hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
עשינו מה שעשינו והיה כיף ועכשיו זה הזמן שלי ללכת. עד כאן הכול טוב ויפה, אבל למה את עושה את זה ככה?
למה את אומרת לי שאבא שלך עומד לחזור מהעבודה? זה נכון שהיום יום שישי, שזה יכול להיות יום עבודה מקוצר בחלק מהמקומות, אבל השעה אפילו עוד לא 11:15 בבוקר.
אבא שלך היה יכול להיות מורה בבית-ספר, שביום שישי זה ארבע שעות לימוד ואז כולם הולכים הביתה, והוא עדיין לא היה מסיים לעבוד לפני 12:00 לכל המוקדם, וגם אז זה עוד לפחות חצי שעה אם לא יותר עד שהוא מגיע הביתה.
ואבא שלה הוא לא מורה בבית-ספר או שום דבר, אוקיי? אבא שלה עצמאי, אז בשום פנים ואופן, אבא שלה לא עומד לחזור מהעבודה בשעה 11:15 בבוקר, אפילו שזה יום שישי, ואפילו לא עוד שעה ומשהו קדימה לפחות אם לא יותר, וכנראה שיותר. הוא הרי לא באמת מורה בבית-ספר, כן? זאת הייתה רק דוגמה.
אפילו ביום שישי, הוא בטח מסיים לעבוד יותר קרוב ל-13:00, או אפילו 14:00, וזה עוד מלפני הזמן נסיעה הביתה, שלא לדבר על אולי הוא גם ירצה לעצור איפשהו ולעשות קצת קניות לשישי-שבת.
הקטע שהכי פוגע בי זה אפילו לא הזלזול באינטליגנציה שלי, כמו עצם זה שהיא חושבת שהיא צריכה לשקר לי ככה.
אני מתכוון, אנחנו מתראים במשך זמן מה עכשיו, נכון? הייתי רוצה להאמין שעד עכשיו אנחנו יכולים להיות קצת יותר פתוחים וקצת יותר גלויים אחד בפני השנייה.
אני מתכוון, כן, עשינו מה שעשינו, סיימנו, ועכשיו זה הזמן שלי ללכת, אני הכי בעד זה וזה לא כאילו שאני מתעכב אצלך בצורה מיוחדת או משהו אחרי שסיימנו, נכון? אבל אל תשקרי לי על למה אני צריך ללכת כי לא נעים פשוט להעיף אותי מהבית שלך, כן?
וכאילו, כן, גם אל תלכי כל הדרך עד לכיוון השני ופשוט תעיפי אותי משם בגסות רוח, אבל את גם לא צריכה לשקר. הייתי רוצה להאמין שאנחנו נמצאים מעבר לשלב העמדות הפנים. כלומר, אני לא יודע. אנחנו לא?
זאת גם לא הפעם הראשונה שהיא נפטרת ממני בתירוץ הספציפי הזה, ואומרת לי את זה בשעות שיחסית קשה להאמין שאבא שלה בדיוק חוזר מהעבודה, אפילו שהוא עצמאי וכל זה אז הוא עובד באיזה שעות שבא לו. כלומר, עדיין, אפילו בתור עצמאי, אפילו ביום שישי, אף-אחד לא באמת יוצא מהבית בשביל פחות ממינימום שש שעות עבודה, נכון?
לדעתי היא פשוט לא יודעת איך לסיים את המפגש.
ואולי אני הבעיה. כי אולי אני, עם כל השכל הזה שלי, ועם כל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה הזאת שלי, אני פשוט יותר מידי מודע, ויותר מידי חושב על הדברים, ויותר מידי רגיש?
מה אם זה לא משנה? מה אם זה לא חשוב? מה אם אני סתם עושה מהומה רבה על לא דבר?
למה זה מפריע לי? למה אני בכלל חושב על זה? אני אפילו לא צריך לחשוב על זה.
מה דעתכם?
אני מגזים?
למה את אומרת לי שאבא שלך עומד לחזור מהעבודה? זה נכון שהיום יום שישי, שזה יכול להיות יום עבודה מקוצר בחלק מהמקומות, אבל השעה אפילו עוד לא 11:15 בבוקר.
אבא שלך היה יכול להיות מורה בבית-ספר, שביום שישי זה ארבע שעות לימוד ואז כולם הולכים הביתה, והוא עדיין לא היה מסיים לעבוד לפני 12:00 לכל המוקדם, וגם אז זה עוד לפחות חצי שעה אם לא יותר עד שהוא מגיע הביתה.
ואבא שלה הוא לא מורה בבית-ספר או שום דבר, אוקיי? אבא שלה עצמאי, אז בשום פנים ואופן, אבא שלה לא עומד לחזור מהעבודה בשעה 11:15 בבוקר, אפילו שזה יום שישי, ואפילו לא עוד שעה ומשהו קדימה לפחות אם לא יותר, וכנראה שיותר. הוא הרי לא באמת מורה בבית-ספר, כן? זאת הייתה רק דוגמה.
אפילו ביום שישי, הוא בטח מסיים לעבוד יותר קרוב ל-13:00, או אפילו 14:00, וזה עוד מלפני הזמן נסיעה הביתה, שלא לדבר על אולי הוא גם ירצה לעצור איפשהו ולעשות קצת קניות לשישי-שבת.
הקטע שהכי פוגע בי זה אפילו לא הזלזול באינטליגנציה שלי, כמו עצם זה שהיא חושבת שהיא צריכה לשקר לי ככה.
אני מתכוון, אנחנו מתראים במשך זמן מה עכשיו, נכון? הייתי רוצה להאמין שעד עכשיו אנחנו יכולים להיות קצת יותר פתוחים וקצת יותר גלויים אחד בפני השנייה.
אני מתכוון, כן, עשינו מה שעשינו, סיימנו, ועכשיו זה הזמן שלי ללכת, אני הכי בעד זה וזה לא כאילו שאני מתעכב אצלך בצורה מיוחדת או משהו אחרי שסיימנו, נכון? אבל אל תשקרי לי על למה אני צריך ללכת כי לא נעים פשוט להעיף אותי מהבית שלך, כן?
וכאילו, כן, גם אל תלכי כל הדרך עד לכיוון השני ופשוט תעיפי אותי משם בגסות רוח, אבל את גם לא צריכה לשקר. הייתי רוצה להאמין שאנחנו נמצאים מעבר לשלב העמדות הפנים. כלומר, אני לא יודע. אנחנו לא?
זאת גם לא הפעם הראשונה שהיא נפטרת ממני בתירוץ הספציפי הזה, ואומרת לי את זה בשעות שיחסית קשה להאמין שאבא שלה בדיוק חוזר מהעבודה, אפילו שהוא עצמאי וכל זה אז הוא עובד באיזה שעות שבא לו. כלומר, עדיין, אפילו בתור עצמאי, אפילו ביום שישי, אף-אחד לא באמת יוצא מהבית בשביל פחות ממינימום שש שעות עבודה, נכון?
לדעתי היא פשוט לא יודעת איך לסיים את המפגש.
ואולי אני הבעיה. כי אולי אני, עם כל השכל הזה שלי, ועם כל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה הזאת שלי, אני פשוט יותר מידי מודע, ויותר מידי חושב על הדברים, ויותר מידי רגיש?
מה אם זה לא משנה? מה אם זה לא חשוב? מה אם אני סתם עושה מהומה רבה על לא דבר?
למה זה מפריע לי? למה אני בכלל חושב על זה? אני אפילו לא צריך לחשוב על זה.
מה דעתכם?
אני מגזים?
