש אוטיסטים רבים במשפחה (PDD לסוגיו). ולמה אחיך התאבד? האם בגלל שיש לו בן אוטיסט? מסקרן אותי. אבל אם קשה לך מדי לספר, אז תתעלמי.

 

[liat111]

תודה

בדקנו (ועדיין בודקים) אצל אנשי מקצוע, אבל גם להם קשה לתת תשובות.

 

[תלמה פינץ]

אכן הבעייה העיקרית היא אטימות הממסד

כואב מאד היה לשמוע לפני כמה ימים את "אפרת"- אם לבוגר מושקע שמישכנה את ביתה וטסה עימו לארה"ב לטיפולים שונים והיום אין לה מענה מכל סוג שהוא. הופתעתי מאד לשמוע שהמסגרות שבנתה אלו"ט בנויות לפי עקרון גיאוגרפי ולא לפי רמת תפקוד. כולנו יודעים שילד הנמצא במסגרת לא מתאימה, נסוג לאחור ולא מתקדם. כך זה גם אצל הבוגרים וחשוב מאד למצוא מענה יעיל וידידותי יותר , גם עבור בוגרים בתפקוד גבוה, כדי להמשיך ולקדם אותם. פיתרון של רצח הוא פיתרון אומלל ואיום ונורא. חייבים לדחוף לפתרונות טובים, גם עבור ובוגרים ושלא נזדקק... אך חשוב לבות מערכת יותר מגוונת.

 

[תלמה פינץ]

זה נורא ואיום, שוב רוצחים אוטיסטית

אין לי מילים, ברור לי שזוהי בחורה בוגרת והרצח בא מתוך הדאגה הנוראית של "מה יקרה לה ומי ישמור עליה, אחרי שאני אמות????" אבל הפיתרון לרצוח מזעזע אותי. מכעיס אותי שאדון שני יו"ר אלו"ט מספר ליעל דן ברדיו שיש הורים שאומרים " הלוואי שגם לי היה האומץ.." ולא מביע שום זעזוע מהרצח!!! אם הוא אמור לייצג גם אותי, הרי שהוא עשה עוול נוראי להורים האחרים, אלה שמתמודדים באומץ עם חיפוש פתרונות ולא אוזלת ידיים שגורמת לחשוב על הפיתרון הסופי. נכון שאני אם לילד צעיר ועתידו לפניו, אך מותר לי להביע את הסתיגויותיי מתגובותיו בתקשורת.

רצח הוא רצח הוא רצח הוא רצח!!! גם אם זה מתוך חרדה ורחמים!

 

[Avi Ariel]

עם הילד נסתדר, אטימות הממסד מתסכלת

שמעתי חצי שיחה ברדיו על הנושא והזדהתי עם הנאמר. האמא שרואיינה אמרה ששגרת החיים קשה, אבל לומדים להסתדר איתה. מה שמפריע זו אטימות הממסד כשיש צורך בשינוי או בארוע חריג. כאב לילד המתקרב לגיל 20, אני מרגיש מתוסכל בכל פעם שיש לנו בקשה כלשהי מהרשויות. בין אם מדובר באבחון לצורך שיבוץ במסגרת המשך (למה התהליך צריך לארוך יותר משנה?), בהסעה או בכל אישור. למה אשתי צריכה בכל פעם ל"הפוך שולחן" או לבכות בכדי לקבל אישור לתרופה או להסעה? האם האנשים בממסד נהפכו כבר לקהי חושים למצוקות של המשפחות? הרי אף אחד לא טורח לשבץ אנשים רעי לב שיתנו לנו מענה? מה קורה בממסד הבירוקרטי של מוסדות הרווחה, קופות החולים, אגפי החינוך בעיריות וכו' הם שכחו שהם מטפלים באנשים בצד השני, ובאנשים שמאמצים את כל כוחותיהם כדי להתמודד עם מה שהטבע נתן להם ולא זקוקים לקשיים נוספים. ואולי הדבר בכלל לא קשור לילדים עם חריגויות וזוהי רמת השירות שאנו מקבלים בכל נושא? שיהיה לכולם חג שמח ותהנו במפגש.

 

[עמליה עמית]

לשיריתה-אוטיזם במשפחה

המשפחה שלנו קטנה. אמא, אבא, אחי גיל ואני. אחי היה אוטיסט גבולי ואף אחד לא ידע לאבחן זאת, הוא למד בבי"ס רגיל, היה מנודה ואני התביישתי בו. אמא שלי זה כבר ברור גם סובלת מאותה תסמונת ויש לה קשיים רבים, ואפילו האחיין שלי שהוא בן 15 היום לא טופל. זה הגיע למצב שהוא הגיע לאבחון של כף היד, ושם גילו שיש לו בעיית תקשורת, שהוא בדיכאון במצב קרוב להתאבדות. הסיפור קשה, בעיקר בגלל שההורים לא היו מוכנים להתמודד,ולא קיבלו את זה שלילד שלהם יש בעיה.(אז מה אם הוא מוזר קצת) וכשהציעו להם לשלוח אותו לחינוך מיוחד או כיתה קטנה, הם ברחו מהעיר, עברו לגור במושב וכל זה רק על מנת לא להגיע איתו לחינוך המיוחד. היום התוצאות ניראות לעין. הייתי רוצה לעזור לו ואני לא יודעת איך. הוא לומד בבי"ס תיכון רגיל, ילדים מתנכלים לו, צוחקים עליו, מכים אותו. משפחתו של האחיין שלי גרה בעיר אחרת והיה עליו לעבור לכאן, אלי או לסבים שלו, כדי ללמוד בבי"ס חדש, מכיוון שבבי"ס הקודם כבר לא יכל ללמוד (בגלל התנכלויות חברתיות) כל זה היה בהמלצת פסיכולוגית שבכלל הציעה לו לעזוב את הבי"ס, להפסיק ללמוד, עד שיעבור ללמוד בעיר אחרת הרחק ממשפחתו הקרובה. הילד הזה מבריק וכואב לי שלא מצליחים בקלות לראות את זה. ולצערי הוא סובל מאוד. הצעתי לו שיבוא לגור אצלי, רציתי לשלב אותו בבי"ס מבלי שירגישו, לארגן טיולים לכיתה, להזמין חברים וכול', אולי זה לא היה מצליח, מכיוון שזה כבר די מאוחר, אבל היה רצון לנסות. זה לא קרה וחבל. זה בקטן, אחי זה סיפור יותר קשה. אף אחד לא שחרר אותו מבי"ס בגלל התנכלויות חברתיות, ואפילו אחותו התביישה בו. הוא המשיך לחיות התחתן עם אישה מקסימה, שבזכותה נשאר בחיים עוד 20 שנה. וזהו... האחיין שלי אני גיליתי את הבעיה של הבן שלי, בגלל שהבנתי שהסימפטומים שהיו בעבר לאחי ולאחייני, (למשל הבחירה שלו היתה לשבת בגנון לבד, כל הזמן לבד ואם מישהו היה מתקרב אליו, הוא היה צורח צרחות אימה.) כשהבנתי שאלו אותם דפוסים, מיד הזמנתי את אחות טיפת חלב שתיצפה בו, ומאז ועד היום אנחנו יודעים שיש בעיה, אנחנו יודעים שאפשר לטפל בה, ואנחנו מתקדמים כל הזמן.

 

[ש י ר י ת ה]

מה? מי? מתי?

 

[imashelo]

../images/Emo7.gif מעורר תחושת יגון וזעזוע, אבל

אני חייבת להודות שמבחינתי הנושא מורכב ורב פנים. לו רק לא אצטרך לעמוד יום אחד מול הבעיה שאין לה פתרון, והיא שכל הון שבעולם לא יכול להבטיח חיים של כבוד לאדם חסר ישע אם אין איתו מי שאוהב אותו אהבה ללא תנאי ומחויב לרווחתו בכל תנאי. לו רק הילד יהיה עצמאי. כל אפשרות אחרת מעוררת בי בעתה בגלל הבעיה הנוראית הזו. והחיים ומשמעותם? אפשר לתת להם יותר מהגדרה פילוסופית אחת ... ובכל מקרה אני מסכימה עם כל מילה שלך לגבי תגובתו של יו"ר אלו"ט.

 

[anidnd]

....אין מילים

אני רוצה להביע זעזוע, אני רוצה לצעוק את הכאב והכל נחנק בפנים. מי יתן ולא נעמוד במקומם, מי יתן ויהיה לנו כוח ואומץ להתמודד עם הקשיים, וכל שנבקש "לו יהי".

 

[עמליה עמית]

anidnd, כל הכבוד על ההתייחסות

מי יתן ולא נעמוד במקומם. ובגלל זה חשוב להוציא את הספר שתירגמת לאור. שיגיע גם לידים של אחרים. אילו שלא מבינים מה היא מלחמת ה"אוטיסט" ולא רק בפורום הזה. ואם יש למישהו רעיונות אחרים.... אני חושבת שאפשר להציף את העיתונים והטלויזיה בכתבות. לעניין את "אילנה דיין" לעשות כתבת תחקיר אמיתית, ורק אז אולי נצליח להפחית את מספר ההתאבדויות. שתהיה מודעות בחברה, ואולי מכאן לגורמים חשובים אחרים. באופן אישי, אני אמורה להתראיין (בגלל הכתבה) בתוכנית בוקר, עם ירדנה ארזי ודב גילהר, כנראה בשבוע הבא. ואני מתכוונת בהחלט להתייחס לנושא. עמליה

 

[amigor]

אני קורא תגובותיכם ותמהה!

מצמרר לשמוע ידיעה על רצח ילד אוטיסט ושופטים, בצדק או שלא בצדק, להבהיר, איני מצדד כלל ברצח!! האוטיסט הוא ילד מלאך, ילד הפיות אבל אני תמהה, שלא חשבתם לרגע שהאב או הסב מתוך תסכולם או חוסר אונים, רוצים להביע קריאה של מחאה למדינה שאינה עושה מאומה עבורם עבור ההורים, בקושי היומיומי הרי אין מוסד אוטנתי במדינה הזאת האוצר עוד קיצץ, בקצבאות הנכים, הדאגה למחר, הוסטל, מה לגורל הילד הם ילדים זכים טהורים, מי יבין אותם לא יתכן רצח ועוד רצח, ישנה כאן מצוקה אמיתית, למחאה.