potius sero quam numquam
"עדיף מאוחר מאשר אף פעם", כדבריו של טיטוס ליוויוס.
רק עכשיו שמתי לב להודעה הזו.
יכול מאוד להיות שישנה השפעה לאטינית. בלאטינית, כידוע, ניתן לשים את שם התואר לפני או אחרי שם העצם אותו הוא מתאר. במקרים מסויימים שם התואר מדגיש איכות מסויימת של אותו שם עצם. בוא ונניח שאתה רוצה לקנות לך עבד, כנהוג ברומא (כי ברומא עליך להתנהג כרומאי). העבדים עומדים להם בשורה, ולכל עבד מוצמדת תווית המתארת את מעלותיו ומגרעותיו. אחת מן המגרעות העיקריות היתה "עבד הנוטה לברוח", ובלאטינית: fugitivus servus. המיקום של שם התואר לפני שם העצם מדגיש את העובדה שהעבד ברח כמה וכמה פעמים, זהו האופי שלו. לפי החוק הרומי, עבד שנמלט ומצוי כעת במצב של בריחה מבעליו, חובה להחזירו לאדונו. זהו servus fugitivus. שם התואר אחרי שם העצם מצביע על מצב אחד ספציפי בו מצוי העבד.
מבחינה ספרותית, בחזרה לשאלתך, לא מצאתי דוגמאות בלאטינית קלאסית לשימוש בשם התואר לפני שם העצם. (בכותרת ראשית או משנית, אם אפשר לומר שדבר כזה היה קיים אז). קיקרו למשל, משתמש בשם התואר לפני שם העצם בנאומיו. אבל כן מצאתי שימוש שכזה בלאטינית כנסייתית ומאוחרת יותר, מן המאות ה-12 ואילך. בחלק ממהדורות 'מכלול התיאולוגיה' (Summa Theologiae) של תומאס אקווינאס, החיבור מחולק כך: Pars Prima, Pars Secunda וכו'. בחלק מן המהדורות כתוב Prima Pars, Secunda Pars וכן הלאה. אצל שפינוזה, בחיבורו 'תורת המידות' (Ethica), במהדורה שנפלה לידי החיבור מחולק לחלקים כך: Pars Prima, Pars Secunda, Pars Tertia וכו'.
סביר מאוד להניח, כפי ששאלת, שהמחברים האנגליים הושפעו מהסגנון הלאטיני של אותם חיבורים דתיים ומדעיים, והעתיקו את הדקדוק שלהם לשפה האנגלית. בחיבור אנגלי מן המאה ה-18, 'שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית', השתמש אדוארד גיבון באותו סגנון לחלוקת ספריו: Volume the First, Volume the Second וכן הלאה.
יכול להיות שזו אותה ההשפעה שהשפיעה גם אז בספרי הדקדוק לילדים בעולם הדובר אנגלית לא לסיים משפט עם מילת יחס (כי בלאטינית הדבר איננו אפשרי), השפעה שכבר לא קיימת בימינו.
