זה פשוט הפך לפארסה

זה פשוט הפך לפארסה

יש לנו פה סיטואציה של שלוש מזכירות שיושבות ביחד, על אותו שולחן ארוך.
עקב חיכוכים רבים, שתיים מהן "עושות חרם", על השלישית.
לדבריה, הן מלכלכות עליה, הן אומרות לבוסים שקרים ובאופן כללי מדברות עליה מאחורי הגב. לא משהו שרחוק מאוד מהמציאות, דרך אגב.

בשבוע שעבר, ביקשה המזכירה שעליה עושים את החרם, שלא יגעו לה בחפצים בתוך הארונות שלה. בקשה, שאני מניחה, לוותה בנימה צורמת כזו או אחרת.
אבל התגובה של המזכירה השנייה לא איחרה לבוא, והיא הלכה לבוס שלה, בטענה שההיא אמרה לה שהמטבח שייך רק לאגף שלה, ולה אסור להתקרב אליו.

אני לא קשורה לצד זה או אחר. אני חברה של שלושתן, ועובדת עם שלושתן. כאשר עם אחת מהן, באופן צמוד יותר.

זה פשוט הפך להיות ההצגה הטובה ביותר בעיר. מרוב שזה טיפשי, מיותר וחסר טעם לחלוטין.

דרך אגב - כולם מודעים למצב. כולל משאבי אנוש שלא עושים דבר.
אני ניסיתי בדרכי שלי, לרמוז, לכל אחת מהן, שיש להן חלק במצב, ולהגיד "ההיא התחילה", זה ממש לא רלוונטי.
אבל אני לא יכולה להתערב יותר מדי, ואני פשוט מסתכלת על זה באירוניה ובסרקזם המתאים לי....
 
תככים שכאלו...

מה זה נותן? למה אנשים מבוגרים מתעקשים להתנהג כמו ילדים בגן? ואיך זה שאף אחד מהממונים לא מתערב?

הזכרת לי מקרה מעבודת עבר, כששני קולגות שלי הפסיקו לדבר אחד עם השנייה ונוצר מצב שהם העבירו זה לזו מסרים דרכי - הם היו חלק מצוות והיו אמורים לעבוד ביחד באופן שוטף, אבל זה קצת קשה לביצוע כשלא מדברים... זה היה ממש מגוחך, אבל עם כמה שזה היה מגוחך - לכלוכים לא היו כאן וגם לא שקרים, משני הצדדים.
 
למעלה